החלטה
אני מורה על ביטול פסק הדין, מיום 10/11/09.
ניתנה והודעה היום כ"ח אדר תש"ע, 14/03/2010 במעמד הנוכחים.
רחמים כהן, שופט
החלטה
בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.
כתב התביעה קצר ותמציתי, לפיו התובעת נתנה הלוואה על סך 20,000 דולר לנתבעת, שאותו התחייבה להחזיר תוך 3 שבועות מיום מתן ההלוואה. ההלוואה לא החזרה ולכן הוגשה התביעה.
לכתב התביעה צורף הסכם בכתב. על פי ההסכם הלווות הן אנפה (הנתבעת) ואנבל.
הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן, בה נטען, שהלווה היחידה היא גב' אנבל דימפסו.
בתצהיר התומך בבקשה נטען, כי ההלוואה נדרשה על ידי אנבל, אשר ביקשה להסדיר מעמד של סטודנטים בתחום החקלאות, לאזרחים מנפל והפיליפינים בישראל (גבעת וושינגטון). לצורך כך, היה עליה לשלם עבור סטודנטים אלה מקדמה עבור שכר טרחת עורך דין, וכן אגרה למשרד הפנים.
לטענת הנתבעת, אנבל ביקשה ממנה לקבל את ההלוואה עבורה, שכן לא שהתה בארץ במעמד מסירת הכסף. לטענתה, התובעת ביקשה ממנה לחתום על ההסכם, כמי שתקבל לידיה את ההלוואה.
לטענת התובעת, היא אינה אלא שלוחה של אנבל לקבלת הכספים מידי התובעת. לאחר קבלת הכספים, הנתבעת שלחה לאנבל סך של 1,000 דולר. בעדותה היום הוסיפה ואמרה, שתתבע את הכספים (כולם או חלקם) העבירה לעו"ד אלון עציץ. ולדבריו של עו"ד עציץ, הוא היה אמור לטפל בנושא של סטודנטים מול הרשויות.
בסופו של דבר, הסטודנטים לא הגיעו לארץ ואנבל אל היתה מסוגלת להשיב לתובעת את ההלוואה.
הנתבעת גם מביעה תמיהה, מדוע התביעה הוגשה נגדה בלבד, ולא הוגשה נגד אנבל, רק נגד אנבל או יחד ולחוד עם הנתבעת.
ההלכות בדבר מתן רשות להתגונן ידועות וברורות. זכותו של נתבע להתגונן היא זכות יסוד, והיא נובעת מזכות הגישה לערכאות. כתוצאה מכך, גם כאשר מדובר בהגנה קלושה, מן הראוי לתת לנתבע רשות להתגונן, ולברר את הדברים לגופם. עוד ידוע, כי גם כאשר נטענת טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, כפי שנטען בתיק זה, ביהמ"ש אינו דוחה את הבקשה רק בשל כך, בשלב זה של הדיון.
אכן, שמה של הנתבעת מופיע על הסכם ההלוואה, כלווה, יחד עם אנבל, אך אם העובדות הנטענות בתצהיר יתבררו כנכונות, הרי שהנתבעת אינה חייבת בהשבת ההלוואה לתובעת.
הנתבעת נחקרה קצרות על תצהירה, והאמור בתצהירה לא נסתר.
בשולי הדברים יצויין, כי עורך דין אלון עציץ היה מעורב באופן אישי בניסיון להסדיר את הבאת הסטודנטים לארץ, ויש לו ידיעה אישית לפחות בחלק מהעובדות הנטענות בתצהיר ועובדה זו יש בה לכאורה, בשלב זה, לחזק את הנטען בתצהיר.
לאור כל האמור, אני מקבל את הבקשה למתן רשות להתגונן והתצהיר ישמש ככתב הגנה.
התובעת תגיש תצהירי עדות ראשית של כל עדיה, עד ליום 1/5/10.
הנתבעת תגיש תצהירי עדות ראשית של כל עדיה, עד ליום 1/6/10.