טאהא נ' מנורה חברה לביטוח בע''מ

1. לפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת אי-תשלום הוצאות שנפסקו בהליך אחר שנמחק מחמת מחדל המשיב, ואשר תשלומן היווה תנאי להגשת תובענה חדשה על יסוד אותה עילה.

2.העובדות הצריכות הנן בתמצית כדלקמן:

לטענתו, היה המשיב מעורב בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 6.12.03 בהנגרמו לו נזקי גוף. על כן הגיש בת"א 7956/04 של בית משפט השלום בנצרת תובענה לתשלום פיצויים נגד מבטחת השימוש ברכב המעורב - המבקשת דנן (להלן: ההליך הקודם).

השמיב לא התייצב לישיבת ההוכחות שנקבעה בהליך הקודם ליום 3.5.2007. בעקבות זאת מחק בית המשפט (כבוד השופטת עירית הוד) את התובענה תוך חיוב המשיב בהוצאות לטובת המבקשת בסך 5,000 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 [להלן: חוק פסיקת ריבית והצמדה]). נקבע, כי תשלום ההוצאות מהווה תנאי להגשת תובענה חדשה על יסוד אותה עילה.

3. המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר ובהחלטה מיום 8.10.07 העמיד בית המשפט את ההוצאות על סך 3000 ₪ ובלבד שתשולמנה תוך מועד נקוב, שאם לא כן יחזור ויעמוד על כנו החיוב המקורי.

משלא שילם המשיב את ההוצאות המופחתות ניתנה החלטה נוספת ביום 5.12.07 לפיה "..פסק הדין מיום 3.5.07 עומד על כנו לרבות חובת התובע [המשיב] לשלם לנתבעת [המבקשת] את הוצאותיה בסך 5,000 ש"ח כאמור בפסק הדין כתנאי לחידושה [של התובענה] בעתיד".

4. על פסק הדין שניתן בהליך הקודם לא הוגש ערעור וכך גם ביחס להחלטות המאוחרות. פסק הדין הפך אפוא לחלוט.

5. ביום 14.3.2005 הגיש המשיב את התובענה דנן. אף כי ציין בה שהתנהל הליך קודם שנמחק (ראה סעיף 12 לכתב התביעה) לא הוזכר התנאי שנקבע וההוצאות שהושתו עליו לטובת הצד שכנגד ממילא לא שולמו.

בעקבות זאת הוגשה הבקשה דנן בה עותרת המבקשת לדחיית התובענה על הסף, ולחילופין, לחיוב המשיב בתשלום ההוצאות כתנאי להמשך ניהול ההליך.

6. בתשובתו לבקשה הבהיר המשיב כי אינו מתחמק מתשלום ההוצאות והביע הסכמה לקיזוזן בתום הדיון מהפיצוי שייפסק לטובתו. בעמדתו זו מסתמך המשיב לדברים שנאמרו ברע"א 590/00 רביע נ' ג'רוסלם פוסט פבליקישנס בע"מ [2009] (פורסם באתר נבו), מהם הסיק כי "הלכה פסוקה היא כי בית משפט שמוחק תביעה אינו יכול להתנות הגשת תביעה חדשה על ידי אותו בעל דין בתשלום הוצאות משפט לצד השני, ואם הוא עשה כן אזי הדבר אינו מונע מאותו בעל דין מלהגיש תביעה חדשה מבלי לשלם את ההוצאות שנפסקו".

אין לקבל עמדתו זו.

7. לא זו בלבד שההלכה הפסוקה הכירה בסמכות בית המשפט להתנות הגשת תובענה במקום זו שנמחקה בתשלום הוצאות (לצד שכנגד ו/או גם לאוצר המדינה) אלא שאם חלק המשיב על החיוב בהוצאות שהושת עליו, היה עליו להגיש ערעור על פסק הדין. משהפך פסק הדין לחלוט היה מחובתו של המשיב לקיימו ככתבו וכלשונו. תחת זאת בחר בעשיית דין עצמי, התעלם במפגיע מהחלטת בית המשפט והגיש תובענה חדשה מבלי לשלם את ההוצאות שהושתו עליו.

לעניין התניית הגשת תובענה חדשה בתשלום הוצאות ראה בין היתר ע"א 39/88 בוסקילה נ' יפאורה בע"מ [1988] (פורסם באתר נבו). לעניין סמכות בית המשפט להתנות המשך דיון בתשלום הוצאות ראה ע"א 396/88 ראובן נ' גן יאשיה, מושב עובדים, פ"ד מד(1), 549 [1990].

8.למותר לציין כי אין בהחלטה שניתנה ברע"א 590/00 כדי לסייע למשיב. בעוד בענייננו נקבע בהליך הקודם כי תשלום ההוצאות שנפסקו מהווה תנאי להגשת תובענה חדשה הרי שבמקרה הנדון ברע"א 590/00 נמחקה התובענה ללא צו להוצאות ומשהוגשה תובענה חדשה הותנה המשך הדיון בה בתשלום הוצאות אשר הוטלו במסגרתה, וחיוב זה לא אושר על ידי ערכאת הערעור. מכאן, אין הנדון דומה לראיה

9. חרף האמור לעיל, שקלתי אם להיענות לבקשה החלופית של המבקשת ולהתנות את המשך הדיון בתשלום ההוצאות. הגעתי למסקנה כי אין מקום לעשות-כן.

ראשית, ספק אם במסגרת ההליך דנן מותר לשנות החלטה שניתנה בהליך אחר (וראה בעניין זה רע"א 590/00 הנ"ל).

שנית, המשיב הביע אמנם נכונות לקיים את פסק הדין שניתן בהליך הקודם אך זאת רק בתום הדיון בתובענה דנן ומתוך הפיצוי שייפסק לטובתו.

שלישית, החלטות בית משפט יש לקיים. כעניין של מדיניות משפטית אין זה ראוי לתת גושפנקא להפרת חיובים שהוטלו בהחלטת בית משפט שניתנה בהליך אחר.

10.אשר על כן, אני מורה על מחיקת התובענה.