טעמים מיוחדים הנותנים לביהמ"ש שק"ד שלא למנות למנהל עזבון את מי שהמוריש קבע בצוואה

בפני בקשה למינוי מנהל עיזבון זמני לעיזבון המנוח צ. ס. ז"ל (להלן: "המנוחה").

1.         המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 8/10/06.

2.         בתאריך 15/12/05 ערכה המנוחה צוואה בעדים. בסעיף 8 לצוואתה נקבע כי עו"ד אסתר קריספין ו/או רחל קריספין - גונן ו/או גיל קריספין ימונו לנהל את עזבונה.

כמו כן קבעה המנוחה בסעיף 9 לצוואתה:

"אני מורה למנהלי העיזבון להכנס בנעליי ולהמשיך בכל ההליכים נגד מר ו. נ., ולהמשיך לנהל את התביעות נגדו עד למיצוי ההליכים עד תום וזאת על מנת להבטיח כי כל הכספים שלי ושל בתי המנוחה אותה ירשתי יגיעו לנכדי ולא לידי מר ו. נ. (ההדגשה במקור - י.ש.).

3.         למצער, בתה יחידתה של המנוחה גב' מ. ו. ז"ל הלכה לבית עולמה (להלן: "הבת") בחודש פברואר 2004, דהיינו כשנתיים וחצי לפני מות המנוחה. בתאריך 19/8/03 היא ערכה צוואה בעדים ובסעיף 5 לצוואתה היא קבעה:

"הנני מצווה את כל עזבוני וכל הזכויות שיש לי או שיגיעו לי, לרבות בהתדיינויות משפטיות עם בעלי ו. נ. ת.ז. ...... לאימי צ. ס. ת.ז. ....., ולה בלבד."

4.         עוד בחייה הגישה המנוחה תביעה כספית כנגד חתנה, מר נ. ו. (להלן: "המשיב") על סך 450,000 ש"ח. התביעה הוגשה בתיק תמ"ש 54530/05 והיא נקבעה לדיון בפני כב' השופטת מילר.

כאמור, המנוחה ציוותה בצוואתה להמשיך בהליך זה ו/או בהליכים נוספים, זאת " על מנת להבטיח כי כל הכספים שלי ושל בתי המנוחה אותה ירשתי יגיעו לנכדי ולא לידי מר ו. נ.".

5.         על יסוד רצונה של המנוחה עותרת עו"ד קריספין להתמנות כמנהלת עיזבון לעיזבון המנוחה, בשלב זה באופן זמני, זאת לא רק כדי לכנס את נכסי העיזבון, אלא גם להוציא לפועל את רצונה של המנוחה להמשיך בתביעות כנגד המשיב.

6.         מנגד, טוענת ב"כ המשיב, כי אין למנות את עו"ד קריספין לנהל את עיזבון המנוחה משום שמערכת שהיחסים בינה לבין המשיב הינה קשה וטעונה, זאת עקב ההליכים המשפטיים  שהוגשו נגדו, כך שכל שיתוף פעולה בין המשיב לעו"ד קריספין נדון מראש לכישלון. לחלופין, טוענת ב"כ המשיב, אם יש מקום למינוי מנהל עיזבון לעיזבון המנוחה, יש למנות עו"ד ניטראלי. 

7.         עניין לנו במינוי מנהל עיזבון לפי סעיף 81 לחוק הירושה, תשכ"ה-1956 (להלן: "החוק"), הקובע:

            "קבע המוריש בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או שינהל עזבונו, ימנה בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי הענין, אותו אדם כמנהל עזבון, זולת אם אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית-המשפט או הרשם לענייני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו."

8.         לכאורה, על יסוד סעיף זה יש למנות את מי שהמנוחה קבעה בצוואתה לנהל את עזבונה. אלא שגם במקרה זה המינוי הוא לעולם מינויו של ביהמ"ש ולא מינויו של המוריש.

בעל"ע 2156/93 פלוני נ' הועדה מחוזי של לשכת עורכי הדין, פד"י מח(2) עמ' 177 בעמ' 181 נקבע:

"עניין לנו במנהל עיזבון המתמנה ע"י בית המשפט שבידו לא למנות אף את מי שקבע המוריש בצוואה כמנהל עיזבונו, אם שוכנע מטעמים שיירשמו שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו ואף אם נתמנה, נתונות פעולותיו לפיקוחו של בית המשפט".

9.         משום שהמינוי הוא של ביהמ"ש השאיר המחוקק את שיקול הדעת לביהמ"ש אם לסטות מהוראת המצווה במקום "שביהמ"ש או הרשם לענייני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו."

מהו הטעם המיוחד הנותן לביהמ"ש שיקול דעת שלא למנות למנהל עיזבון את מי שהמוריש/ה קבע/ה בצוואתו/ה?

עפ"י הפסיקה ניתן למנות מס' מקרים, והם: