לפני ביה"ד מונח ערעור על פס"ד ביה"ד האזורי שניתן ביום ל' בתשרי תשע"ב (28.10.2011) בו נפסק כדלהלן:
"בהמשך לפסק הדין שניתן ביום י"ז תמוז תשע"א (19/07/2011), התקיים דיון נוסף בין הצדדים.
על יסוד ההוראות הקבועות בפסק הדין הנ"ל, ועל יסוד הנתונים שהוצגו בדיון, מהם עולה שבכפוף להיעדר תביעות מצד הבעל מכוח הוראות חוק יחסי ממון, אין בכוונת האשה להגיש תביעה לזכויות ממון הנובעות מהוראות חוק זה, אנו פוסקים שהאשה זכאית לתשלום מלוא הסכום הנקוב בכתובה - סך 26,000 שקל.
הסכום ישולם לאשה תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין".
עלתה טענה מצד הבעל (להלן: המערער), שבהסכם שהוסדר בין הצדדים, ויתרה האשה (להלן: המשיבה) על הכתובה, לאחר שקיבלה פרטי רכוש מהרכוש המשותף. המשיבה מצידה הכחישה זאת, ולדבריה אין ממש בטענה זו מאחר שבעת חלוקת הרכוש, נושא הכתובה לא עלה לדיון.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שהוצג לפנינו, אנו קובעים כי נטל הראיה לשלילת זכותה של המשיבה, על יסוד טענה להסכמה על ויתור ומחילת תשלום הכתובה, מוטלת על המערער. זאת מאחר שהטוען לקיום התחייבות המעוגנת בשטר, הוא המוחזק. במקרה דנן לא נמצאה אסמכתא לטענה שהמשיבה ויתרה על הכתובה. המסמך שהוצג לפנינו, המכיל רשימה לחלוקת הרכוש, ובו מצוין כי המערער "יקבל כתובה", אינו מבטא ויתור מצד המשיבה על תשלום הכתובה, אינו חתום על ידי הצדדים, ובנוסף לכך, לדברי המשיבה, הוא נכתב על ידי אמו של המערער שלא על דעתה ואינו יכול לחייב אותה.
כמו כן נציין כי לא הוצגה ראיה ממשית התומכת בטענת המערער כי המשיבה בגדה בו, והתמונה שהוצגה אינה אסמכתא ראויה לביסוס טענה זו.
על כן הטענה לשלילת זכותה של המשיבה לתשלום הכתובה אינה מתקבלת.
בנוסף נציין כי עלתה בקשה לחיוב המערער בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
לאחר עיון בבקשה, הבקשה נדחית. שני הצדדים פעלו בתום לב, כאשר כל אחד סבר שהצדק עמו. גם אם נפסק שלא כדברי המערער, אין בכך עילה לחיוב בהוצאות.
ב"כ המערער טען לפנינו, בין היתר: "סוכם בין הצדדים, שהאשה תקבל במיטלטלין יותר מאשר יקבל הבעל... כמו כן אמו של מרשי שילמה עבור הדירה 10,000 ש"ח כדי שלא יישאר חוב... האשה נואפת, צילמו אותה חשופה בפרוזדור, בפני ציבור. את כל ההסכם קיימה האשה, ולקחה כלי בית, מזרון ומצעים. ביחס לזכויות סוציאליות, כל צד נשאר עם זכויותיו. אשה המבקשת להתגרש, מגיע לה דמי כתובתה?! היא שגרמה לגירושין... היא לקחה את הזהב שעלה הון. השמים צועקים, שהבעל ייתן גם חצי הממון וגם דמי כתובה לאשה... לא נכון שמרשי קיבל מעבר למה שקיבלה המשיבה. הרכב בא מלפני נישואין, הוא מכר את הרכב ולקח הלוואה שעד היום הוא משלם אותה כדי לרכוש רכב אחר. האיש נתן מעל ומעבר, ולא רצה את הגירושין... האשה הכתה את הבעל בנוכחות הוריה והוריו... אמו של הבעל שילמה 50,000 ש"ח עבור הדירה. לטענתנו ה-20,000 ש"ח שהבעל משך היו כדי לכסות קנס שחל על הדירה".
