יהלומי ממשי ואח' נ' בסל

החלטה

הבקשה (לעיון חוזר) אינה ברורה, ועולה ממנה כי המבקשים מבקשים למעשה לאחוז בחבל בשני קצותיו.

מחד טוענים המבקשים בבקשה (כפי שטענו גם בבקשה מיום 16.2.11) כי המשיב מתגורר דרך קבע בקנדה, ורק אחת לכמה חודשים מגיע ארצה (שאז לטענתם הוא מתגורר בבית אחותו בבת ים). מאידך, ציינו המבקשים בכותרת בקשותיהם, כי כתובת המשיב להמצאת כתבי בי-דין הינה בבת ים. טענות אלה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

אם לטענת המבקשים, המשיב מגיע לכתובת בבת ים "אחת לכמה חדשים", מדוע אם כן ציינו את כתובתו זו בכותרת הבקשה ככתובת להמצאת כתבי בי-דין?

מנגד, אם לטענת המבקשים המשיב הינו תושב קנדה, ממילא אין לראות בכתובת בבת ים ככתובת להמצאת כתבי בי-דין, והיה על המבקשים לציין את כתובתו הנכונה של המשיב (בקנדה) ולעתור להמצאה מחוץ לתחום השיפוט.

מכל מקום, ואף לגוף הטענות, לא ראיתי כל טעם המצדיק עיון חוזר בהחלטתי מיום 17.2.11. כפי שציינתי בהחלטה האמורה, לא שוכנעת כי אי מתן צו עיכוב היציאה מהארץ ימנע מהמבקשים לגבות את חובתם מהמשיב, זאת גם אם הייתי יוצאת מנקודת ההנחה כי המשיב מתגורר בחו"ל (ואין אני קובעת שכך). התרשמתי כי במקרה דנן, די בצו העיקול הזמני שהוטל כדי להבטיח קיומו של פסק הבוררות, ולא ראיתי גם לעכב יציאת המשיב מן הארץ, וזאת לאור משמעות הסעד הקיצוני הפוגע בזכויותיו החוקתיות של המשיב. לא זו אף זו, אלא שדווקא נוכח הלכות בית המשפט העליון בהתייחס לעיכוב יציאתם של מי שהם בגדר תושבי חוץ, לא מצאתי כי טענת המבקשת שהמשיב הוא תושב חוץ, יש בה להביא לשינוי בהחלטה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז אדר א תשע"א, 20 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי