טישלר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק -דין

האם בדין נדחתה תביעת התובעת לקצבת נכות לאור סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), לפיו לא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו לחודש בו הוגשה התביעה?

1.התובעת נפגעה ביום 17.5.09, פגיעה אשר הוכרה כתאונת עבודה.

2.ביום 15.9.11 הגישה התובעת תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

3.ועדה רפואית קבעה לתובעת דרגת נכות זמנית לתקופה מיום 22.5.09 ועד ליום 31.10.09.

4.ביום 2.1.12 התקבלה החלטה של פקיד תביעות לפיה לא תשולם גמלה לתקופה האמורה מאחר שמדובר בתקופה העולה על 12 חודשים שקדמו ליום שבו הוגשה התביעה (15.9.11).

5.החלטה זו היא מושא התביעה.

טענות התובעת –

6.על הנתבע היה ליידע את התובעת בדבר זכותה לקבל קצבת נכות.

התובעת לא השהתה את תביעתה ומייד לאחר הפגיעה העבירה את המסמכים הרלבנטיים למעסיק (מכון ויצמן).

ביום 8.9.09 קיבלה התובעת הודעה מפורטת מהנתבע המכיר בפגיעה כתאונת עבודה ומפנה את תשומת לבה לחובתו של מעסיקה, אשר הינו מעביד מורשה, לשלם לה דמי פגיעה בשם המוסד בגין 12 הימים הראשונים.

הנתבע היה צריך ליידע את התובעת גם על זכותה לקבל קצבת נכות.

התנהלות הנתבע מהווה הטעיה ולוקה בחוסר תום לב.

7.יש לראות את התביעה לדמי פגיעה כמפסיקה את מרוץ ההתיישנות לצורך סעיף 296 לחוק, וזאת מהטעם כי הנתבע אינו מופתע מהתביעה לקצבת נכות לאור העובדה כי התובעת יידעה אותו על הפגיעה.

טענות הנתבע –

8.על פי הפסיקה לא מוטלת על הנתבע חובת יידוע, ואפילו היתה קיימת חובת יידוע, לא היה בהפרתה כדי לזכות את התובעת בגמלה בניגוד להוראת סעיף 296 לחוק.

סעיף 296 מהווה איסור מפורש על הנתבע לשלם גמלה רטרואקטיבית לתקופה ממושכת, יותר מזו הנקובה בסעיף.

על פי הפסיקה יש להבחין בין תביעה לדמי פגיעה לבין תביעה לקצבת נכות, מדובר בגמלאות נפרדות.

ההכרעה –

9.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.