ב"כ המשיבה: "לאשה היה ב"כ מייצג, שפנה לבית הדין האזורי בתביעת גירושין וכתובה. העילה לתביעה, היות שהבעל עזב את האשה לבדה בבית. יצוין שאחר אלימות חוזרת, הגישה האשה תביעה לגירושין. בכתב הערעור, לא מצאתי עילה לשנות את פסק דינו של בית הדין האזורי. השאלה אם יש תוקף להסכם בכתב יד של אמו של המערער, תוך כך שהוא קטוע. ההסכם לא חתום, ולא הוגש לבית הדין האזורי, ורק בכתב הגנה לבית הדין האזורי הוא צורף".
עוד הוסיף ב"כ המשיבה: "לכתב ההגנה לבית דין קמא, וכן לכתב תשובתי לערעור, צרפתי מסמכים לפיהם הבעל הרוויח יותר מאשר האשה. הוא משך 20,000 ש"ח מחשבון פיקדון משותף לצדדים. רכב מסוג פורד פוקוס המשותף לצדדים, ששוויו 45,000 ש"ח על פי מחירון יצחק לוי, השאיר הבעל לעצמו. גם את הטלוויזיה לקח לעצמו. התכשיטים שלקחה מרשתי, נחשבים כמתנה. לא הוכח שמרשתי קיבלה יותר מאשר קיבל המערער. להיפך, אם היינו תובעים אותו, היה משלם לנו סכום כסף נוסף. למה מרשתי צריכה להיות מופסדת? אבקש לחייב את המערער בהוצאות משפט".
ב"כ המשיבה מפנה בכתב התשובה לערעור לבג"ץ 5680/11 פלונית נ' בית הדין האזורי פתח תקוה, ופס"ד בית הדין הרבני הגדול בתיק 844874/2, הקובעים בעקבות סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, שהסכם הממון צריך אישור בכתב על ידי הערכאה המשפטית.
עוד טען ב"כ המשיבה: "הטענה לאלימות מצד מרשתי, סתם נזרקה ללא הבאת הוכחה. טען הבעל שאשתו שברה לו את הצלעות, ולא הציג מסמך רפואי על כך. האשה התקשרה למשטרת ישראל, שהבעל אלים כלפיה, לבסוף ויתרה לו. והבעל נטש אותה".
לאחר העיון נראה לי לדחות הערעור לאור ככתוב בשלחן ערוך, אבן העזר סי' קה סעיף ה:
"המוחלת כתובתה אינה צריכה לא קנין ולא עדים, והוא שיהיו דברים שהדעת סומכת עליהם ולא יהיו דברי שחוק והיתול או דברי תימה, אלא בדעת נכונה."
ולכן לא ניתן להסיק מכללא מהסכם לא חתום בין ההורים שהייתה מחילה על הכתובה, בעוד שלגבי מחילה יש צורך בגמירות דעת מלאה, בבחינת "שיהיו דברים שהדעת סומכת עליהם". מה גם שלא הוכח שהמשיבה קבלה יותר על סמך ה"הסכם". באשר לנטען שיש לפוטרו מכתובה על רקע תביעת המשיבה לגירושיו, יובהר כי תביעת גירושין כשלעצמה מצד האשה אינה פוטרת מכתובה, ובפרט כשיש סיבה מוצדקת לתביעתה, כאשר מדובר בבעל שעזב אותה.
ובאשר לנטען, שכתוצאה מהתנהגות המשיבה כאמור בדברי המערער, יש לפוטרו מהכתובה, יוער שגם לו יוכיח המערער דבריו, יש צורך בהתראה להפסד כתובה.