ט.ב. דסל שיווק בע"מ נ' חברת בטוח שירביט ואח'

פסק - דין

רקע

בהמשך לשני פסה"ד החלקיים שנתנו תוקף להסכמי גישור שנחתמו בין התובעת והנתבעות 2-3 כמו גם בין הנתבעת 1 (להלן:"שירביט" או "הנתבעת 1") לצדדים השלישיים, ולאור דחיית התובענה כנגד הנתבעת 1, כאשר בעקבות החלטת ביהמ"ש מתאריך 25.3.2010 הגישו התובעת והנתבעת 1 סיכומיהם לעניין שיעור ההוצאות, בעקבות הדחיה, כי אז, נפנה ביהמ"ש ליתן החלטתו לעניין זה.

המחלוקות בקצירת האומר

בלילה שבין 30-31.1.04 פרצה שריפה במחסן הרהיטים המצוי במשק 70 במושב בן זכאי שהינו אחד מנכסי התובעת במושב זה. השריפה הסבה למחסן נזק.

התובעת סברה כי המחסן בוטח בפוליסת ביטוח מתאימה אצל הנתבעת 1 כפי מצג שייצרו כלפיה הנתבעים 2-3 שהינם סוכנות הביטוח וסוכן הביטוח מטעמה. הנתבעת 1 סירבה לשלם תגמולי הביטוח בטענה כי לא ביטחה את המחסן ולפיכך הוגשה התובענה הן כנגד חברת הביטוח והן כנגד סוכנות וסוכן הביטוח שבאמצעותם השתכלל הסכם ביטוח-כך התובעת.

בסיכומו של יום, התובענה כנגד הנתבעת 1 נדחתה. הנתבעת 1 טענה להוצאות משפט ושכ"ט בסכומים גבוהים ועמדה עליהם, לפיכך הוחלט כאמור על הגשת סיכומים בעניין ההוצאות.

טענות התובעת

התובעת טענה, כי מבחינתה השתכלל הסכם ביטוח כבר ב-10.12.03 בפגישה שנערכה במשרדי התובעת בנוכחות מנהל התובעת ועובד מטעמו, ובה נכח גם סוכן הביטוח. לאחר שסוכמו הנתונים הביטוחיים הסוכן הבטיח על פה, כי אין צורך באישור בכתב וכי מרגע זה ואילך קיים למחסן ביטוח בר תוקף. כן התחייב הסוכן לשלוח סוקר מטעם חברת הביטוח.

מאותו מועד ועד לפרוץ השריפה, משך כחודש וחצי, לא הגיע סוקר למקום. עם זאת, בסמוך לאחר פרוץ השריפה הגיע למקום סוקר מטעם הנתבעת 1, כאשר כבר ב-1.2.2004 הופנה מכתב מסוכנות הביטוח אל התובעת לפיו הסוקר ייצור עם התובעת קשר כבר למחרת היום על מנת שניתן יהיה לכרות הסכם ביטוח עוד באותו שבוע.

בתאריך 2.2.2004 התייצב סוקר מטעם הנתבעת 1 לסקירת נכסי התובעת במושב בן זכאי, ובתאריך 5.2.2004 הודיע הסוכנות כי חברת הביטוח אינה מוכנה ליתן כיסוי ביטוחי לכל בית העסק ללא ביצוע מלוא דרישות הסוקר מ-2.2.204. הסוכנות אף המציאה את דו"ח הסוקר בו ביום בו התייחס הסוקר לנכסי התובעת במשקים מס' 6 ו-135 במושב בן זכאי, אך לא למחסן המדובר ששכן כאמור במשק 70 באותו מושב ומבלי שעובדה זו הובהרה לתובעת.

בפעילותה זו של הנתבעת 1 מיד לאחר השריפה, נוצר המצג אצל התובעת כאילו הינה חברת הביטוח בשמה ניהלו הנתבעים 2-3 את עסקת הביטוח.

התובענה דנן הוגשה בתאריך 21.7.2004 כנגד חברת הביטוח וסוכני הביטוח.

