טל מאיה ואח' נ' ארביב ואח'

פסק דין

1.כללי

התובעות רכשו מהנתבע 1 רכב מסוג טויוטה קורולה, ולאחר שהתברר להן כי הרכב היה מעורב בתאונה קשה שבעטיה הוא הוכרז כ"אובדן להלכה", הן הגישו את התביעה שלפניי, בגדרה הן דורשות את השבת הסכום ששלמו לנתבע וכן פיצויים.

2.העובדות

התובעות בקשו לקנות רכב משומש, ולאחר שראו באתר יד 2 מודעת פרסום למכירת רכב מבעלות פרטית הן יצרו קשר עם המוכר שהזדהה בשם יניב, הוא הצד השלישי בתובענה שלפניי, אשר הפנה אותם לנתבע 1. ביום 30.11.07 הגיעו התובעת 1 ובעלה לשעבר (העד שפי טל), למקום עסקו של הנתבע 1, שם נכח גם יניב. הנתבע 1 מסר לתובעת ולשפי פרטים על הרכב, לרבות העובדה שהרכב עבר תאונה שבמסגרתה נפגע החלק האחורי שלו והוחלפו דלת תא המטען, הכנף האחורית והדלת הימנית האחורית. בהמשך לכך, פנו התובעת 1 ושפי לבדוק את הרכב במכון "קומפיו קאר שירותי רכב בע"מ" (הנתבעת 4, אשר נגדה כבר ניתן פסק דין בהעדר הגנה). בדו"ח הבדיקה של המכון (נספח א' לתצהיר נתבע 1), נכתב כי קיימים ברכב מספר ליקויים, ובהם ליקוי שלדה בעל "משמעות גבוהה", כלשון הדו"ח, שתואר בדו"ח כך: "רכב לאחר פגיעה מאחור, החלפת כנף אחורית ימנית מולחמת ותיקון שמאלית". חרף הליקויים שהתגלו ברכב החליטו התובעת 1 ושפי כי הם מעוניינים לרכוש את הרכב, ובעקבות זאת חתמו הצדדים על הסכם מכר (נספח ב' לתצהיר הנתבע 1). בהסכם המכר נרשמה התובעת 1 כרוכשת הרכב, ואילו במקום המיועד לרישום שם המוכר לא נרשם דבר. מחיר הרכב הועמד על סך של 88,000 ₪. ב"הואיל" השלישי שבמבוא להסכם נרשם כי הקונה בדק את הרכב ומצא אותו: "לשביעות רצונו ומתאים לצרכיו". ולבסוף, בתחתית ההסכם נרשם בכתב יד כי:

"הקונה בדק את הרכב, וידוע לו שיש מכה מאחור. המוכר מתחייב להשלים גלגל ספייר, לצבוע את המשקוף של הדלת + פלסטיק לדלת + ... (מילה לא ברורה-א.ר.) לצבוע את תא המטען לסדר את תא הכפפות של הרכב".

חרף החתימה על ההסכם לא קבלה התובעת 1 את הרכב לרשותה באותו היום, כיוון שלא היו בידי הנתבע 1 רישיונות הרכב הדרושים לשם העברת הבעלות. כיוון שכך, נסעו התובעת 1 ושפי לדרכם, ורק אחרי שבוע הם חזרו לנתבע 1, אשר הספיק בינתיים לתקן את הליקויים שפורטו בהסכם המכר, ולקבל לרשותו את הרישיונות. באותו מעמד שלמו התובעת 1 ושפי לנתבע 1 את מלוא התמורה וקיבלו את הרכב לרשותם.

3.אחר הדברים האלה החלה התובעת 1 להשתמש ברכב, ולטענתה במהלך השימוש בו היא שמעה רעש הבוקע מכיוון הגלגל האחורי. כיוון שכך, פנתה התובעת למכון "טסט ליין", ולאחר שהרכב נבדק במכון ביום 17.1.08, קבע המכון כי ברכב קיים ליקוי "בעל משמעות גבוהה" כדלהלן:

"פגיעה בקורה אורכית אחורית מעבר לנקודת ריתום המתלה + מילוי חומר. פגיעה רצפה אחורית מעבר ציר רוחב האופנים, חיבורים לא מקוריים לרוחב הרכב. תיקונים בעמודים א.ש. + א.י. + אמצעי פגיעה בקורה רוחבית אחורית בסמוך לציר סרן אחורי".

לנוכח תוצאות הבדיקה פנו התובעים לשמאי דורון עד אשר בדק את הרכב וקבע כי:

"...הרכב הנדון ניזוק קשה בתאונה הנ"ל בחלק המרכב האחורי ותוקן שלא על פי הנחיית משרד התחבורה אשר העתק ממנה מצ"ב, לאמור ברכב הנדון "חוברה שלדת מרכב משני חלקים מושלמים ליחידת מרכב אחת".

