י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ ואח' נ' חברת מבני תעשיה בע"מ ואח'

החלטה

התובעים הגישו תביעה שעניינה העיקרי, ועל כל פנים הרלבנטי לבקשה זו, היא הטענה שהנתבעת 1 ("חמ"ת") הפרה הסכם שנכרת ביום 9.6.05, בינה לבין התובעת 1 ("התובעת") (נספח 2 לכתב התביעה המתוקן). בגדר התביעה נטען שכתוצאה מן ההפרה נגרמו לתובעים נזקים העולים כדי כ– 4 מיליון ₪, כמפורט בסעיפים 45-49 של כתב התביעה המתוקן ומסוכם בסעיף 50 שלו.

בבקשה זו (מס' 12) עתרו התובעים למתן צו כנגד חמ"ת לגילוי ועיון במסמכים שפורטו בסעיף 3 של הבקשה ובהם העתק התכתובת שבין חמ"ת לבין הצדדים האחרים לפרויקט הבנייה שבקשר אליו נחתם ההסכם בין התובעת לבין חמ"ת, העתק ההסכם שבין חמ"ת לבין המשיבה 2, חוזים שנחתמו בין חמ"ת לבין רשות מקרקעי ישראל והמועצה המקומית טבעון, חשבונות חלקיים וחשבון סופי שנערכו על ידי הקבלן המבצע של חמ"ת ויומני העבודה, הן של אותו קבלן מבצע והן של המשיבה 2.

כנטען בבקשה, היא הושתתה הן על תקנה 112 והן על תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד–1984 ("התקנות").

חמ"ת הגישה תשובה לבקשה ועיקר טענותיה הוא שהמסמכים שהגילוי והעיון בהם התבקש אינם רלבנטיים למחלוקת המתבררת בתובענה. מחמת שהבקשה הוגשה בסמיכות למועד קדם המשפט, הוריתי כי התשובה לתשובה תושמע בעל פה בעת הדיון, כפי שאכן אירע.

שקלתי את טענות הצדדים והחלטתי לדחות את הבקשה.

אכן, כפי שטענה באת כוח המבקשים, ההלכה היא ש"נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם היא של גילוי ועיון מרבי" (רע"א 4999/95 אלבריצ'י אינטרנשיונל נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 39 (1996)) וכי "הנטייה הברורה בפסיקה בסוגיית גילוי מסמכים היא לפרש את דרישת הרלבנטיות בהרחבה" (רע"א 684/13 פרטנר תקשורת בע"מ נ' עננה בע"מ (14.2.13)) ("ענין פרטנר"). עם זאת, ועל אף כל אלה, נראה לי שבקשת המבקשים מרחיבה את גבולות הרלבנטיות אף מעבר לדברים שאליהם התייחסה הפסיקה ומשום כך, ראיתי לנכון לדחות את הבקשה.

לדעתי, את ההחלטה בעניין פרטנר יש לקרוא על רקע נסיבותיו של ההליך שנדון שם (תביעה להפרת זכויות יוצרים שבקשר אליה התבקש גילוי של מסמכים הנוגעים ליצירות שנטען שהזכויות בגינן הופרו) וכן על רקע העובדה שצו הגילוי התבקש בשלב המוקדם של ההליך. זה איננו המקרה בענייננו וגם גישה מקלה לטענות התובעים בכתב התביעה לא תאפשר מסקנה שהתביעה נגד חמ"ת חורגת ממסגרת הדיון של תביעה שעניינה הפרת החוזה שעצם כריתתו אינה שנויה במחלוקת.

כשאלה הם פני הדברים, דומני, שגם אם מיישמים גישה מרחיבה וליברלית בסוגיית גילוי ועיון במסמכים, אין צורך להרחיב את גדר הגילוי והעיון לכל מה שאינו יכול לקדם את הבירור הענייני של המחלוקת (רע"א 6546/94 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי פ"ד מט 54 (1995)) ולבד מטענות כלליות לא שוכנעתי בנחיצות הגילוי המבוקש על פי מבחן זה.

אוסיף עוד, שלדעתי, הבקשה לוקה גם בהיבט אחר.

תקנה 113 עוסקת בגילוי מסמכים מסוימים וגם בקשר לכך נפסק שיש לנקוט גישה מרחיבה (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים פ"ד נו (5) 193 (2002)) שעל פיה ניתן לבקש גילוי מסמכים מסוימים גם על דרך של ציון סוגי מסמכים. לדעתי, האופן שבו נוסחה הבקשה אינו עומד גם במבחן מרחיב שנקבע באותו עניין וגם מסיבה זו יש לדחות את הבקשה.

המבקשים ישלמו לחמ"ת שכר טרחת עורכי דין בסכום של 3,000 ₪.

ניתנה היום, ב' תמוז תשע"ד, 30 יוני 2014, בהעדר הצדדים.