התובעת הדגישה, כי הנתבעת 1 שיתפה פעולה עם סוכנות הביטוח על מנת שיוצר מצג שווא לפיו לא נחתם הסכם הביטוח וזאת למדה התובעת מעצם משלוח הסוקר במועד כה סמוך לשריפה. עוד התברר, כי מיד לאחר השריפה התקיימה תכתובת בדואר אלקטרוני בין הנתבעת 1 לסוכנות בה ביקש הסוכן לקבל הצעת ביטוח משירביט. התובעת ראתה בהתנהלות זו התנהלות שלא בתום לב שכן הנתבעת 1 שלחה סוכן מיידית שלא שאל שאלות ונתן בכך יד לניסיון להוליך את התובעת שולל בסיכול הסכם הביטוח שנכרת לטעמה של התובעת כבר ב-10.12.2003. עוד הדגישה, כי הסוכנות הינה שלוחתה היחידה של המבטחת והמקשרת בינה לבין התובעת, ולא היתה לתובעת כל דרך לדעת מי היא חברת הביטוח כשהמצג הוצג כאמור מיד לאחר השריפה.

התובעת הדגישה, כי לו הנתבעת 1 היתה מושכת ידה מפעולות הנתבעים 2-3 כפי שחברת ביטוח תמת לב היתה נוהגת, שמה לא היה משתרבב לתביעה.

עוד הוסיפה, כי הנתבעים 2-3 הותירו את שם חברת הביטוח עימה ניהלו מו"מ לשם כריתת הסכם הביטוח בכתבי טענותיהם באופן מעורפל ולא נטען מפורשות כי שירביט אינה חברת הביטוח עימה נכרת הסכם ביטוח. כך גם הנתבעת 1 הודתה בהודעה לצד ג' ששלחה אל הנתבעים 2-3 כי אלה הציגו בפני התובעת מצג שווא כאילו הנתבעת 1 הינה המבטחת, היינו גם הנתבעת 1 הבינה שהנתבעים 2-3 מנהלים עבורה מו"מ עם התובעת ובכך יצרה מצג שווא, והתובעת הינה הקורבן למצג שווא זה שהוביל לתובענה כנגד הנתבעת 1. תימוכין לחשדה זה מצאה התובעת בהקלטה סמויה שביצעה הנתבעת 1 לנציג הסוכנות, שמלמד לטעמה על החשש של הנתבעת 1 מהתנהלות מפוקפקת של הסוכנות. התובעת אף הזכירה כי הסוכנות הינה שלוחת חברת הביטוח ופעולותיה מחייבות את חברת הביטוח ולכן פעילות הסוכנות במו"מ מחייבת את חברת הביטוח כלפי התובעת, ואי הוצאת פוליסת ביטוח מהווה רשלנות של הסוכנות והמבטחת גם יחד.

לאור כל אלה צידדה התובעת במהלכה להגשת התביעה כנגד חברת הביטוח גם כן.

לעניין שיעור הוצאות התביעה טענה התובעת כי לא יהא זה צודק להטילם באשר התובענה הסתיימה עוד בשלב קדם המשפט. כמו כן הוצאותיה נמוכות מאחר והתקיימו 5 ישיבות קדם משפט בלבד, ב- 3 מתוכן נדון סדר גישור שנחתם בסיכומו של דבר, וכמו כן הוגשו ראיות הצדדים, אך לא התקיים דיון הוכחות. כך גם הנתבעת 1 לא נשאה בהוצאות מומחים. מעבר לכך, דרישת הנתבעת 1 לסכום הוצאות בסך של מאות אלפי שקלים הינו דמיוני ונוגד ההלכה הפסוקה לאחר שהסכם שכ"ט לא הוצג בפני ביהמ"ש . עוד נטען להיות הנתבעת 1 גוף בעל איתנות כלכלית, ולבסוף הפנתה התובעת להסכם הגישור שבין הנתבעת 1 כשולחת הודעת צד ג' לנתבעים 2-3 בו ויתרו הצדדים הדדית על הוצאותיהם.

טענות הנתבעת 1

הנתבעת 1 הציגה התובענה כנגדה כעניין שהובא לפתחה כ"רעם ביום בהיר" ובסכום עצום מימדים בסך 6,128,316 ₪.