טעות בכדאיות העיסקה אינה עילה לביטול הסכם פשרה שקיבל תוף של פסק דין

לפני תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו, הסכם שקיבל תוקף של פסק דין מבוטל מן הטעם שבעת הדיון בפני המותב שישב בדין, נוצר לחץ על מנת לסיים את התיק בפשרה.

רקע כללי - גלגולה של עסקה

1.         בני הזוג עמר (להלן: " המבקשים" או " עמר") הינם בעלי הנכס בבית דו משפחתי ברח' מהרי"ץ 9 בגני מודיעין עילית בישוב חשמונאים הידוע כגוש 63770 חלקה 255 (להלן: " הנכס").

בתחילת שנת 2007 החליטו עמר למכור את הנכס שבבעלותם, ולשם כך נוצר קשר בינם לבין מר יואל עמרני שהינו אחד ממנהלי החברה לפיתוח שכונת מגורים ביו"ש בע"מ (להלן: " עמרני"), אשר דרכו התוודעו לרוכש בשם אלון יצחק (להלן: " אלון"). המבקשים יוצגו באותה עסקה עו"ד אלי ימיני, המייצג את עמרני בעסקים שונים, עובדה שהייתה ידועה למבקשים, אולם לטענתם הוא נכפה עליהם על ידי אותו עמרני.

בתחילה הוכן הסכם מכר שהצדדים בו היו המבקשים, מחד, ואלון מאידך. עמר חתמו על הסכם המכר האמור ועל מסמכים נוספים הנדרשים לצורך ביצוע העסקה בפועל - יפוי בלתי חוזר, רישום משכון לטובת אלון וכו'.

על פי ההסכם היו המבקשים אמורים לקבל תשלום ראשון על חשבון התמורה עד ליום 13.2.07 ותשלום שני לא מאוחר מיום 11.4.07. בין הצדדים אין מחלוקת כי סכום השווה בש"ח ל- 130,000$ מתוך התמורה הכוללת (בסך 230,000$) שולם במועד ובדרך המוסכמת על ידי הצדדים. אין מחלוקת כי הסכום האמור שולם על ידי המשיב (להלן: " המשיב" או " חביב").

מספר ימים לאחר המועד לביצוע התשלום השני, נתבקשו עמר לחתום מחדש על המסמכים, כאשר בניגוד למסמכים הראשונים, אלו לא נשאו שם של רוכש כלשהו, אלא אפשרות זו נותרה "פתוחה". לדברי עמר, ימיני אמר להם שאלון מעוניין שהרכישה תתבצע על שמו של אחד מילדיו, והוא טרם החליט מי יירשם כרוכש. עמר חתמו על מסמכים אלו, כמבוקש.

משבושש התשלום השני להגיע לידיהם, ולאור שוני שמצאו בהסכם לעומת הנוסח הראשון, הודיעו המבקשים לעו"ד ימיני על הפסקת הייצוג והגישו תובענה כנגד המשיב, נגד מר עמרני ונגד עו"ד ימיני בבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 15664/08), זאת באמצעות עו"ד יעקב הימלפרב.

המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 9342/07), לאכיפת הסכם וכן סעד כספי בסך 96,000 ש"ח. המחלוקת בין הצדדים היתה האם נכרת הסכם בר-תוקף, לאור השוני במיהות הקונה בעסקה הנ"ל, כאשר המבקשים טוענים שסברו שהרוכש הינו אלון יצחק וחביב טוען כי ידעו שהוא הרוכש. תביעה זו, בבית המשפט המחוזי בירושלים התבררה לפני כב' השופט אהרון פרקש (להלן: " התובענה") וביום הדיון בו החל שלב ההוכחות (3.7.08), גובש בין הצדדים הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין, אותו מבוקש לבטל בהליך זה. (להלן: " הליך הפשרה").

טיעוני המבקשים (מירב ודן עמר)

2.         המבקשים טוענים כי ביום 3.7.08, בפתח ישיבת ההוכחות בהליך הנדון, הופעל  עליהם לחץ על מנת לסיים את התיק בפשרה. המבקשים חתמו על ההסדר מבלי להיות מודעים ומבלי שיוסבר להם על השלכותיו, ואילו היה מוסבר להם הרי שלא היו נותנים ידם להסכמה שהושגה.

לדבריהם לוקה הסדר הפשרה בכך שאינו נותן ביטוי:

א.                                         א.               להשלכה מההוראה בהסכם הפשרה המורה על ראיית הסכם המכירה החדש כאילו נכרת רק במועד פסק הדין (ראו סעיף 2 להסדר הפשרה להלן).

ב.                                          ב.                לחשיפת המבקשים לתביעה אפשרית של צדדים שלישיים.

ג.                                           ג.                 לתוצאות האפשריות של דחיית התובענה בת.א. 15664/08 בביהמ"ש השלום בירושלים (ראו סעיף 1 רישא להסדר הפשרה).

כמו כן טוענים המבקשים כי בנסיבות העניין, משאין בהסדר הפשרה, וגם לא יכולה להיות, התייחסות לתוקפם של כל המסמכים שנחתמו ואשר חביב לא היה צד להם, עלולה ההוראה בדבר מתן מועד להסכם עם חביב לחשוף את עמר בפני דרישות לתשלומי מיסים ו/או בפני הליכים פליליים או מעין פליליים עקב הדיווח הצפוי לשלטונות מיסוי המקרקעין בגין הסדר הפשרה, שכן אלון יצחק מצוין שם כרוכש הנכס, דהיינו הבעיה קיימת לגבי כל המערכת ההסכמית שקדמה להסכם הרכישה, אשר על פי הוראות הפשרה המועד להסכם החדש הינו יום מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

אין מחלוקת כי התשלום הראשון שהועבר בקשר לרכישת הדירה נתקבל בפועל ביום 19.2.07. לפיכך העובדה שתאריך ההסכם הועתק על פי תנאי הסכם הפשרה ליום הפשרה, אין בה כדי לגרוע מהעובדה ששלטונות מיסוי מקרקעין עלולים לקבוע כי יום ה - 19.2.07 ייחשב כ" יום המכירה" על כל המשתמע מכך. עמר מפנים לסעיף 20 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: " חוק מיסוי מקרקעין"). במילים אחרות, הפעלת הוראות הסדר הפשרה עלולה לגרום להטלת קנסות על עמר וקיום הליכים מעין פליליים מטעם שלטונות המס, ואילו היו יודעים זאת עובר לחתימת הפשרה הרי שלא היו חותמים.

כן לא הוסבר להם לטענתם, כי בהסכמתם להוראות הסדר הפשרה הם נחשפים לאפשרות שאותו אלון יתבע אותם בגין הגשת דיווח שגוי לרשויות המס כששמו כרוכש הנכס רשום בו, כעולה מסעיף 4 לתצהירו של אלון ועל כל ההשלכות האפשריות של תביעה זו כשלכל הפחות היה אפשר לצפות כי יכללו הוראות לשיפוי עמר למקרה שכזה - הוראות החסרות לחלוטין בהסדר הפשרה. כמו כן איש לא הסביר לעמר מהן ההשלכות של דחיית תובענתם בת.א. 15664/08 בביהמ"ש השלום בירושלים.

אמנם נכון שעל פי הוראות הסדר הפשרה, הדחייה נוגעת אך ורק לתביעה נגד חביב, אולם לכך השלכות אפשריות לתביעות הכספיות האחרות שבין עמר לבין יואל עמרני ועו"ד אלי ימיני, שהינם הנתבעים הנוספים בתביעתה דשם.