טעמים מיוחדים המצדיקים היעתרות לבקשה להארכת מועד בהגשת הערעור

           לפני הודעה מטעם המבקשת, מדינת ישראל (להלן: המבקשת) על הגשת ערעור, חרף חלוף המועד הקבוע בדין להגישו, מכוח הסדר דיוני אשר על פי הנטען מעניק לה זכות להגישו ולחילופין בקשה מטעמה להארכת מועד להגשת ערעור. מנגד, לפני בקשת המשיבים לסילוק הערעור שבכותרת על הסף בשל האיחור שחל בהגשתו והתנגדות להארכת מועד להגשת ערעור מטעם המבקשת ולחילופין, בקשה להארכת מועד לשם הגשת ערעור מטעמם. אשרטט תחילה את ההליכים שקדמו להליכים לפני. לאחר מכן, אבחן את הבקשה להארכת מועד. לבסוף, אדון בטענת הצדדים לגבי השלכת ההסדר הדיוני על זכות המבקשת להגיש ערעור או על בקשתה להארכת מועד להגשת ערעור.

העובדות וההליכים

1.        ביום 13.7.05 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (בת.א. 4051/02) אשר במסגרתו נקבע כי המבקשת התרשלה כלפי מר יוסף אמזלג (הנתבע בבית משפט קמא) והיא חויבה לפצותו בגין כאב, סבל ועוגמת נפש וכן היא חויבה בשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 1,650,000 ש"ח. שני הצדדים שקלו לערער על פסק הדין אולם בד בבד הם בחנו אפשרות להגיע להסדר מוסכם אשר ייתר את הגשת הערעורים. בשל כך הוארך בהסכמה מועד הגשת הערעורים עד ליום 15.11.05. ביום 15.11.05 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת נוספת מטעמם, אשר במסגרתה  הם בקשו ליתן תוקף של החלטה להסדר שגובש ביניהם. מפאת חשיבותו של הסדר זה לענייננו, אצטטו כלשונו:

"בין המבקשת לבין המשיב 1 (הכוונה למר יוסף אמזלג, ש.ל.) ובני משפחתו הושג סיכום ביחס לניהול האפוטרופסות על הכספים בהם חויבה המבקשת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בקשה לבית המשפט למשפחה, המתארת את הסיכום האמור, מצ"ב כנספח א'.

המבקשת מסכימה שלא להגיש ערעור, בתנאי שיכובד הסיכום האמור, וכל עוד יכובד. בהתחשב בהסכמה זו, גם המשיב 1 מסכים שלא להגיש ערעור מטעמו.

במידה שתמצא המבקשת, לפי שיקול דעתה, כי הסיכום המצ"ב הופר, ולא תוקנה ההפרה תוך זמן סביר מפנייה, תודיע על כך למשיבים ולבית המשפט הנכבד.

תוך 45 ימים ממועד ההודעה כאמור יהיו רשאים הצדדים להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ככל שימצאו לנכון.

עם הגשת ערעור על ידי המבקשת, מוסכם כי תעמוד למבקשת הזכות להגשת בקשה לעיכוב ביצוע ולהשבת הכספים ששולמו לפי פסק הדין, והעובדה שהכספים כבר שולמו על ידי המבקשת לא תשמש כטענת מגן מצד משיב". (להלן: ההסדר הדיוני)

במסגרת הבקשה לבית המשפט לענייני משפחה, אשר צורפה להסדר, התבקש בית המשפט למנות אפוטרופוס נוסף ליוסף אמזלג לעניין רכוש וכן התבקש בית המשפט ליתן לאפוטרופוס הוראות בדבר אופן השימוש בכספים לרווחתו של אמזלג (להלן: ההסדר המהותי). עוד התבקש בית המשפט לענייני משפחה ליתן תוקף של החלטה להסדר המהותי.

