י' ואח' נ' משרד הפנים

הרקע לעתירה:

לפני עתירה במסגרתה מבקשים העותרים לבטל את החלטת המשיבה מיום 24.02.2020 הדוחה את ערר העותרים ואת בקשתם לקבל מעמד בישראל מכוח חוק השבות, התש"י – 1950 (להלן: "חוק השבות"), זאת לאחר שנדחתה בקשת העותר לקבלת מעמד כבן של יהודייה ובהתאם נדחתה בקשת העותרת לקבלת מעמד כבת זוגו של "זכאי שבות".

העותר, יליד 1936, והעותרת, ילידת 1937, אזרחי אוקראינה אשר נישאו ביום 11.11.1961. לעותרים שתי בנות משותפות, נ. ואו., אשר מתגוררות עם משפחותיהן בעיר קייב באוקראינה. ביום 05.11.2017 נכנס העותר לראשונה לישראל יחד עם העותרת, שזו הייתה כניסתה השלישית לישראל. שניהם נכנסו באשרת תייר מסוג ב/2 ונשארו בישראל. ביום 15.08.2018 הגישו העותרים בקשה לקבלת מעמד עולה בישראל בלשכת המשיבה בקריות. העותרים התבססו לצורך הוכחת זכאותם על יסוד הטענה כי העותר הינו יהודי בהיותו בן של יהודייה, לפי סעיף 4ב' לחוק השבות, והעותרת טענה לזכאות בהיותה בת זוג של יהודי לפי סעיף 4א(א) לחוק השבות.

ביום 09.01.2020 החליטה המשיבה לדחות את בקשת העותרים בהתאם להמלצת "נתיב", מאחר שאין במסמכים שהוצגו על ידי העותרים כל הוכחה לזכאותם הנטענת לפי חוק השבות. עוד הוחלט כי עליהם לצאת מהארץ תוך 14 יום. ביום 19.02.2020 הגישו העותרים ערר פנימי על ההחלטה הנ"ל וביום 24.02.2020 הוחלט לדחות את הערר.

המשיבה קבעה כי העותרים לא הוכיחו את זכאותם למעמד לפי חוק השבות, בהעדר מסמכים המבססים כנדרש את יהדותו של העותר, זאת הגם שבשעתו, בראשית שנות ה-90', ניתן לאמו של העותר מעמד מכוח חוק השבות כאשר עלתה לישראל. זאת משום שבהמשך התעורר חשד כי מסמכיה של האם זויפו, דבר שהטיל ספק ביהדותה, והיא זומנה יחד עם בתה לבירור. בבדיקה של גורמי המקצוע בלשכת הקשר "נתיב" נמצא כי במסמכים המרכזיים שהוצגו על ידי העותרים אין הוכחה להיותו של העותר יהודי. לכן בהעדר ראיות מספקות נדחתה בקשתו לקבלת מעמד מכוח חוק השבות. נקבע כי ההחלטה מיום 09.01.2020 עומדת והערר נדחה. נגד החלטה זו הוגשה העתירה שבנדון.

טענות הצדדים:

העותרים טוענים כי יש לבטל את החלטת המשיבה שבמסגרתה נדחה הערר הפנימי אותו הגישו העותרים על החלטת המשיבה מיום 09.01.2020. נטען כי ההחלטה התקבלה בחוסר סבירות, משיקולים פסולים, בהעדר נימוק מוחלט ודינה להתבטל. כן נטען כי העותרים ביססו טענתם לזכאות לפי חוק השבות בהתאם לכל דין ואף בהתאם להגיון. נטען כי העותרים הציגו תעודת לידתו של העותר, בה נקוב מפורשות כי הוא בנה של המנוחה, אשר הייתה אזרחית ישראל וניתן לראות מתעודת פטירתה כי הייתה יהודייה בדתה ובלאומה. לכן נטען כי ברי שהעותר זכאי לעליה מכוח חוק השבות בהיותו בן ליהודייה והעותרת זכאית לעליה מכוח חוק השבות בהיותה רעייתו של יהודי. נטען כי הנימוק להחלטת המשיבה הוא שהמסמכים שהוצגו על ידי העותרים אינם מספקים להוכחת זכאותם על פי חוק השבות. העותרים טוענים כי הניחו מסמכים אשר לכל הדעות מהווים ראיה מנהלית ולכל הפחות ראשית ראיה להוכחת זכאותם לפי חוק השבות. נטען כי המשיבה אינה רשאית לבסס החלטות מן הסוג הנדון על טענה שלילית, כללית וסתמית כי לא שוכנעה באמיתות טענות המבקש, אלא עליה להציג ראיות פוזיטיביות לתמיכה בטענות מעין אלו.

לטענת העותרים, המשיבה לא הביאה כל נימוק להחלטתה זולת טענה לכך שהמנוחה זומנה לבירור זכאותה לעלייה ועדכון דת ולאום. כן נטען כי אין כל פרוצדורה המוסדרת בחוק, תקנה או נוהל המתקראת "עדכון דת או לאום" וכי היה על המשיבה לפעול בהתאם לסעיף 19ה(ב) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"א – 1965 (להלן: "חוק מרשם האוכלוסין"). נטען כי המשיבה מעולם לא פנתה בתביעה כאמור בעניין המנוחה או מי מבני משפחתה ועד ליום מותה הייתה רשומה המנוחה כיהודייה. נטען כי המשיבה לא מצאה לנכון לפעול לפי הפרוצדורה המוסדרת בחוק ולא שינתה את הדת והלאום של המנוחה ולכן יש לראותה כצד הנמנע מלהביא ראיה, דבר הפועל לחובתה. נטען כי המשיבה אף לא הביאה כל ראיה פוזיטיבית לתמיכה בטענותיה ויש לראות בה כמי שזנחה פרוצדורה השמורה לה על פי דין.

העותרים טוענים כי נציג לשכת הקשר "נתיב" אמר בעצמו במהלך הדיון מיום 07.06.2020 כי אף אם היה העותר מציג תעודת לידה מקורית, לא היה כתוב רישום לאום או רישום דת. לכן מבקשים מהעותר מסמך שאינו קיים. נטען כי הומצאו למשיבה מסמכים מאומתים בחותמת אפוסטיל, מסמכים רשמיים של המדינה. כן נטען כי קיים פה השתק והיפוך נטל הראיה מאחר שהעותרים המציאו את הראיה הטובה ביותר שקיימת והם נבנים על החלטה חלוטה של המשיבה שלפיה אמו של העותר היא יהודייה.

המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות בהיות החלטת המשיבה נכונה וראויה, החלטה אשר ניתנה בסמכות לאחר שקילת שיקולים ענייניים על ידי גורמי המקצוע ואינה חורגת ממתחם הסבירות. נטען כי העניין אינו מצדיק התערבות של בית המשפט. לטענת המשיבה העותרים מתעלמים מהספק עליו הצביעה המשיבה בנוגע ליהדותה של אמו המנוחה של העותר ואינם מתמודדים עם העובדה שבמסמכים שהונחו בפני המשיבה, לרבות מסמכים שהעותרים הגישו בעצמם, אין כל הוכחה לקיומה של זכאות של העותרים לפי חוק השבות. נטען כי העותרים גם לא דאגו להציג את מסמכי הזכאות של המנוחה, ככל שהוצגו כאלה, או של אחותו של העותר, שעלתה לארץ יחד עם האם המנוחה.