טופס תביעה לדמי לידה שהונח בתיבת השירות ולא הגיע ליעדו אינו שולל זכאות

2.       הנתבע, במכתבו לתובעת מיום 16/7/07, דחה את התביעה לדמי לידה, בטענה שהתובעת הגישה את תביעתה ביום 22/6/07, לאחר חלוף כ-22 חודשים מיום היווצרות העילה המזכה בדמי לידה, וזאת - בהסתמך על סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: " החוק").

3.       התובענה שבפנינו הוגשה כנגד דחיית התביעה.

4.       לטענת התובעת, היא הגישה תביעה לדמי לידה במועד, ושלא בשיהוי. משתשובת הנתבע התמהמה לבוא - היא פנתה לבא כחה שבירר בשמה את ענין דמי הלידה, ותשובת הנתבע היתה שתביעה כאמור לא הוגשה.לאחר מכן, הגישה התובעת תביעה מחודשת לדמי לידה, היא התביעה שנדחתה בטענת שיהוי.

          הנתבע, חזר בכתב הגנתו על הטענה שהתביעה הוגשה רק ביום 22/6/07 ולא התייחס לטענה במפורש בכתב הגנתו, לטענה שהועלתה בכתב התביעה על הגשת תביעה קודמת. (הנתבע הכחיש הכחשה כללית את כל מה שלא הודה בו בכתב ההגנה).

          מכאן - שהמחלוקת בין הצדדים היא עובדתית בלבד, בשאלה אם התובעת אכן הגישה לנתבע תביעה קודמת לתשלום דמי לידה.

5.       בישיבת ההוכחות שמענו את עדויותיהם של התובעת ושל העד מטעמה, מנהל החשבונות מר סלימאן סלימאן, שהעיד כי הגיש את התביעה בשם התובעת, לתיבת השירות בסניף הנתבע בנצרת. הנתבע הגיש תעודת עובד ציבור של מר עומר עותמאן, מנהל מחלקת אמהות-מזונות-ילדים בסניף הנתבע בנצרת. בתעודה נטען כי "לא ייתכן" שתביעה שתונח בתיבת השירות בסניף הנתבע - לא תועבר לטיפול פקיד התביעות.

6.       על יסוד העדויות ששמענו ועל סמך החומר שצורף לתיק, קבענו את העובדות שיפורטו להלן.

          בטרם נביא את פירוט העובדות, נציין כי במחלוקת העובדתית שהתגלעה בין הצדדים העדפנו את גרסתה של התובעת; גרסה זו נתמכה בעדות ישירה של מר סלימאן. גרסתו של מר עותמאן מטעם הנתבע, היא למעשה בבחינת "עדות סברה". יתרה מכך; המשקל שניתן לייחס לתוכן תעודת עובד הציבור של מר עותמאן, הוא משקל מופחת. לא רק בשל העובדה שמר עותמאן לא העיד בפנינו (ובהחלטה מיום 17/1/08 הובהר לנתבע כי להעדרותו של מר עותמאן יהיה ביטוי בהערכת משקלה הראייתי של התעודה בעניינים שאינם רק על פרטים טכניים), אלא גם בשל כך שמטבע הדברים, בהיותו מנהל מחלקת אמהות, לא יכולה להיות לו ידיעה אישית מבוססת על העברת המסמכים מתיבת השירות אל המחלקות השונות.

          לדעתנו, יש לציין לשבח את הנתבע על כך שהוא מאפשר למבוטחיו להגיש מסמכים גם באמצעות תיבת השירות שממוקמת ליד דלת הכניסה לסניף. אולם, יש להביא בחשבון שתמיד ייתכנו גם תקלות, שבגינן מסמכים שמוגשים בדרך זו, לא יגיעו ליעדיהם בסניף הנתבע. תקלות עלולות לקרות בכל ארגון, ואפילו אצל המוסד לביטוח לאומי, שאין לו חסינות מיוחדת מפני תקלות.

          לפיכך, ברור שמידת הוודאות באמירתו של עובד הציבור מר עותמאן כי "לא ייתכן" שטופס תביעה שהונח בתיבת השירות לא יגיע אל הפקיד המתאים - אינה יכולה להיות מי'דה מוחלטת של וודאות. עצם האמירה הכוללנית על כך שהדבר "לא ייתכן", עשויה להצביע על בטחון עצמי רב מדי בענין העדר האפשרות של תקלות. מכל מקום, לא סברנו שיש לתת לאמירה זו משקל ראייתי רב יותר מאשר לעדותו הישירה של מר סלימאן בענין הנחת טופס התביעה בתיבת השירות.

          העובדות שנפרט להלן - מבוססות על דעתנו האמורה לעיל בסעיף זה, בענין המשקל הראייתי שיש לתת לראיות השונות.

אלה העובדות

7.       התובעת, ילידת 1976 ותושבת כפר עילוט, עבדה כעובדת עצמאית, היתה רשומה אצל הנתבע כעובדת עצמאית ושילמה לנתבע דמי ביטוח.

8.       ביום 3/8/05 ילדה התובע בן, במז"ט.