2.        ביום 17.11.05 ניתן על ידי תוקף של החלטה להסדר הדיוני, כמבוקש. ביום 1.12.05 הועברו כספי הפיצויים לידי ב"כ המשיבים, אשר החזיק בהם בנאמנות. ביום 12.12.05 הלך יוסף אמזלג אל בית עולמו (להלן: המנוח). ביום 15.12.05 הגישה המבקשת הודעה ובקשה לבית המשפט אשר במסגרתה הודיעה על פטירת המנוח בטרם אושר ההסדר המהותי על ידי בית המשפט לענייני משפחה ובטרם נעשה שימוש כלשהו בכספי הפיצויים לטובתו. במסגרת הודעתה, טענה המבקשת, כי בנסיבות אלה עומדת לה הזכות להגיש ערעור מכוח ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, אשר קיבל תוקף של החלטה. לחילופין, טענה המבקשת כי הצדדים לא הביאו בחשבון תרחיש כפי שאירע, שהמנוח ילך לעולמו עוד בטרם ההסדר המהותי יאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה. לטענתה, בנסיבות אלה, ההסדר כלל לא השתכלל, ומתקיימים טעמים מיוחדים להאריך את המועד להגשת ערעור שלא במסגרת ההסדר הדיוני. ביום 12.1.06 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין (ע"א 402/06). המשיבים הגישו בקשה לדחיית הערעור על הסף.

טעמים מיוחדים

3.        הארכת מועד הקבוע בחיקוק טעון "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). נוכח הארכה שנתנה לצדדים להגשת הערעור, המועד האחרון להגשתו חל ביום 15.11.05. כאמור, הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 15.12.05. מכאן שהבקשה שלפני להארכת מועד הוגשה לאחר שחלף המועד להגשת ערעור. השאלה הנשאלת היא, אפוא, האם מתקיימים במקרה דנן "טעמים מיוחדים" המצדיקים היעתרות לבקשה חרף האיחור שחל בהגשת הבקשה להארכת מועד ובהגשת הערעור?

           לטענת המשיבים, אין להיעתר לבקשה שכן האיחור בהגשת הערעור ניכר, ולא קיים טעם מיוחד המצדיק זאת. המשיבים טוענים כי חשיבות הבעיה אין בה כשלעצמה להוות טעם מיוחד להארכת מועד ואף המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים בניסיון להגיע להסכם מחוץ לכתלי בית המשפט אינו משמש טעם כאמור. זאת ועוד, לטענת המשיבים אף שינוי הנסיבות שחל לאחר מתן פסק הדין, קרי מות המנוח, אינו בבחינת טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשת הערעור. לעומת זאת, לטענת המבקשת, נסיבותיו המיוחדות של המקרה מקימות טעם מיוחד להיעתר לבקשה להארכת מועד.  כמו כן, לטענתה, נוכח העובדה כי המנוח הלך לעולמו, לא ניתן לומר כי היתה מצידו הסתמכות על סופיות ההליך. עוד טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים.

4.        אכן, ברגיל, כשלון משא ומתן שמתנהל בין הצדדים אשר במהלכו נעשה ניסיון על ידי הצדדים ליישב את הסכסוך שביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, אינו מהווה טעם מיוחד להאריך את המועד להגשת הליך (ראו: בש"א 407/88 קרמרז' נ' הסתדרות הצופים העבריים בישראל, תק-על 89(1), 269)  כמו כן, ברגיל, מקום בו חלף המועד להגשת ערעור, מות הניזוק אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, גם כאשר הנחת היסוד לפיצויים שנפסקו במסגרת פסק הדין של הערכאה הדיונית, לפיה הניזוק יחיה עוד תקופה של שנים ארוכות, לא התממשה והניזוק נפטר זמן קצר לאחר מתן פסק הדין (השוו: בש"א 3401/02 הרץ נ' עזבון המנוח מרדכי מנטל ז"ל, פ"ד נו(4), 589). אולם דעתי היא, שיש לאבחן מקרים אלה מנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו, המצדיקות היעתרות לבקשה, חרף האיחור שחל בהגשתה, וזאת בהסתמך על מכלול הנימוקים המצטברים הבאים:

ראשית, אין מחלוקת כי שני הצדדים לא השלימו עם פסק הדין, והם הסכימו לסיים את המחלוקת ביניהם מחוץ לכותלי בית משפט, רק על פי תנאיו של ההסדר המהותי. לשם הוצאתו לפועל של הסדר זה, הם התוו מסלול חילופי אשר הם החלו ללכת בו. עקב נסיבות חיצונית מצערות, שלא היו בשליטתם, הם לא הצליחו לסיים את המסלול באופן שהסכמתם תלבש לבוש משפטי פורמאלי סופי, בדמות אישורו של בית המשפט לענייני משפחה. בנסיבות אלה, בשונה מהנסיבות שאירעו בבש"א 3401/02 הנ"ל, ההליך בעניין אישורו של ההסדר המוסכם בין הצדדים טרם הסתיים. בעת הגשת הבקשה שלפני להארכת מועד, ההליך היה עדין תלוי ועומד לפני בית המשפט לענייני משפחה. הרעיון המונח ביסוד דחיית הבקשה להארכת מועד מקום בו ההליך הסתיים הינו שיש בכך פגיעה קשה באינטרס של סופיות הדיון. עוצמת הפגיעה באינטרס זה, שעה שההסדר המהותי טרם אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה, היא פחותה בצורה ממשית ממקרה בו הסתיימו ההליכים לאישור הסדר שגובש בין הצדדים. עוד אוסיף, כי היעתרות לבקשה שלפני אינה מציבה סיכון כי בכך יפתח פתח נרחב לתקיפת פסקי דין חלוטים שעניינם נזקי גוף, שכן מדובר בענייננו בנסיבות חריגות ביותר.

שנית, כפי שיובהר להלן (פסקות 7-12), קיימת מחלוקת ואי בהירות בדבר כוונת הצדדים בהסדר הדיוני לגבי זכות הערעור במקרה כמו בענייננו. בהינתן מעמדה של זכות הערעור, דומה שגם היווצרותה של אי בהירות זו, לגבי תוקף ההסדר המוסכם ופרשנותו,  משמשת טעם מיוחד להיעתר לבקשה להארכת מועד (ראו: רע"א 449/04 בן אליעזר נ' בנק מזרחי, תק-על 2004(4), 2198).

שלישית, אף סיכויי הערעור תומכים במתן ארכה. המנוח נפטר עוד בטרם נדון לגופו הערעור בבית משפט זה. בנסיבות אלה, בית משפט שלערעור עשוי להתחשב בעובדת פטירתו במסגרת הדיון בערעור. לכאורה, מקרה זה נכלל בגדר  אותן נסיבות יוצאות הדופן אשר בהן בית משפט יטה להתיר הגשת ראיות נוספות בערעור לצורך הוכחת שנוי נסיבות (ראו: ע"א 597/89 טויטו נ' כמאל פ"ד מז(2) 874; ע"א 5220/90 אטאס נ' שלום, תק-על 94(2), 905). איני מתעלמת מטענת ב"כ המשיבים, לפיה בענייננו, הפיצויים שנפסקו למנוח כאילו צפו פני עבר. אולם, לאחר עיון בפסק דינו של בית משפט קמא, אין בידי לשלול כי סכום הפיצויים מכיל רכיב כללי, הצופה גם פני עתיד. מכל מקום, נסיבותיו היוצאות דופן של המקרה, מעוררות שאלות מורכבות של משפט ועובדה, הן בנושא החבות והן בנושא גובה הפיצויים, ולצורך ההליך שלפני אין בידי לשלול את סיכויי הערעור.

5.        נוכח כלל השיקולים האמורים, בהצטרפם יחד, דעתי היא, כי מתקיימים בעניין שלפני טעמים מיוחדים המצדיקים להיעתר לבקשת המבקשת להארכת מועד. אולם, לא ניתן לסיים את הדיון בכך, שכן שני הצדדים מפנים להסכם בבסיס הסדר הדיוני אשר לטענתם משליך על זכותה של המבקשת להגיש ערעור ועל בקשתה להארכת מועד במקרה דנן. נוכח העובדה ששני הצדדים מפנים להסדר הדיוני אשר קיבל תוקף של החלטה על ידי, ונוכח טענת כל אחד מהם שההסדר תומך בעמדתו, אבחן להלן את טענותיהם.

בחינת קיומה של מניעות להגשת הליך מכוח ההסדר הדיוני