פסק דין
1.התביעה שבפנינו עניינה עתירתו של התובע לתשלום שכר עבודה ופיצויי הלנת שכר, פיצויי פיטורים לרבות פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי נסיעות, דמי חגים, תמורת ימי מנוחה חליפיים, פיצויים כלליים ופיצויים בגין פגיעה בשם הטוב ועגמת נפש.
טענות הצדדים
2.לטענת התובע, הוא עבד במאפיית אבולעפיה, שבבעלות ובניהול הנתבע 1, מר ואליד אבו אל עפיה (להלן: גם "ואליד") והמופעלת על ידי הנתבעים, במשך כעשר שנים, משנת 1997 ועד לחודש ינואר 2007, משמלאו לו 13 שנים ועד לגיל 23.
על פי הנטען, בהיותו קטין, מגיל 13 ועד גיל 17 (בין השנים 1997 – 2001), הוא עבד במאפייה ביפו בסופי שבוע, מיום ה' בשעה 16:00 לכל הפחות עד חצות, ביום ו' מהשעה 12:00 ועד חצות ולעיתים עד השעה 02:00 בלילה ובימי שבת מהשעה 10:00 עד לשעה 22:30.
התובע טען כי הועסק במשך שעות רבות, בניגוד להוראות חוק עבודת נוער, תשי"ג – 1953 ומבלי שניתנו לו הפסקות או חופשות.
החל משנת 2001, בהיותו בן 17, החל התובע לעבוד כמנהל משמרת במאפיית אבולעפיה בטיילת הרברט סמואל בתל אביב, ועד לשנת 2004 עבד בה 7 ימים בשבוע במשמרות לילה, מהשעה 20:00 ועד לשעה 8:00 בבוקר, ללא הפסקות ו/או חופשות.
מגיל 20 ועד לסיום עבודתו (שנת 2004 – עד לחודש 1/2007) עבד במשמרות בוקר בין השעות 07:00 – 20:00, ללא הפסקות ו/או חופשות ובתקופה זו, לטענתו, נעצר על ידי המשטרה לא אחת יחד עם שוהים בלתי חוקיים שהועסקו במאפייה וכתוצאה מכך נרשמו לחובתו רישומים פליליים.
לטענת התובע, במשך כל תקופת העסקתו הוא לא קיבל שכר ו/או זכויות סוציאליות, מלבד סכומים זעומים פעם בשבועיים-שלושה, כשלטענתו, הסכומים המפורטים בדו"חות הרשויות השונות לא ניתנו לו ואף לא תלושי שכר.
על פי הנטען, תחת תשלום שכר עבודתו, ניצל ואליד, שהינו דודו והדמות החזקה במשפחה, את מרותו על התובע והבטיח לו הבטחות שווא כי כשיגדל, הוא ירכוש עבורו בית חלומות, יממן את אירוסיו וחתונתו, טיולים בחו"ל, רשיון נהיגה, ו"יסדר" אותו מבחינה כלכלית.
לטענת התובע הבטחות ואליד לא קויימו, ומאחר ובמשך כל תקופת עבודתו לא שולם לו שכר, הוא זכאי לשכר אשר לא יפחת מפי שלושה משכר המינימום, נוכח מעמדו ותפקידו אצל הנתבעים, מחודש ינואר 2000 (עת מלאו לו 17 שנה) ועד לחודש דצמבר 2006, בצירוף פיצויי הלנת שכר.
כמו כן, מאחר ולטענתו לא שולמו לו כלל זכויות סוציאליות במהלך תקופת עבודתו, עתר התובע לתשלום שווי קרן קופת גמל, שווי קרן השתלמות, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי נסיעות, דמי חגים ותמורת ימי מנוחה חליפיים.
התובע טען כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו לאחר שהוא סירב להצעת ואליד לשאת את בתו ובסופו של יום נישא לאישה אחרת, דבר שגרם לואליד לא להופיע לאירוסיו ולהכביד עליו בעבודה. לטענת התובע, בתגובה לבקשתו להקל בעומס העבודה, סילק אותו ואליד מהמאפיה כאחרון העובדים, תוך שסרב לשלם לו את זכויותיו לרבות פיצויי פיטורים. נוכח נסיבות סיום עבודתו עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
בנוסף עתר התובע לתשלום פיצויים כלליים ופיצויים בגין פגיעה בשמו הטוב ועגמת הנפש שנגרמה לו, בין היתר, בגין הרישומים הפליליים שנגרמו עקב מעצרו עם השב"חים.
3.לטענת הנתבעים, בין התובע לבין ואליד אין כל יריבות משפטית, כשמרבית טענותיו של התובע כלפי ואליד אינן מתחום משפט העבודה ומקורן בסכסוך משפחתי שאינו קשור ליחסי העבודה בין הצדדים.
על פי הנטען, ואליד לא הציג בפני התובע כל מצג ולא הבטיח לו כל הבטחה וככל שהבטיח לו הטבה כלשהי, מדובר היה בהבטחה של דוד קרוב לאחיינו, ללא כל קשר לעבודתו במאפייה ואין בכך כדי להקים עילת תביעה כנגד ואליד בכלל ותחת משפט העבודה בפרט.
לטענת הנתבעים, גם הנתבעות 2-4 לא היו מעסיקותיו של התובע, כשהנתבעת 2 אף אינה מהווה ישות משפטית הכשרה להיתבע והסיבה להגשת התביעה כנגדן דווקא, קשורה לסכסוך המשפחתי.
(פס"ד בהליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בתיק תמ"ש 34659-01-10 הוגש מטעם התובע לאחר הגשת סיכומי הצדדים).
לטענתם, בהתאם לתלושי השכר, התובע הועסק על ידי שותפות מאפיית סעיד אבולעפיה עד לחודש 3/06 והחל מחודש 4/06 הועסק על ידי חברת ו.נ. אבולעפיה מאז 1879 (2006) בע"מ, אשר מרכזת מאותו מועד את כל פעילות המאפייה.
הנתבעים טוענים כי תקופת עבודתו של התובע במאפייה החלה בחודש אוגוסט 2002, עם הגיעו לגיל 18 ולאחר שסיים לעבוד במקדונלד'ס, וזאת בהתאם לתלושי המשכורת והדיווח למל"ל, כשקודם לכן לא מן הנמנע כי התובע בילה במאפייה המשפחתית ואף נתן יד, כפי שעשו בני משפחה אחרים, אולם ההתייחסות אליו היתה כאל ילד בן משפחה, אשר כלל לא הוכלל במצבת העובדים.