טויטו נ' פלדמן ואח'

פסק דין

א.מבוא וטענות הצדדים

1.התובע חיים טויטו תושב ישראל יליד 1975 ועוסק בתחום השיפוצים (להלן: "התובע"). התובע התקשר עם הנתבעים שהינם זוג נשוי ובעלי זכויות בדירה ברח' מרק שאגל 17 ת"א (להלן: "הדירה"), לצורך עבודת שיפוצים.

2.הנתבעים חתמו על כתב כמויות ומפרט טכני שהוגש כ-ת/1. ת/1 מהווה מעין הסכם בין הצדדים על אף שהתובע בחר שלא לחתום עליו (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם, היה אמור התובע לבצע שיפוצים בדירת הנתבעים תמורת הסכום הכולל של 65,000 ₪ בתוספת מע"מ. הוסכם בעמ' 12 להסכם, כי כל שינוי בתוכניות ובמפרט יחויב בתשלום.

3.בין הצדדים נתגלעה מחלוקת הן לגבי משך זמן העבודה, הן לגבי התשלומים, והן לגבי טיב העבודה. לטענת התובע, הנתבעים עיכבו לו תשלומים, הוא נאלץ לממן מכספו תשלומים לפועליו ותשלומים לצורך רכישת חומרי בניין, הנתבעים גרמו לעיכובים בעבודה מאחר ולא היו החלטיים לגבי מיקומי נקודות חשמל ומים והתקנת כלים סניטריים, האדריכלית עזבה לאחר כחודשיים, הנתבעים לא סיפקו בזמן אביזרים שהיו צריכים לספק על פי ההסכם, ולבסוף אף לא שילמו את יתרת הסכום כקבוע בהסכם, היינו לא שילמו את המע"מ ואף לא שילמו על עבודות נוספות.

4.התובע מבקש מביהמ"ש שיפסוק את יתרת תשלום המע"מ, תשלום בגין עבודות נוספות, תשלום פיצוי בגין אובדן עבודות אחרות עקב התמשכות העבודה, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

5.הנתבעים לעומת זאת, טוענים כי התובע הינו חסר ניסיון מקצועי, התרשל בעבודתו וגרם לנזקים נכבדים בדירה. לטענתם, התובע הבטיח כי העבודה לא תתמשך מעבר לחודשיים בעוד שבפועל הוא לא סיים את עבודתו כנדרש גם לאחר חצי שנה מתחילת העבודה. הנתבעים טוענים כי נגרמה להם עוגמת נפש רבתית, נזק בגין דמי שכ"ד שנאלצו לשלם, נזקים באינסטלציה, נזקי חשמל וכן נזק לשולחן שיש שניזוק כתוצאה מהעבודות. בגין נזקים אלה, הגישו הנתבעים תביעה שכנגד וביקשו לדחות את התביעה העיקרית ולחייב את התובע בנזקיהם כמפורט בתביעה שכנגד.

6.מטעם התביעה, העידו בפניי התובע, האדריכלית הגב' איריס גרינפלד, המומחה מרזוק יעקוב, אברהם טויטו דודו של התובע וקבלן שיפוצים בעצמו. מטעם ההגנה, העידו בפניי הנתבע 1. נתבעת 2 לא מסרה תצהיר ואף לא התייצבה לעדות. עוד העידו מר רוחי שהין אינסטלטור שעבד בבית הנתבעים, ומר אריה חביב חברם של הנתבעים וקבלן בניין במקצועו.

7.להלן אבחן את טענות הצדדים בכל תביעה בנפרד.

ב.התביעה העיקרית

1.נושא העיכוב – לטענת התובע, חלק מנזקיו נובעים מהעיכוב בשיפוץ שהיה צריך להסתיים לאחר כחודשיים ימים. לטענת התובע, כל העיכוב נובע מחמת התנהלותם של הנתבעים. כך למשל טוען התובע, כי הנתבעים איחרו בתשלומים ולדוגמא, עד ליום 13.7.08, כשלושה שבועות לאחר תחילת העבודה היה צריך לקבל התובע 30,000 ₪, על פי ההסדר של 10,000 ₪ לשבוע, כשבפועל קיבל רק 14,900 ₪.

2.לא הוכח בפניי, כי התובע הוציא חשבוניות מס כדין בזמן אמת ומסרם לנתבעים, או החתים את הנתבעים. הצדדים לא ניהלו רישום מסודר מתי התקבל כל תשלום עם חתימה לצידו. לטענת הנתבעים, הם ראו לראשונה את החשבוניות רק עם הגשת כתב התביעה. מעיון בחשבוניות עולה, כי סדר התשלומים הנטען בסעיף 19 לסיכומים איננו על פי סדר החשבוניות. התובע טען בסעיף 11 לתצהירו, כמו גם בסעיף 19 לסיכומיו, כי ביום הראשון לעבודתו קיבל 1,900 ₪ במקום 10,000 ₪. מעיון בחשבוניות עולה, כי חשבונית ראשונה (מס' 07), הינה ע"ס 2,500 ₪ מיום 28.6.08, והרי התובע טען כי התחיל לעבוד ב- 22.6.08.