עוד עולה מבדיקתי כי החיבורים לא בוצעו בנקודות החיבור המקוריות שנקבעו על ידי היצרן, בנדון נחתכו קורות חיזוק המרכב האחוריות האמצעיות העליונה והתחתונה במחציתן, רצפת הרכב נחתכה באלכסון, בית אופן אחורי ימני, רצפת תא מטען, כנף אחורית ימנית, כנף אחורית שמאלית "הושתלו" ברכב, ובנדון בוצעו ריתוכים אסורים וחיבורים שלא על פי הוראות היצרן ולא בנקודות החיבור המיועדות לכך, כפי שניתן לצפות בתצלומים המצ"ב.

יותר מכך ניתן לומר כי החיבורים כפי שנעשו נועדו לטשטש את העובדה כי הרכב מורכב משני חלקים נפרדים כאמור. בנוסף העלתה בדיקתי כי קורת החיזוק (שלדה) האחורית שמאלית אינה מחוברת כלל לבית האופן האחורי שמאלי, וחלק מהריתוכים של פחי הרכב נמצאו כריתוכים רשלניים שאינם מחברים את חלקי המרכב "שהושתל" ברכב באופן אשר הרכב יהיה בטיחותי לנסיעה ובאופן "רציף".

.......

ברכב בוצעו כאמור חיתוכי גוף המרכב באופן אשר תיקונים אלו החלישו את המרכב בצורה המסכנת את הנהג והנוסעים בו. לאור כך הנני קובע כי הרכב אינו תקין ואינו כשיר לנסיעה. עובדות אשר הביאו את הרכב בעקבות התיקון הרשלני למצב שאינו ראוי לשימוש ועל כן הוכרז כאובדן כללי לפירוק בלבד".

יודגש, כי הנתבעים וצד ג' לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם, ומכאן שהאמור בחוות הדעת של השמאי דורון עד לא נסתר.

4.בהמשך לעריכת חוות הדעת פנה השמאי דורון עד לנתבע 1 בדרישה שהאחרון יקבל את הרכב בחזרה לרשותו, וישיב לתובעות את כספן, בצירוף פיצויים בגין הוצאותיהן. בתגובה, הנתבע 1 היה מוכן להשיב לתובעות רק את מה ששלמו לו, ללא תוספת פיצויים. לכן, ההצעה לא התגבשה לכלל הסכם, והתובעות הגישו את התביעה שלפניי.

5.ביני לביני, התבררו העובדות הבאות לגבי "גלגוליו" של הרכב עובר לרכישתו על ידי התובעות, עובדות שכלל אינן שנויות במחלוקת.

הבעלים המקורי של הרכב היה אחד - ישעיהו הבר, והוא ביטח את הרכב אצל שומרה חברה לביטוח בע"מ. ביום 12.9.07 היה הרכב מעורב בתאונת דרכים קשה. לאחר התאונה הרכב נבדק על ידי שמאי חברת הביטוח- מר ניסים בן בכר, אשר קבע כי לרכב נגרם נזק בשיעור של 40.42% מערכו. על כן, הכריז בן בכר על הרכב כ"אובדן להלכה". "אובדן להלכה" פירושו, רכב אשר נגרם לו נזק בשיעור של בין 40% ל – 60% מערכו, ומשמעות הכרזתו של רכב כ"אובדן להלכה", להבדיל מ"אובדן מוחלט", הינה שניתן לתקנו ולהחזירו לשימוש, אך זאת בתנאי שלאחר התיקון ניתנה לגבי הרכב תעודת תקינות מטעם מוסך מורשה: "הרשאי לתת תעודות בדיקה על פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל – 1970" (ראו-תקנה 309 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961). על יסוד הסדר סטטוטורי זה, מוכרות חברות הביטוח כלי רכב שעברו תאונה קשה למגרשי מכוניות, אשר מוכרים את כלי הרכב לסוחרי מכוניות שמתקנים אותם, ולאחר שסוחרי הרכב ממציאים למגרש ולחברת הביטוח תעודה לפי תקנה 309, הם מקבלים את רישיונות הרכב, כדי שיוכלו למכור אותו בשוק החופשי.

במקרה שלפניי מכרה חברת הביטוח את הרכב במצבו הניזוק לנתבעת 2, מכוח הסכם מסגרת שהיה קיים בין הצדדים, ואילו הנתבעת 2 מכרה את הרכב לצד השלישי בתובענה שלפניי. הצד השלישי תיקן את הרכב והעביר אותו לנתבע 1 לשם מכירתו. במקביל, הצד השלישי המציא את תעודת התקינות לפי תקנה 309 לנתבעת 2 וקיבל ממנה את רישיונות הרכב. כך, בסופו של דבר, מצא הרכב את דרכו אל התובעות, ועל עסקת מכירת הרכב לידיהן כבר הרחבתי לעיל.