טוטו נ' פלה ואח'

פסק דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה בתאריך 4.10.09 ברמת ישי.

2.לטענת התובע – רכב על אופנועו במטרה להגיע לצומת מרומזרת ולפנות בה שמאלה לכיוון מגדל העמק. התובע נסע על נתיב שמאלי מבין שניים. הנתיב הימני היה עמוס בשל רכבים אשר המתינו לתחלופת אור הרמזור בצומת. מימין לנתיב הנסיעה קיים מתחם חניה ממנו יצא רכב הנתבעות נהוג ע"י נתבעת 1. הרכבים בנתיב הימני, אפשרו לרכב הנתבעות להשתלב בתנועה, אך רכב הנתבעות המשיך ונסע לנתיב השמאלי, נתיב נסיעת האופנוע, במגמה לפנות שמאלה בנתיב הנגדי. בנסיבות אלה, התקצר מרחק הבלימה ונגרמה תאונה. האופנוע פגע ברכב הנתבעות. לאופנוע נגרמו נזקים כמפורט בחוו"ד השמאי ובתמונות שצורפו לכתב התביעה. התובע אף פנה למוסך אשר העריך נזקיו.

3.לטענת הנתבעות – רכבן נהוג ע"י נתבעת 1 יצא ממתחם החניה לאחר שנתבעת 1 עצרה את רכבן ואותתה שמאלה. נתבעת 1 המתינה שהדרך תתפנה. רכב פרטי אשר הבחין כי הרמזור בנתיב נסיעתו אדום, עצר לפני היציאה ממתחם החניה ואפשר לרכב הנתבעות לצאת ממתחם החניה ולפנות שמאלה לאחר היציאה. רכב הנתבעות החל בפניה איטית שמאלה, לפתע זינק האופנוע, עקף את הרכב הפרטי בפתאומיות ופגע ברכב הנתבעות. נתבעת 1 ביקשה לזמן משטרה למקום אך התובע סירב. טענות נוספות התייחסו לנזקים הנטענים אומדנם ודרך חישובם.

4.בדיון שהתקיים בפני העידו התובע ונתבעת 1. כן העיד מטעם הנתבעות נהג הרכב אשר עצר ואפשר לרכב הנתבעות לפנות שמאלה במרכז נתיב הנסיעה. הוברר, כי על האופנוע הרכיב התובע את חמיו. כן הוברר, כי לאחרונה סומן קו הפרדה רציף בין הנתיבים המונע מנהגים לבצע את אשר עמדה נתבעת 1 לבצע. הנתבעות טענו, על פי כתבה עיתונאית, כי הסימון החדש אינו חוקי.

בין הצדדים ניעורה מחלוקת אודות מספר הנתיבים בכביש בו נסע התובע. התובע טען, כי מדובר בכביש דו נתיבי. נתבעת 1 והעד אשר אפשר השתלבותה טענו, כי מדובר בכביש חד נתיבי המתפצל לשניים לקראת הצומת המרומזרת, אלא שהאירוע התרחש קודם לפיצול האמור.

התובע העיד, כי חזה ברכבים עוצרים וברכב המאפשר לרכב הנתבעות להיכנס לנתיב הנסיעה. יחד עם זאת, העצירה לדידו היתה עקב רמזור אדום והוא לא יכול היה לשער כי רכב הנתבעות ימשיך בדרכו ויכנס לנתיב נסיעתו.

נתבעת 1 העידה, כי נכנסה לנתיב הנסיעה בעקבות רכב שאפשר את כניסתה. נתבעת 1 ביקשה לפנות שמאלה לכיוון ממנו הגיע התובע אך עקב מיקומה בכביש נאלצה גם להסיט ראשה לימין, על מנת לבחון אם רכבים לא מגיעים מכיוון הצומת המרומזרת. בשלב זה פגע האופנוע ברכבה. נתבעת 1 העידה, כי לרכבה נגרם נזק, אך ראיות בהקשר זה לא הוגשו לתיק בית המשפט.

5.עיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, כמו גם בתמונות זירת ההתרחשות שהוגשו במהלך הדיון, שמעתי את עדות שני הנהגים המעורבים באירוע ואת עדות הנהג הנוסף שעצר את רכבו ואפשר לרכב הנתבעות לעבור על פניו.

לסופו של יום, סבור אני, כי האחריות לאירוע רובצת לפתח נתבעת 1 אך לתובע אשם תורם ממשי ומשמעותי.

מלכתחילה, לגישתי, היה על נתבעת 1 להימנע מלחלוף על פני נתיב נסיעה במטרה לפנות שמאלה בנתיב הנגדי. גם אם פניה זו מותרת, כאשר הכביש עמוס רכבים, נראה כי מדובר בפניה המחייבת רמת זהירות מוגברת, שכן לא ניתן לדעת ממקום עמידתה של נתבעת 1 כיצד מתנהלת התנועה על ציר הנסיעה וודאי שלא ניתן להבחין בתנועה המגיעה מן הנתיב הנגדי.

נראה, כי מדובר בכביש רחב אך לא ניתן להגדירו ככביש בעל שני נתיבי נסיעה.

יחד עם זאת, העיד הנהג הנוסף, כי לא פעם רכבים המבקשים לפנות שמאלה בצומת המרומזרת עוברים את הרכבים המבקשים לפנות ימינה באותה צומת, נתבעת 1 לא היתה יכולה להבחין באותם רכבים.

מנגד, התובע הבחין ברכבים עוצרים לפני מתחם החניה ממנו יצא רכב הנתבעות.

בנסיבות אלה, היה על התובע להאט מהירות נסיעתו באופן ממשי, בפרט שהרכיב אדם נוסף על אופנועו, על מנת לברר פשר העצירה ולא להמשיך בנסיעה ישרה טרם וידא שכל רכב או אדם לא יוצא ממתחם החניה לפניו נעצר הרכב הנוסף.