ת"א
בית משפט השלום נצרת
|
6586-11-08
30/08/2011
|
בפני השופט:
עירית הוד
|
- נגד - |
התובע:
י.ב. קורמן מערכות אינסטלציה (1992) בע"מ
|
הנתבע:
עטרה - סחר סיטונאות פירות וירקות בע"מ
|
פסק-דין |
פסק דין
הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה, כאמור בסעיף 79 א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984. הצדדים הסכימו, לתחום את סמכותו של בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה בין גבול עליון של 50,000 ש"ח וגבול תחתון של אפס ש"ח.
לטענת התובעת, הצדדים לתביעה הקימו ביניהם שותפות להקמת שוק לממכר פירות וירקות. לאחר כחודש ימים, ביקשה התובעת לסיים את השותפות לאחר שראתה, כי הנתבעת משלשלת את הרווחים לכיסה מבלי להעביר לתובעת את חלקה בשיעור 1/3 מהרווחים. לפיכך דרשה, כי הנתבעת תשפה אותה בסך של 2/3 מההוצאות שנגרמו לה במסגרת השותפות להקמת העסק וזאת מכוח ההסכם שהיה בין הצדדים.
לטענת התובעת, היא נדרשה להוציא סך של 226,382 ש"ח במסגרת השותפות ועל כן על הנתבעת להשיב לה 2/3 מסכום זה. בנוסף מבקשת שהנתבעת תשיב לה את מלוא ההוצאות שנדרשה להוציא לאחר סיום השותפות. התובעת הגישה תצהיר מנהלה בתמיכה לתביעה וכן תצהיר של מר אביב רוזנבלום וצירפה קבלות התומכות בטענתה לגבי ההוצאות שנגרמו לה. על פי ההסכם הדיוני בין הצדדים מעמידה התובעת תביעתה על הרף העליון, קרי 50,000 ש"ח.
לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות מאחר ולא הוכח, כי הייתה שותפות בין הצדדים. לעניין זה מפנה הנתבעת למכתבו של מנהל התובעת מיום 21.5.08 אשר לטענתה מהווה הודאת בעל דין. אציין, כי מכתב זה נשלח במענה לפניית הנתבעת מיום 20.5.08 אשר בה דרשה, כי התובעת תשלם את חובה לשותפות לאור ההוצאות להן נדרשה הנתבעת. הנתבעת מכחישה גם קיומו של הסכם בין הצדדים לפיו, תישא הנתבעת ב- 2/3 מההוצאות ומציינת, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח שעל פי ההסכם על הנתבעת היה לשאת בהשקעות במושכר. לטענתה, מי שעומד מאחורי המיזם המשותף הוא אדם בשם אביב רוזנבלום אשר ניהל את המשא ומתן בין הצדדים ומאחר ולא יכול היה להתקשר בהסכם, כי הוא פושט רגל, הביא את התובעת שכלל לא קשורה לעניין.
לטענת הנתבעת, ההסכם היה שהתובעת תספק את המקום, לרבות סככה או מבנה וכן תספק תשתיות, כך שהמקום יהיה מתאים וראוי לצורך הפעלת השוק ואילו תפקיד הנתבעת היה לספק למקום פירות וירקות וכן להעמיד לרשות העסק את מערך הנהלת החשבונות שלה ואת מערך השיווק והלוגיסטיקה שלה ותפקידו של אדם נוסף בשם יצחק דהן היה לדאוג לתפעול המקום וניהולו והוסכם שההוצאות והרווחים יתחלקו באופן שווה בין שלושת הצדדים.
הנתבעת כופרת בהוצאות שלטענת התובעת נגרמו לה. לטענתה, למרות שלגישת התובעת עליה להשתתף בהוצאות מעולם לא נעשתה כל פנייה אליה טרם הוצאו ההוצאות על מנת לקבל עמדתה או הסכמה להוצאה כלשהי במיוחד בשים לב לגובה ההוצאות הנטענות. בנוסף, חולקת הנתבעת על החשבוניות שצורפו ועל הקבלות וטוענת בין היתר, כי לא הוכח לגביהם, כי הוצאו במסגרת העסק.
התובעת הגישה סיכומי תשובה, בהם מציינת, כי גם לגישת הנתבעת לא מוכחשת השותפות אולם לטענתה מדובר בשותפות בין שלושה שותפים לרבות מר דהן. התובעת חולקת על פרשנות הנתבעת למכתב מיום 21.5.2008. התובעת מפנה למכתב הנתבעת מיום 20.5.2008 אשר ממנו ניתן ללמוד שהנתבעת דורשת מהתובעת להשתתף בהוצאות השותפות. בפועל, הוציאה התובעת את כל הכספים הנטענים ואין זה סביר שהתובעת תישא במלוא ההשקעה אשר ממנה המשיכה הנתבעת ליהנות מאחר והמשיכה להפעיל את העסק לאחר פרישת התובעת, לא תקבל דבר מהרווחים וכעת הנתבעת מסרבת להשתתף עם התובעת בהוצאות שנגרמו לה משפורקה השותפות. עוד ציינה, כי הנתבעת לא הוכיחה, כי הוציאה כספים עבור השותפות. לטענת התובעת, לא יכולה להיות מחלוקת, כי היא אכן ביצעה את עבודות ההשקעה במקום ונגרמו לה הוצאות ובנוסף מסבירה מדוע לשיטתה יש לקבל את החשבוניות אותן הציגה.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את כל המסמכים שצורפו לרבות תצהירי הצדדים וטיעוניהם בסיכומים מטעמם, אני פוסקת על דרך הפשרה, כי לסילוק סופי של כל תביעות התובעת, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 18,400 ש"ח.
הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק דין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
בנסיבות העניין משהסכימו הצדדים לסיום התיק על דרך הפשרה, מורה על השבת המחצית השנייה של האגרה לתובעת.
המזכירות תמציא לצדדים.
ניתן היום, ל' אב תשע"א, 30 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.