טנג'י נ' כהן

החלטה

שכ"ט העדה בסך של 200 ₪ ישולם בשלב זה על ידי הנתבע.

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תש"ע, 15/06/2010 במעמד הנוכחים.

אילן דפדי, שופט

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקי תאונת דרכים.

התובעת טוענת, כי הנתבע פגע ברכבה עם רכבו מאחור. לאור נזקיה, היא הגישה את כתב התביעה.

בכתב ההגנה טען הנתבע, כי הוא עמד עם רכבו ברמזור. לפתע יצאה התובעת מרכב ממולו ושאלה אותו האם הוא פגע ברכבה. הוא השיב לה שאין לו מושג על מה היא מדברת. לדברי הנתבע, הוא אמר לה שקטנוע שעבר בין שני הרכבים פגע, ככל הנראה, ברכבה ושפשף אותו.

בדיון הראשון שהתקיים בתיק הסבירה התובעת, כי הייתה בנסיעה איטית. לדבריה, היא לא שמה לב מה קרה, אולם הנוסעת שישבה לידה אמרה לה שרכב פגע בה מאחור. רק אחר כך היא הבינה מה קרה. עוד אמרה התובעת, כי היא לא ראתה את רכב הנתבע לפני הפגיעה. התובעת אף טענה, כי הנתבע שאל אותה כמה היא רוצה שהוא ישלם לה עבור הנזק בטמבון. לטענתה, עצם השאלה מלמדת, כי האשמה לתאונה חלה על הנתבע.

לטענת הנתבע, התובעת שאלה אותו האם יש סיכוי שהוא פגע בה והוא השיב לה, כי אין לו מושג על מה היא מדברת. הנתבע גם הראה לה שאין על רכבו סימנים.

במהלך הדיון שמעתי את עדותה של גב' רינה הדאיה, שישבה ליד התובעת. זו העידה, כי בשלב מסוים, לאחר שהתובעת האטה את מהירות נסיעתה, היא חשה זעזוע ברכב. העדה אמרה, כי היא לא הסתכלה לאחור לפני התאונה, אלא רק לאחר מכן, וכי היא אמרה לתובע שתבדוק אם מישהו פגע בה מאחור. עוד אמרה העדה, כי היא לא ראתה את הפגיעה, אבל המכוניות היו קרובות. היא התקשתה להעריך את המרחק ביניהן. לדבריה, ספק אם היא הייתה מצליחה לעבור בין שני כלי הרכב. כשנשאלה לגבי טענת הנתבע, כי היה קטנוע שעבר במקום, היא השיבה: "נראה לי יותר שלא היה אופנוע מאשר היה".

מאחר שהתברר שעם הנתבע הייתה ברכב נוסעת, ולאור בקשתו, הוריתי על קיום דיון נוסף – הוא הדיון שהתקיים היום. בדיון זה שמעתי את עדותה של גב' טלי מועלם. זו אמרה, כי היא חברתו של הנתבע וכי היא ישבה לידו ברכב במועד התאונה. העדה העידה, כי ישב עליה כלב וכי בזמן התאונה היא דיברה בטלפון הסלולרי. לדבריה, בשלב מסוים ניגשה התובעת אל רכב הנתבע, אמרה לו שהוא פגע ברכבה והוא השיב בשלילה. העדה אמרה שלא חשה במכה או בתנודה, וכי הכלב, שהיה מונח על רגליה, היה רגוע לגמרי. העדה לא יכולה הייתה להעיד על קטנוע שעבר במקום, מאחר שלדבריה – היא הייתה עסוקה בשיחת טלפון.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים ואת העדויות, החלטתי לדחות את התביעה.

התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה. העדויות שלה ושל העדה מטעמה לא היו חד-משמעיות. אף אחת מהן לא ראתה את אירוע התאונה. התובעת עצמה אמרה בדיון הראשון בתיק, כי היא לא שמה לב מה קרה וכי בעקבות הפגיעה, משהו קרה לחושים שלה. העדה מטעמה יכולה הייתה להעיד רק על זעזוע שחשה.

מול עדותן עומדת גרסתו של הנתבע, שעל פיה לא היה כלל מגע בין כלי הרכב. גרסה זו נתמכה על ידי העדות של גב' טלי מועלם, שהייתה מהימנה עליי.

סוף דבר, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 700 ₪. סכום זה כולל בתוכו את שכ"ט העדה מטעם הנתבע. הסכום ישולם בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תש"ע, 15/06/2010 במעמד הנוכחים.

אילן דפדי, שופט