חסן סלאמה נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה מזרח השרון

פסק דין

לפני ערעור על פסק דין בימ"ש השלום בנתניה (כב' השופטת ציגלר) מיום 27.4.09, בו הורשע המערער בעבירה על חוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 סעיפים 145, 204, 205(א) ו- 208(א).

על המערער הוטל קנס בסך 10,000 ₪, המערער חויב לחתום על התחייבות שלא לבצע עבירה וניתן צו הריסה לגדר שנבנתה ללא היתר בניה – נשוא כתב האישום.

העובדות הצריכות לענין על פי כתב האישום:

המערער בעלים/מחזיק/חוכר/מוחזק כחוכר/מוחזק כמשתמש/ משתמש במקרקעין גוש 7863 חלקה 49 מגרש 12 בישוב קלנסואה (להלן: "הנכס").

הנכס מצוי בשטח תכנון הועדה המקומית לתכנון ובניה מזרח השרון. המערער קיבל היתר בניה להקמת גדר ביום 18.12.00. המערער בנה הגדר לאחר קבלת ההיתר.

ביום 18.4.01 בוטל ההיתר על ידי ועדת ערר לאחר שהאחרונה קבעה כי ההיתר הוצא על פי תשריטים מוטעים ומדידות לא נכונות, שעמדו ביסוד הוצאת ההיתר מיום 18.12.00.

ביום 3.1.05 בעת ביקורת של המפקח על הבניה במטעם הועדה הנ"ל נמצא כי המערער לא הרס הגדר על אף ביטול ההיתר. נוכח כך, יוחסו למערער עבירות של ביצוע עבודת בניה ללא היתר על פי הסעיפים 145, 204, 205(א) ו- 208(א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

בנימוקי הערעור טוען ב"כ המערער:

1.העדר סמכות ועדת ערר והועדה המקומית לבטל היתר לאחר שבוצעה בניה בפועל.

ביטול היתר אפשרי על פי הוראות החוק, סעיפים 214-216 לחוק.

בית משפט קמא התעלם, גם לא בדק אם התנאים האמורים בחוק התקיימו.

2.עוד נטען כי בימ"ש קמא לא אבחן בין היתר שהינו VOID - בטל מעיקרא, לבין היתר שניתן לביטול אך לא ניתן לבטלו למפרע. מכאן, שאין להרשיע המערער בגין עבודות בניה שבוצעו כאשר ההיתר היה בתוקף.

3.המערער עשה כל שנדרש לצורך קבלת היתר, הגיש תכניות על ידי בעלי מקצוע על פי ובהתאם למצב התכנוני במקום. בעלי המקצוע העידו בבית המשפט, והוכח לבית המשפט כי ההיתר תואם מצב תכנוני בשטח. בית משפט בחר שלא להתמודד עם הראיות והתכניות שהוגשו לו בענין זה.

4.בימ"ש קמא לא התמודד עם העובדה כי התשריט התואם ההיתר הוגש בהסכמת השכנים.

5.ההיתר מעולם לא בוטל על ידי מי מהגורמים שטיפל בענין, הועדה המקומית מעולם לא ביטלה ההיתר ולא שלחה כל הודעה על ביטול ההיתר, כך עולה מדברי המהנדס בעמוד 14 לפרוטוקול מיום 11.12.07 במסגרת חקירה נגדית.

6.בימ"ש קמא נכנס לענין סכסוך שכנים, שהמקום לדון בו הוא הליך אזרחי, ולא במסגרת כתב האישום, כפי שנקט בימ"ש קמא.

7.העונש שנגזר חמור ולא ניתנה למערער ההזדמנות להכשיר הבניה, ככל שיש צורך בכך.

8.גזר הדין ניתן בלא התייצבות היועץ המשפטי, בהליך שימוע גזר הדין לא היה ייצוג למדינה, ועל כן גזר הדין בטל.

בעיקרי הטיעון טוען ב"כ המשיבה: