1. האם טענות חסיון וגילוי מאוחר יכולות לדור בכפיפה אחת? זוהי אחת השאלות המתעוררות תדיר בבית המשפט, ובין היתר גם בבקשה המונחת בפני.
2. התובעת הגישה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות קריסת כיסא נוח בעל מנגנון פתיחה שעליו ביקשה לנוח, ואשר עמד באחת ממחלקות בית חולים השייך לנתבעת.
3. בדיון המקדמי הראשון הצהיר ב"כ התובעת בין היתר בזו הלשון:
" יש לנו חקירה, ידוע לנו שהכיסא תוקן, לרבות העובדה שישנם ראיות לתאונות קודמות".
באותה ישיבה ניתן צו גילוי ועיון במסמכים הדדי. בתצהיר גילוי מסמכים הצהירה התובעת כי ברשותה דו"ח חקירה חסוי.
4. כעת מונחת בפניי בקשתה של הנתבעת להורות לתובעת לאפשר לה לעיין בדו"ח החקירה הנ"ל. לטענתה, משחשפה התובעת את תוכנו של הדו"ח במהלך המשפט, ומשהצהירה כי בכוונתה לעשות בו שימוש במהלך שמיעת הראיות, בכך היא ויתרה על חסיונו של הדו"ח. עוד טענה כי זכות השימוש בטענת חסיון לגבי דו"ח חקירה שמורה מטבע הדברים לנתבע ולא לתובע.
לעומתה טענה המשיבה כי טענת החסיון עומדת לה גם כתובעת והיא חלה במקרה דנן על הדו"ח נשוא הבקשה. אולם, באותה נשימה היא ביקשה לדחות את הצגתו של הדו"ח, עד לשלב ההוכחות בתיק, וכפי שניתן להבין, עד להבאת ראיות ועדויות ההגנה.
5. ביום 7.9.06 הוגש הדו"ח לעיוני על פי החלטתי, כשהוא מונח בתוך מעטפה סגורה.
6.
חסיון או גילוי מאוחר
לא פעם נטענות טענות חסיון וגילוי מאוחר בערבוביה אחת, כפי שעשתה התובעת כאן, עד כדי יצירת רושם שמדובר בטענות המשלימות אחת את השניה והמודרכות על פי מערכת שיקולים אחת. אולם, לעניות דעתי,לא כך הוא הדבר.
7.
עקרון הגילוי
שיטת המשפט שלנו שואפת לגילוי ועיון הדדי מירבי של מסמכים במטרה להבטיח ניהול ענייני, יעיל והוגן של המשפט. ענייני, באופן שהצדדים יוכלו לבחון את סיכוייהם ולכלכל את צעדיהם על סמך כל החומר הרלוונטי שיהיה פרוש בפניהם במסגרת הגילוי, ואשר לפעמים סולל להם את הדרך לפשרה. יעיל, באופן שהמשפט יתנהל ללא דחיות עקב חשיפת חומר חדש שלא גולה והצורך בהבאת ראיות הזמה, והוגן, באופן שהמשפט לא יהפוך לזירת התגוששות באפלה כאשר כל צד מחזיק את קלפיו קרוב קרוב אליו. נקודת המוצא אם כן היא שכל מסמך הנמצא ברשותו של בעל דין והנוגע לעניין שבמחלוקת הינו מחוייב גילוי ובכלל זה גם עיון. מגמת העיון המירבי מתבטאת ביתר שאת בתקנה 117 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שלפיה בעל דין רשאי לבקש צו עיון במסמכים
שזכרם אף לא בא בכתבי טענותיו או בתצהיריו של בעל הדין שכנגד.
מטעמים אלה נקבע בתקנות סדר הדין האזרחי כי הליכי הגילוי והעיון ייעשו בשלבים המקדמיים של המשפט ( ראה תקנות 143 ). ברם, לא פעם מתעוררת בקשה של מי מבעלי הדין לדחות את מועד גילויה של הראיה לשלב מאוחר יותר.
נקודת המוצא של בקשה זו היא שהראיה הינה ברת גילוי ועיון, אולם, מועד גילויה הוא השנוי במחלוקת. מערך השיקולים שבמסגרתם תידון בקשה זו הם שיקולים של הגינות דיונית ומניעת גרימת עיוות דין למי מבעלי הדין, התובע והנתבע כאחד, בניהול תביעתו או הגנתו, כשהמטרה הנעלית המונחת ביסוד שיקולים אלה היא חשיפת האמת. הדבר בא לידי ביטוי בתקנה 120 (ב) לתקסד"א המכפיפה את הליך הגילוי לשיקולים של הגינות דיונית, ותקנה 112 המקנה לבית משפט סמכות לדחות את תהליך הגילוי לזמן אחר. בתוך מערך שיקולים אלה נדרש בית המשפט לערוך איזון בין זכות הגילוי והעיון לבין "אינטרסים אחרים שבגדרם עשוי הגילוי להביא לשימוש בזכות שלא בתום לב" כפי שנפסק ברע"א 4249/98
שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח, פ"ד נה(1), 515 ,עמ' 521-522. משיקולים אלה, כדוגמא נופצה, נעתרים בתי המשפט לדחיית מועד גילויו של דו"ח חקירה עד לשלב של הגשת תצהירי עדויות ראשיות של הצד השני, או אף עד לשלב ההוכחות.
