י.ח.ד יזמות בע"מ ואח' נ' קרני ואח'

1.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' סגן הנשיא השופט ערן נווה) מיום 03/10/19 בת"א 17944-01-18, במסגרתו קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיבים בחלקה באופן שהורה על הפחתת שיעור הריבית שנקבע בהסכם הלוואה שנקשר בין המערערת מס' 1 (להלן: "המערערת") ובין המשיבים והעמידו על אחוז הריבית החריגה המקסימלית הנהוגה בבנק לאומי לישראל בע"מ לסכומים בסדרי גודל דומה.

התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת

2.ביום 08/05/17 נטלו המשיבים הלוואה בסך של 2 מיליון ₪ מהמערערת, לתקופה שלא תפחת מ-6 חודשים ועד 24 חודשים, והוחתמו על הסכם הלוואה בו הועמדה הריבית על שיעור של 2.5% לחודש ובגובה 30% לשנה, ואשר יחד עם ריבית הפיגורים עומדת על 56.16%.

3.במעמד נטילת ההלוואה המשיבים רשמו המחאות עתידיות לפקודת המערערת עבור הריבית החודשית, והקרן הייתה אמורה להיות מוחזרת בסוף תקופת ההלוואה בין 6 ועד 24 חודשים, לפי בחירת המשיבים. לצורך הבטחת ההלוואה, נאלצו המשיבים למשכן את הנחלה אשר בבעלותם, הממוקמת בכפר שמאי והידועה כמשק 20 (להלן: "הנחלה") למערערת. יצוין כי המערער מס' 2 הוא מנהלה של המערערת (להלן: "המערער").

4.במעמד החתימה על הסכם ההלוואה נכח בא כוחה של המערערת אשר ניסח את הסכם ההלוואה בעוד שהמשיבים לא היו מיוצגים.

5.התקופה המקסימאלית של ההלוואה הסתיימה (24 חודשים), והמשיבים לא שילמו את הריבית לה התחייבו בהסכם אלא סך של 130,000 ₪ בלבד ואף לא החזירו את הקרן בסך 2 מיליון ₪ עד עצם היום הזה.

6. במסגרת התביעה שהוגשה על ידי המשיבים טענו הם כי יש לבטל את הסכם ההלוואה, לבטל את חיובם בריבית, ולכל היותר להעמידה על שיעור שנתי של 4%, וזאת ממספר עילות. ראשית טענו המשיבים כי ההסכם נוגד את חוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1999 (להלן: "חוק אשראי הוגן" או "החוק"), הן לנוכח העובדה כי המערערת לא פנתה אל הערבים להלוואה והן לנוכח שיעור ריבית הנוגד את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג- 1993. גם אם הסכם ההלוואה אינו בא בגדר החוק הרי מכוח סעיף 9 לחוק מוסמך בית המשפט להורות על ביטול ההסכם וכן הריבית המצוינת בהסכם.

7. המשיבים הוסיפו וטענו לקיומו של תנאי מקפח בחוזה אחיד - לאור נוסחו השרירותי שנוסח על ידי המערערת בלבד, ומאחר ולא ניתנה להם האפשרות להוסיף או להתמקח על הנוסח והתנאים בהסכם, כאשר עורך הדין שליווה את חתימת הסכם ההלוואה הינו עורך הדין הקבוע של המערער, אשר מלווה אותו בעסקאות מעין אלה. לטענת המשיבים הריבית שנקבעה בהסכם ההלוואה עליו חתמו מוביל למסקנה החד משמעית, כי מדובר בהסכם דרקוני ומקפח, אשר נחתם רק מחמת ניצול ועושק של המערערים את המשיבים שלא כדין.

8.עוד טענו המשיבים להפרת חובות גילוי בהן על המלווה לעמוד מכוח החוק לרבות, גילוי שיעור הריבית ביחס לסכום ההלוואה בחישוב שנתי, תקופת ההלוואה וסכומי התשלומים לפירעונה ומועדיהם, פירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה וכן את שיעור ריבית הפיגורים בחישוב שנתי. המשיבים טענו כי כל הפרטים המנויים הללו חסרים בהסכם ההלוואה ועל כן, חלה על המערערים הסנקציה הקבועה בסעיף 4 לחוק המקנה למשיבים את הזכות לבטל את ההסכם ואף לקבל פיצויים באם נגרם נזק.