דוגמא נוספת, בסעיף 14 לתצהירו טען התובע כי עד ליום 13.7.08 קיבל בפועל רק 14,900 ₪. על טיעון זה חזרה באת כוחו בסעיף 19 לסיכומים. מעיון בחשבוניות עולה, כי עד ליום 13.7.08 קיבל התובע 4,830 ₪.

3.מהדוגמאות כמפורט לעיל, אני מקבלת את טענת הנתבעים כי בזמן אמת לא הוצאו חשבוניות לנתבעים על כל סכום וסכום. שני הצדדים פעלו באופן רשלני ולא מסודר בכל נושא התשלומים. לא היה הסכם חתום ע"י שני הצדדים לגבי מועד התשלומים, ההסדר לו טוען התובע לתשלום סך של 10,000 ₪ בתחילת כל שבוע, לא מעוגן בכל אסמכתא או ראיה תומכת. ההסכם עליו חתמו הנתבעים בלבד לא מפרט מועדי תשלום וסכומי תשלום, ועולה כי הנתבעים שילמו על פי ההבנה וההסכמה והיכולת הכלכלית באותו רגע. בנושא זה, אין לתובע להלין אלא על עצמו שלא סיכם באופן מפורש את הדברים בכתב, לא חתם על תקבול ולא הוציא חשבונית מס כדין בזמן אמת.

4.לא התרשמתי כי נושא התשלומים הוא זה שגרם לעיכוב, וגם אם בפועל היה קשה לתובע לממן את המשך רכישת חומרי הבניין, הרי אין לו להלין אלא על עצמו שלא קבע את סדרי התשלום באופן מסודר ונחרץ טרם תחילת העבודה.

5.נושא נוסף אשר גרם לעיכוב על פי טענת התובע, היא העובדה כי הנתבעים לא סיפקו לו חומרים כמו כלים סניטריים וכד'. התובע הצהיר בסעיף 27 לתצהיר עדות ראשית, כי הנתבעים שהיו אמורים לספק כלים סניטריים, ברזים, אמבטיה וכד', לא סיפקו זאת ושינו את התוכניות ובכך גרמו לעיכובים. מאידך, בסעיף 32 לתצהירו, פירט התובע עיכוב בדבר אספקת האמבטיה בלבד, וגם עיכוב זה הוא של ימים ספורים בלבד. לטענת התובע, הנתבעים רכשו את האמבטיה ביום 30.8.08 וקיבלוה ביום 2.9.08. מאחר ומדובר באיחור של מספר ימים, קשה לי לקבל את הטענה כי עיכוב זה או עיכוב של כלים סניטריים אחרים גרמו להתמשכות העבודה 4 חודשים מעבר לנדרש.

6.עוד טען התובע, כי הנתבעים לא היו החלטיים בנושא המיקומים, העבודה לא זרמה עקב עזיבתה של האדריכלית. האדריכלית הגב' איריס גרינפלד (עדת תביעה 1), העידה כי אכן הלקוחה הייתה לא החלטית, והיא הרגישה כגננת כדבריה (ראה עמ' 14 לפרו' ש' 22), אך יחד עם זאת הדגישה יותר מפעם אחת כי התובע הינו קבלן חסר ניסיון (עמ' 14 לפרו' שורה 21 ). וכך העידה האדריכלית בעמ' 12 לפרו' מול שורה 8 – 16:

"היה שם אי סדר אחד גדול, חלק מזה נבע מהחוסר ניסיון של הקבלן...כאן חוסר הניסיון בלט, אבל לא חוסר הנכונות. ז"א, היתה נכונות אבל לא היתה יכולת. אני משווה את זה לקבלנים שעבדתי בעבר ועם קבלנים שאני עובדת איתם במשרד, אין בכלל מה להשוות. קבלנים שעובדים במשרדנו ויש להם ניסיון והם יודעים לקרוא תוכניות, והם יודעים במה מדובר. אבל כשהסברתי לו הוא הבין"...

7.אף התובע עצמו, איננו מכחיש כי היה חסר ניסיון בעת שהגיע לדירת הנתבעים. התובע שהינו כבן 35, שהה בחו"ל בין הגילאים 26 ל-31, ולשאלת ב"כ הנתבעים – האם יש בארץ פרויקט בסדר גודל דומה לנתבעים שעשה הנתבע, השיב התובע:

"בארץ אין לי דוגמאות, בניו-יורק עשיתי חנויות בגדים ויש לי תמונות אם אתה מעוניין לראות..."