8.
חסיון
להבדיל מבקשת דחיית הגילוי הנשענת על ההנחה שהראיה הינה מחוייבת גילוי, נקודת המוצא בטענת חסיון היא שהראיה שבמחלוקת
אינה ברת גילוי, משכך, אין שני טענות אלה יכולות לנוע על ציר אחד. במה דברים אמורים?
טענת החסיון נולדה כחריג לכלל הגילוי והיא דוחה מבפניה את זכות הגילוי של הצד שכנגד, וזאת במטרה להעניק לבעלי הדין מרווח חופשי לפעולות הכנה למשפט, נטול חששות שמא הכנותיהם ייחשפו לצד שכנגד במסגרת חובת הגילוי. חסיון זה, יציר הפסיקה, חל על מסמכים שהוכנו לצרכי משפט, וההגיון העומד בבסיסו פורט בע"א 407/73
יצחק גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד כט(1), 169 ,עמ' 171-172, על ידי כב' הנשיא זוסמן כדלקמן:
" מקום שאדם הוצרך לתבוע או להתגונן מפני תביעה, מן ההכרח הוא לאפשר לו לאסוף באין מפריע את החומר הדרוש לשם ניהול המשפט ולהביאו בפני פרקליטו, ללא חשש שדבריו יתגלו ליריבו. מטעם זה, כדי לא להגביל אדם באכיפת זכותו או בהגנתו, מכיר הדין בחסיון מוחלט של מסמכים שהוכנו לצורך המשפט, כשהליכים משפטיים היו תלויים ועומדים או אפילו רק צפויים. שאם לא תאמר כן, ותחשוף הכנתו של משפט לעינו הפקוחה של בעל-דין יריב, תקופח זכותו של בעל-דין לתבוע או להתגונן כראוי. כללו של דבר :
חסיון של מסמך שנולד לצורך הליכים משפטיים דוחה זכותו של בעל-דין שכנגד לגילוי תכנו של המסמך ולעיין בו." ( ההדגשות אינן במקור )
9. החסיון עליו מדובר
הינו חסיון מוחלט, והוא מכוון, למיטב הבנתי, למסמכים שבעל דין ערך, אסף והכין לצורך ניהול משפטו מבלי
שתהיה לו כוונה לחשוף אותם בפני יריבו בעתיד, או לעשות בהם שימוש ראייתי במשפט ( הגשתם כמוצג ראייתי מטעמו). מטעם זה, החסיון אינו מכוון למסמך עצמו, שכן מסמכים רבים שהוכנו לקראת משפט הינם ברי גילוי ועיון ולצדדים יש אינטרס בגילויים, אלא הוא נועד להגן על אינטרס לגיטימי של בעל דין והוא רצונו באי חשיפת מסמכים שהוכנו לקראת משפט בפני יריבו.
10. אם כן, בבקשתו להכריז על מסמך כחסוי, טמונה הצהרתו של בעל הדין, במפורש או מכללא, שאין הוא מתכוון לגלות מסמך זה או לעשות בו כל שימוש ראייתי במשפט. ההכרזה הנ"ל חוסמת את גילויו של המסמך בעתיד, אף על ידי בעל הדין המחזיק בו, ומכאן שחסיון זה הינו חסיון מוחלט כדבריו של כב' הנשיא זוסמן בפרשת גואנשיר. ברי הוא כי ההכרזה על מסמך כחסוי אינה מונעת מבעל דין מלעשות שימוש בתוכנו של מסמך זה בניהול תביעתו או הגנתו, שכן מסמכים "פנימיים" אלה נועדו מלכתחילה להקנות לו כלים להתמודד במשפט, ובכגון אלה ניתן לכלול דו"ח חקירה שמימצאיו נועדו להעניק לבעל הדין מידע או חומר שבאמצעותו הוא מתכוון לקעקע את אמינותו של הצד שכנגד. אולם, משהוכרז דו"ח זה כמסמך חסוי, אין ביכולתו של בעל הדין להגישו כראיה מטעמו במשפט.