י.א. פלדיום הנעלה בע"מ ואח' נ' קניון קרית הממשלה באר-שבע

           לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' פרסקי) ברע"א 23980-03-18 מיום 18.3.2018, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופטת ע' קאופמן) בהפ"ב 47222-05-17 מיום 20.2.2018, בו נדחתה בקשה לביטול פסק הבוררות (של הבורר כב' השופט (בדימ') ג' גלעדי) שניתן ביום 12.2.2017 בהליך שנוהל בין הצדדים.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1. ברקע למחלוקת בין הצדדים, הסכם שכירות שנחתם בין מבקשת 1, י.א. פלדיום הנעלה בע"מ (להלן: המבקשת), לבין המשיב, קניון קריית הממשלה בבאר-שבע, לשכירת חנות אצל המשיב. לטענת המבקשת המשיב גרם לה לנזקים רבים, בעוד שלטענת המשיב המבקשת היא זו שהפרה את הסכם השכירות ולא שילמה את דמי השכירות ודמי הניהול שהתחייבה לשלמם. לפיכך, ביום 30.10.2007 הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום בבאר-שבע והמשיב מצדו הגיש תביעה שכנגד. ביום 10.12.2008 הגיעו הצדדים להסכמה כי הסכסוך יועבר להכרעה בפני בורר. בעקבות זאת, ביום 22.3.2009 מינה בית משפט השלום (השופט ע' רוזין) את השופט בדימוס, ג' גלעדי לשמש כבורר בין הצדדים (להלן: הבורר). בהתאם להסכמת הצדדים נקבע כי הבורר יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות ובסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט.

2. ביום 12.2.2017 ניתן פסק הבוררות. נקבע כי במשך שלוש שנים וחצי, המבקשת נעלה את החנות ששכרה מהמשיב, מבלי שהפעילה את החנות ומבלי שאפשרה למשיב לעשות בה שימוש. עבור תקופה זו חוייבה המבקשת בתשלום סך של 3,242,290 ש"ח בניכוי סך של 1,954,000 ש"ח – הסכום אותו תבעו המבקשים מהמשיב על הנזקים שהוא גרם להם. על כן, בסופו של יום הורה הבורר כי המבקשים ישלמו למשיב סך של 1,288,290 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה כחוק החל מיום הגשת התביעה.

3. במועד שלא פורט, לאחר שניתן פסק הבוררות, הגישו המבקשים בקשה שכותרתה "בקשה לתיקון פסק בוררות", במסגרתה התבקש הבורר לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 22 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק) ולתקן את פסקו. עיקר טענת המבקשים הייתה כי נפלה טעות "עובדתית מהותית" המשליכה באופן ישיר על גובה החיוב שהוטל עליהם. זאת שעה שהבורר הניח כי החנות ננעלה למשך תקופה של שלוש שנים וחצי, על אף שכלל לא נטען כך על ידי המשיב, ולכל היותר ניתן היה לקבוע כי החנות ננעלה למשך 5 חודשים בלבד. על כן, כך נטען, יש לתקן את פסק הבוררות כך שחיוב המשיב בתשלום סך של 1,954,000 ש"ח למבקשים, עבור הנזקים שנגרמו להם, ייוותר על כנו, בניכוי 10,419 ש"ח בלבד, סכום המשקף את התקופה האמיתית שבה החנות הייתה סגורה. כן נטען כי לסכום שנפסק לטובת המבקשים, יש להוסיף את רכיב הריבית וההצמדה "שנשמט מפסק הבוררות".

4. הבקשה לתיקון פסק הבוררות נדחתה ביום 3.4.2017, לאחר שהבורר קבע כי אין בסמכותו להיעתר לבקשה נוכח העובדה שהבקשה אינה נסובה על עניינים שבהם רשאי בורר לתקן פסק בוררות שניתן. ביום 22.5.2017, בחלוף למעלה משלושה חודשים מיום שניתן פסק הבוררות, הגישו המבקשים בקשה לבית משפט השלום בבאר-שבע לביטול חלקי של פסק הבוררות. בבקשה נטען כי הבורר פסק לטובת המשיב סעד בעילה שלא הייתה ולא נבראה, ואף לא התבקשה. נטען כי במקרה זה קמות עילות שונות לביטול פסק בורר, לפי סעיפים 24(3), 24(4), 24(6), 24(7) ו-24(10) לחוק הבוררות. כמו כן נטען כי היה על הבורר לפסוק ריבית והצמדה לסכום שנקבע לטובת המבקשים. מנגד, המשיב הגיש בקשה לסילוק הבקשה על הסף מחמת איחור בהגשתה, ולגופו של עניין טען כי אין כל עילה לביטול פסק הבוררות.

5. ביום 20.2.2018 ניתן פסק דין על ידי בית משפט השלום (השופטת ע' קויפמן) הדוחה את בקשת המבקשים לביטול חלקי של פסק הבוררות. צוין כי אין חולק שהבקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות הוגשה בחלוף למעלה מ-45 יום ממועד מתן פסק הבוררות, ולא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתה ועל כן אין להידרש לה. נדחתה טענת המבקשים כי יש למנות את מניין הימים מהיום שבו ניתנה החלטת הבורר בבקשה לתיקון הפסק, היינו החל מיום 3.4.2017, שעה שהבקשה לתיקון הפסק לא באה בגדרו של סעיף 22 לחוק הבוררות, שעניינו תיקון טעות טכנית או חישובית. משהוגשה בקשה לבורר לתיקון פסק הבוררות בעניין עובדתי ומהותי, וכאשר הבקשה לתיקון הפסק בחלק הנוגע לרכיב הריבית וההצמדה נטענה רק כבדרך אגב, אין המדובר בבקשה הדוחה את מניין הימים להגשת בקשה לבית המשפט לביטול הפסק.

6. על פסק דין זה הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 18.3.2018. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפלה כל שגגה בקביעותיו של בית משפט השלום המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. הבקשה לתיקון פסק הבוררות נסובה על טעות מהותית שנפלה לטענת המבקשים בפסק הבוררות, בעוד שלבקשה לתיקון רכיב הריבית וההצמדה קיימת נפקות רק אם הייתה מתקבלת בקשת המבקשים לתיקון הפסק, ואשר על כן, לא נדחה מניין הימים להגשת בקשה לביטול הספק.

           על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.