יבגני נ' בקר

החלטה

מונחת בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר וכן ההתנגדות עצמה.

תמצית הבקשות להארכת המועד וההתנגדות

במסגרת תיק ההוצאה לפועל 01-10579-57-7 הגיש המשיב לביצוע שני שיקים על סך 7,500 ₪, משוכים מחשבון המבקשת ליום 10.9.07 וליום 10.10.07 וחתומים על פניהם בידי המבקשת (להלן: "השיקים").

תיק ההוצל"פ נפתח עוד ב- 26.12.07, האזהרה נמסרה למבקשת ביום 28.1.08 אולם ההתנגדות הוגשה רק ביום 15.9.10 ובצידה בקשה להארכת המועד להגשתה.

לטענת המבקשת, בסמוך למועדים הנקובים בשיקים היא התגוררה עם אדם בשם אלכסנדר בקר (להלן: "אלכסנדר"), אשר הוא שחתם על השיקים לאחר שנטל מהמבקשת את פנקס השיקים בלא רשותה. אותו אלכסנדר, טוענת המבקשת, אף הבטיח להשיב לה השיקים אך לא עשה כן ונעלם כשהוא מותיר את המבקשת ובתם המשותפת. המבקשת אף טוענת שהגישה בגין זאת תלונה למשטרה ביום 22.1.08.

לעניין האיחור בהגשת ההתנגדות, טוענת המבקשת כי לא ידעה שעליה להגיש התנגדות.

המשיבה מתנגדת למתן הארכה המבוקשת. לטענת המשיבה, אין טעמים מיוחדים למתן הארכה.

המבקשת נחקרה על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

הארכת המועד

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מסמיכה את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שירשמו". התקנות אינן מפרטות למה ייחשב "טעם מיוחד", אך בפסיקת בתי המשפט נקבע כי ככלל "טעם מיוחד" הינו טעם הנגזר מגורם חיצוני אשר איננו קשור לבעל הדין ואינו בשליטתו.

בבסיסה של הוראה זו עומדת השאיפה לשמר את עקרון סופיות הדיון, כאשר עיקרון זה מבטא הן את האינטרס של בעלי הדין עצמם לסיום ההליכים ושלא להיות מוטרדים לאורך זמן. עיקרון זה מבטא אף את האינטרס הציבורי לייעול ההליכים המשפטיים, לחיסכון בזמן שיפוטי, ליציבות, וודאות משפטית.

מאידך, זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד ולעולם יעדיף בית המשפט מתן הכרעה לגופם של דברים על פני סגירת שעריו של בית המשפט. כה מרכזית שאיפה זו, עד כדי הכרה בסמכותו הטבועה של בית המשפט למתן ארכת חסד למניעת עוול ואי צדק, אפילו אין בנמצא "טעם מיוחד" להארכת המועד למעט אותה שאיפה למניעת עוול ואי צדק.

באיזון בין אינטרסים אלו מובן שיש משקל לא מבוטל למשך האיחור, כך שככל שזה ארוך יותר, כך יגדל הנטל על מבקש הארכה.

במקרה שבפני, ברור בעליל שאין בנמצא כל "טעם חיצוני" לכך שההתנגדות לא הוגשה במועד הנקוב באזהרה אשר הומצאה למבקשת. הנימוק האחד והיחיד אשר נותנת המבקשת לאי הגשת ההתנגדות הוא כי "לא ידעה" שעליה לעשות כן. נימוק שכזה לא ניתן לקבל. נימוק שכזה, לו יתקבל, עלול להביא לשיבוש מוחלט של ההליך המשפטי שכל כל אדם יוכל לבוא ולטעון שלא קרא ולא ידע שעליו להגיש התנגדות במועד.

זאת ועוד, גם אם ניתן היה לרפא מחדל שכזה מצד המבקשת, לא ניתן להתעלם ממשך האיחור בעניין דנא. מסתבר שהמבקשת ישבה בחיבוק ידיים במשך למעלה משנתיים (!) ופעלה רק כאשר הוטל עיקול על חשבון הבנק שלה.

במצב זה, גם עם כל ההבנה לנסיבותיה האישיות של המבקשת, אין נסיבות אלו שקולות כנגד איחור כה גדול, כנגד היעדר כל טעם מיוחד של ממש וכנגד האינטרס הציבורי לסופיות דיון וייעול הליכים משפטיים. אפשר ובאפשרות המבקשת לבוא חשבון עם אותו אלכסנדר אך הצדקה להארכת מועד בתיק זה – איין.

הבקשה להארכת מועד נדחית וממילא שכך גם ההתנגדות, אך בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז חשון תשע"א, 25 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.