החלטה
1.ביום 24.11.2010 הוטל עיקול זמני על נכסי המשיב לאור בקשת המבקש בכתב התביעה שהוגש כנגד המשיב.
המשיב הגיש בקשה לביטול צו עיקול, היא הבקשה שבפניי.
2.עניינה של תובענה זו נשוא צו העיקול שהוטל על ידי, בתביעה כספית על סך של 113,632 שקלים, שהוגשה על ידי המבקש שהינו מגדל בהתאם לחוק מועצת הלול (ייצור ושיווק) תשכ"ד-1963, (להלן: "החוק").
במסגרת תביעתו טען המבקש, כי נתבעת מס' 1 שהינה מחזיקה ומנהלת משחטה בעיר אשדוד, רכשה ממנו עופות לשחיטה, ולא שילמה לו.
לטענתו, המשיב היה המשווק שלו מכח הוראות החוק לעיל, אשר מעל בשליחותו ובחובת הנאמנות שלו ובחובת תום הלב שלו, ולכן הוא חב כלפיו בתשלום החוב.
3.אין מחלוקת, כי המבקש שיווק לנתבעת 1, פטמים בסך של 76,073 שקלים בצירוף מע"מ ובסך כולל של 88,244 שקלים, ובשלב זה גם אין מחלוקת המבקש, שהגיש חשבונית מס למשיב, וזה הורה לפקידה בשם אביבה, להכין למבקש שיק ובסופו של יום השיק חולל.
לטענת המבקש, המתין כחודשיים ולא קיבל כל מענה ממנהלי נתבעת מס' 1 ואף לאחרונה הפסיקו מנהלי הנתבעת להשיב לטלפונים ממנו.
לטענתו, נתבעת מס' 1 חייבת לשלם לו את סכום התביעה מכח התחייבותה החוזית, והמשיב חייב באופן אישי מאחר והמבקש כפוף להוראותיו והנחיותיו, שכן המשיב שימש כקבלן מורשה בהתאם להוראות סעיף 46 לחוק.
לטענתו, המשיב הוא שאחראי בעצמו ובאופן אישי לשווק את התוצרת ולהעביר את תמורתה למבקש. המבקש אף הוסיף וטען, כי המשיב דאג שהשיווק יתבצע לחברות שהוא מעורב בניהולן, ומשכך מעל בחובותיו כלפי המבקש, ולכן עליו מוטלת האחריות לתשלום החוב.
המבקש כאמור לעיל, הגיש בקשה כי ליתן צו עיקול על נכסי המשיב, וזה ניתן בסופו של יום.
4.המשיב בבקשתו לביטול העיקול, טען שהנתבעת 1, חברה בע"מ הוקמה ביולי 2009, והיא עוסקת בין היתר בשחיטה ובשיווק של עופות. לגרסתו, החברה בה הוא שותף הנקראת ע.י.ל.א – עוף ישראלי ללא אנטיביוטיקה בע"מ, יחד עם שני בעלי מניות נוספים, הינם בעלי המניות אצל הנתבעת 1.
לטענתו המבקש הוא מגדל עופות ששיווק עוד לפני התקופה נשוא כתב התביעה, עופות למשיבה. לטענתו, בספטמבר 2009 פנה אליו המבקש וביקש שישמש כקבלן מורשה מטעם המועצה לענף הלול בהתאם להוראות החוק, לפרק זמן מוגבל של כחודש ימים בלבד.
לטענתו, בקשתו זו של המבקש נועדה על מנת לחסוך את עמלת השיווק, העומדת על סך של 4 אחוזים, מסך התמורה בגין העופות שאותה עתיד לקבל המשווק.
לטענתו, דיווח על השיווק שבוצע בספטמבר 2009, שילם את היטל השיווק הנדרש למועצה לענף הלול, בסך של 1,599 שקלים, ולאחר תקופה זו לא שימש קבלן מורשה עבור המבקש.
המשיב הוסיף וטען, כי אין ביכולתו לקבוע ולהורות למבקש למי יספק תוצרתו וכל תפקידו היה לפקח על אופן גידול העופות, מתן הנחיות מתאימות מתוקף תפקידו כבעל תפקיד אצל הנתבעת מס' 1.
לטענתו, מיד לאחר קבלת התביעה פנה למועצה לענף הלול והודיע כי סייע למבקש באופן חד פעמי והמבקש אינו משויך לכל משווק, המשיב אף הוסיף וטען, כי התנהלותו של המבקש מעידה על חוסר תום ליבו שכן לא גילה את מלוא העובדות בפני בית המשפט, והעלים מבית המשפט עובדות מהותיות.
5.דיון:
הוראות תקנה 362 ו – 374 ב' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, קובעות כדלקמן:
"הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הצו המבוקש אם שוכנע על בסיס ראיות לכאורה בקיומה של עילת התובענה, ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות, בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש".