ט.עופר סחר בע''מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בעמ ואח'

החלטה

כללי

1.בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת ספרא ברנע מיום 12/11/09 אשר דחתה בקשת המערערים לביטול העיקולים הזמניים אשר הוטלו על המוניות הרשומות בבעלותם של המשיבים 2-11.

רקע דיוני ועובדתי

2.העיקולים הנדונים, הוטלו במסגרת תביעת הבנק, המשיב 1, למתן פסק דין הצהרתי לפיו המערער 2 הינו הבעלים בפועל של המוניות נשוא העיקולים, וזאת במטרה להעלים רכושו מעיני הבנק במטרה להימלט מחובותיו.

לטענת הבנק, המערער 2 מחזיק בעשר מוניות, נהוגות על ידי נהגים שונים, המשלמים לו שכר יומי הנע בין 200-250 ₪. המוניות רשומות על שם צדדי ג' אשר אין להם כל קשר למוניות והם אף לא מקבלים דבר בעבור השימוש בהן. המערער 2, כך לטענת הבנק, מכניס לכיסו כספים בגין השכרת המוניות, זאת מבלי שהכספים ישמשו את הנושים השונים.

המערער 2 טוען כי המוניות כלל אינן רכושו, אלא הן מצויות בבעלות חברת אלקיים ובניו בע"מ (להלן: "אלקיים"), בה הוא מועסק כמנהל עבודה.

לצד הגשת התביעה למתן סעד הצהרתי, הוגשה בקשת המשיב 1 למתן צו עיקול זמני בעניינו של המערער 2.

בהחלטת כב' הרשמת, הוטלו עיקולים זמניים על המוניות כאמור. המערערים פנו בבקשה לביטול צו העיקול הזמני ולאחר דיון, במהלכו, נחקרו מצהירי הצדדים והוגשו סיכומיהם, ניתנה החלטת כב' הרשמת, שעליה הוגש ערעור זה.

הטענות בערעור

3.בערעור, העלו המערערים את הטיעונים הבאים:

א.בעת הטלת העיקולים במעמד צד אחד, היטעה הבנק את בית המשפט כשטען כי המוניות שייכות למערער 2 בעוד שהן שייכות לחברת אלקיים, אישיות משפטית נפרדת שאינה בבעלות המערער 2. לא הונחה תשתית עובדתית כלשהי לטענה כי המערער 2 הוא הרוח החיה מאחורי חברת אלקיים.

ב.הטענה כי המערער 2 הוא הבעלים של אלקיים ופועל מאחוריה לצורך הברחת נכסים, היא טענה שזכרה לא בא במסגרת כתב התביעה המקורי ואף לא במסגרת הבקשה להטלת עיקולים ולא הובאו ראיות לתמיכה בה.

ג.לא מתקיימות במקרה זה ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה והכל כמפורט בכתב הערעור.

ד.אין מקום בתביעה זו לסעד הצהרתי, ליתן סעד הצהרתי זמני.

ה.אחר שהוצא דו"ח החוקר מטעם הבנק מתיק בית המשפט, בהוראת הרשמת, הרי שלא היתה כל ראיה פוזיטיבית שהיא כנגד המערער. בעלי הזכות במוניות לא זומנו לדיון ולא מסרו דבריהם ובפועל, עדותו של החוקר מטעם הבנק אודות שיחותיו עם בעלי הזכות הציבורית, הינה בבחינת עדות שמיעה.

ו.שיקולי מידתיות, איזון נזקים ותום-לב מובילים דווקא למסקנה כי יש לבטל את העיקולים משעה שהבנק לא בא בנקיון כפיים.

4.המשיב 1 התייחס לכתב הערעור כדלקמן:

א.לדבריו, מזה שנים, מנהל המערער 2 אורח חיים נוח בעוד הוא מציג, כלפי חוץ, תדמית של חסר כל. עניין זה נחשף, כך לטענת המשיב 1, לעיני כל, במסגרת הליך אישור העיקולים שהתקיים בתיק זה.

ב.נוכח הגנת המערער 2, תוקן כתב התביעה באופן שנוספה חברת אלקיים כנתבעת נוספת. המשיב 1 הדגיש כי בחקירה שביצע טרם הגשת כתב התביעה, נאמר על ידי כל בעלי הזכויות במוניות כי בעל המוניות הוא המערער 2. שמה של חברת אלקיים לא הועלה כלל ועל כן, רק לשם הזהירות, הוסף שם החברה.