טענת 'מום' ו'מקח טעות' בשל הזדקקות האישה לתרופה פסיכיאטרית; הפשרה בטענות הדדיות למרידה, בהעדר ראיות, ויסודותיה ההלכתיים

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי מתאריך כ"ט בטבת התשפ"א (13.1.21) שבו חויב המערער, בדין כעין פשרה, בתשלום דמי הכתובה בסך 180,000 ש"ח.

עילות הערעור כפי שהוצגו לפנינו ובכתב הערעור הן שלוש, וכלהלן:

א.       בית הדין האזורי לא קיבל את טענת המערער לפוטרו מתשלום הכתובה בטענה של מקח טעות בקידושין. לטענתו, הוא לא ידע מקיומו של מום באישה, כפי שיפורט להלן.

ב.       האישה סירבה לקיים עימו יחסי אישות זמן רב – מה שהוביל, בין היתר, לתביעת הגירושין שלו. בית הדין האזורי לא קיבל את גרסתו אף שהאישה הודתה בכך.

ג.       סכום הפשרה שבית הדין האזורי עשה לא הביא בחשבון שהסכום המקורי (520,000 ש"ח) הוא מוגזם, וכפי שקבע בית האזורי בעצמו בפסק הדין.

בית הדין שמע את בא כוח המערער ואת תשובת באת כוח המשיבה והגיע למסקנה שיש לדחות את כל חלקי הערעור, וככל המבואר להלן.

א.   טענת מקח טעות

לטענת המערער, כיוון שהמשיבה סובלת מהפרעה נפשית שבעקבותיה היא נוטלת תרופה פסיכיאטרית בשם ציפרלקס, וכיוון שהוא, לדבריו, לא ידע על קיומה של ההפרעה בטרם נישאו זה לזו, הדבר מצדיק את תביעת הגירושין שלו בטענה של 'מקח טעות', וממילא הוא פטור מתשלום הכתובה. לטענת המערער, בית הדין האזורי העדיף את גרסת המשיבה שהודיעה לו על ההפרעה בטרם הנישואין עימו (וכבר במהלך ההיכרות) על גרסתו, שלא ידע על כך, ללא נימוק מדוע ולמה.

טיעון זה של המערער – מן הראוי שלא היה מועלה בפנינו לא בכתב, ומכל שכן שלא בעל פה, ובוודאי לא בלהט שהועלה על ידי בא כוחו, כי אין בו לא טעם ולא ריח.

בית הדין האזורי בפסק דינו נימק את דחיית הטענה הזו, בזו הלשון:

לעניין כדורי הציפרלקס שהאישה הודתה כי היא נוטלת – הבעל לא הוכיח כי לא ידע מכך כבר שנים רבות [...] הבעל הודה כי האישה תפקדה כאם טובה לילדיו, הרי שהבעיות הנפשיות הקיימות, לדבריו, לא פגעו בתפקודה בחיי היום־יום. יתרה מזו, אם כדברי הבעל האישה מטופלת פסיכיאטרית ועובדה זו לא הייתה ידועה לו קודם הנישואין, מדוע המשיך לחיות עם האישה עוד שנים לא מעטות, ואף הביא עימה עוד חמישה ילדים, ולא זעק 'מקח טעות'? אלא שכנראה המשבר בחיי הנישואין נבע מסיבה אחרת, ולא הוכח כי הגורם הוא האישה.

די בדברי בית הדין האזורי הללו כדי לדחות את טענת המערער בעניין זה של 'מקח טעות' מכול וכול.

ונוסיף ונאמר:

א.  בכתב התביעה לגירושין, שאותו הגיש המערער, לא מוזכרת טענה ל'מקח טעות' לא במילה ולא בחצי מילה.

ב.   לדעתנו, קביעתו כי נטילת כדורי ציפרלקס מצביעה על הפרעה נפשית כלשהי אינה נכונה – הקביעה כי הנוטל כדור שכזה 'סובל מהפרעה נפשית' אינה בהכרח הגדרה מדויקת. כדור זה הוא כדור הרגעה המאפשר לאדם לתפקד בצורה אופטימלית, ולא כל מי שלוקחו סובל מהפרעה נפשית, וכמו שתופעות גופניות המצריכות לקיחת משככי כאבים לא מגדירות את הלוקחם כחולה, אף תרופות אלו הגורמות רוגע – אין הכרח לומר שהמצב ללא לקיחתן נובע מהפרעה נפשית.

מלבד זאת: אף הפרעה נפשית כשלעצמה אינה מום המאפשר טענת 'מקח טעות' בקידושין. לא 'שם המום', כמו 'הפרעה נפשית', הוא הגורם את טענת 'מקח טעות' אלא תוכנו של המום. ברור הדבר שגם אם ל'הפרעה נפשית' יש שם רפואי מקצועי, זה כשלעצמו אינו סיבה לביטול הקידושין. רק המשמעות שלה בתפקוד היום־יומי של הנושא אותה היא צריכה להיות הגורם, וככל שההפרעה אינה פוגעת בתפקוד היום־יומי היא לא יכולה לשמש עילה לביטול הקידושין. המערער הצביע רק על העובדה של נטילת כדורי הציפרלקס כמצביעה על הפרעה, ולא הצביע על בעיה משמעותית כל שהיא בתפקוד. כאמור, אין בנטילת הכדורים כשלעצמה כדי לטעון ל'מקח טעות', וגם אם היה מצביע על השם הרפואי של ההפרעה באותיות לטיניות – לא היה בזה ממש כלל, שכאמור לא השם הוא הקובע אלא התוכן.