י.נ.ד.י. השקעות בע"מ נ' עיריית קרית אתא ואח'

פסק דין

התביעה

התובעת שהיא חברה להשקעות ולבנייה, רכשה מגרש הנמצא בתחומה של עיריית קרית אתא. המגרש הוא חלקה 9 בגוש 11025.

התובעת רכשה את המגרש בתאריך 31/12/03, כאשר מטרתה הייתה לבנות עליו בניין מגורים. בעת הרכישה על המגרש הייתה פסולת בנייה רבה, לאחר שבסמוך למקום עסקו הנתבעות בעבודות בנייה וסלילת כבישים.

כאשר רכשה התובעת את המגרש, הפסולת כבר הייתה בתוכו והנתבעת 2 הייתה מודעת לכך.

התובעת סמכה על כך, כי הנתבעת 2 תדאג לפינוי הפסולת בין ע"י חיובה של הנתבעת 1 לעשות כן, בין בעצמה.

התביעה בפניי היא תביעה להשיב לתובעת את הכספים אשר נאלצה להשקיע לטענתה, על מנת לפנות את הפסולת מהמגרש.

על פי כתב התביעה, היה מדובר כ- 5,000 טון פסולת, כמות אשר הגיעה עד 2-3 מטר גובה, ונדרשו לתובעת מעל 150 משאיות כדי לפנות את מחציתה (התובעת מסבירה בכתב התביעה, כי למעשה רק מחצית מהחלקה היא בבעלותה).

טענתה של התובעת כלפי הנתבעות, כמפורט בכתב התביעה, כי הן פעלו בניגוד לחובתן על פי החוק ולא דאגו, כי מלכתחילה הפסולת תפונה לאתר המיועד לכך, וגם לאחר שהן התובעת והן שכנים באזור פנו אליהם בבקשה לפנות את הפסולת, לא נענו לכך. התובעת נאלצה לעשות זאת בעצמה, באמצעות קבלנים אותם שכרה ולשם כך השתמשו בכ- 150 משאיות עבודה.

התובעת מציינת בכתב התביעה, כי כאשר קנתה את המגרש, סמכה על כך שהנתבעות תפננה את הפסולת תוך זמן סביר.

העוולה אותה מייחסת התובעת לנתבעות היא הפרת חובה חקוקה, על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הפרה אשר גרמה לתובעת נזק רב, לטענתה.

החוק הספציפי אותו הפרו הנתבעות, לטענת התובעת, הוא חוק שמירת הנקיון, התשמ"ד – 1984, סעיפים 2, 7 (א) ו-(ד) שבו.

הנזק שנגרם לתובעת בגלל אי פינוי הפסולת לטענתה הוא רב, הן בגלל העיכוב בבנייה והן בעצם הצורך בפינוי שנעשה על ידי קבלנים, שעות עבודה רבות וכמובן עלות הפינוי עצמה.

התובעת טענה בכתב התביעה טענות חלופיות. האחת, כי הנתבעת 2 כאשר השליכה את הפסולת למגרש ללא הסכמתה ובהסכמת הנתבעת 1, ביצעה עוולה של השגת גבול במקרקעין כמשמעותה בסעיף 29 לפקודת הנזיקין, והטענה החילופית השנייה, עשיית עושר ולא במשפט, שכן הנתבעות השתמשו במגרש של התובעת בתור אתר אחסון פסולת, וזאת מבלי לשלם לה כל דמי שימוש.

הסכום אותו התובעת דורשת מהנתבעות הוא 113,046 ₪, שהוא סך כל התשלומים אשר שולמו לקבלנים, אשר פינו את הפסולת מהמגרש.

התובעת צירפה לכתב תביעתה נסח רישום, ההסכמים עם הקבלנים השונים, צילומי שיקים שניתנו להם, חשבוניות, יומן עבודה ותמונות.

ההגנה

הגנתה של הנתבעת 1 היא, כי התביעה כנגדה חסרת בסיס ויסוד והוגשה בחוסר תום לב. אם יש לתובעת עילה כלשהי, היא צריכה להיות מופנית כלפי הנתבעת 2, ועל כן גם הגישה הנתבעת 1 הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 2.

הנתבעת 2 עבדה בתחום העיר, על פי הסכם התקשרות בין שתי הנתבעות, מיום 23/09/01, ועל פי הסכם זה הנתבעת 2 התחייבה למלא אחר כל הוראות הדין בקשר לפינוי כל חומר ופסולת מאתר העבודה.

טענה אחרת היא, כי מגרשה של התובעת היה מלא פסולת טרם החלה הנתבעת 2 את העבודות באזור המגרש של התובעת. העבודות אשר בוצעו על ידי הנתבעת 2, היו עבודות של חיבור תשתיות וניקוז, וככאלה אין בהם כדי לגרום לפסולת, ולבטח לא כמות וסוג הפסולת כמתואר על ידי התובעת.