לפניי תביעה לפינוי מושכר, שהגישה התובעת נגד הנתבע.
אין חולק, כי הנתבע מחזיק ועושה שימוש בשטח חקלאי השייך לתובעת, וזאת מכוח הסכם שנחתם בינו לבין בעלה המנוח של התובעת, מר יוסף חסין ז"ל (להלן: המנוח), החל מחודש ינואר 2005. ההסכם האחרון שנחתם בין הצדדים נחתם בראשית שנת 2015, ותקופת השכירות מכוחו באה על סיומה ביום 1.1.2020.
כבר בפתח הדברים יצויין, כי כותרת ההסכם שנחתם בין הצדדים היא "הסכם שימוש במבנה חממה חקלאית", אולם ברור לכל כי מדובר בהסכם שכירות לכל דבר ועניין וכך אף התייחסו אליו הצדדים. ממילא, הטענה שנטענה מפי הנתבע בחקירות הנגדיות ובסיכומים, כי אין מדובר בהסכם שכירות, היא בגדר הרחבת חזית, שכן לא זו בלבד שבכתב ההגנה לא התכחש הנתבע לכך שמדובר בהסכם שכירות, אלא שהוא עצמו התייחס אליו בתצהירו ככזה (ראו, למשל, סעיף 5 לתצהיר הנתבע שצורף לכתב ההגנה, ובעדותו לפניי – עמ' 22 לפרוטוקול ש' 1-21).
בהתאם לתנאי ההסכם, היה על הנתבע לשלם דמי שימוש בסך של 1,000 דולר ארה"ב לשנה, אותם היה עליו לשלם בתחילת כל שנה, ונוסף על כך לשאת בתשלומי החשמל והמים החלים על המושכר.
התובעת טענה, כי הנתבע הפר את הסכם השכירות, בין היתר, בכך שלא שילם את התשלומים החלים עליו מכוח ההסכם וכן לא הסדיר את רישוי המושכר, באופן החושף את התובעת לתביעות והליכי אכיפה מצד הרשויות. בכתב התביעה נטען, כי בחודש אוקטובר 2019 סרו התובעת, שתי בנותיה וחתנה, אל המושכר, שוחחו עם הנתבע ודרשו ממנו לפנות את המושכר. הנתבע התעלם מפניות התובעת ובני משפחתה, ובינתיים אף הסתיימה תקופת השכירות מכוח ההסכם. ביום 4.2.2020 פנו התובעת ובני משפחתה פעם נוספת אל הנתבע, במסרון במסגרתו נדרש לפנות את המושכר. הנתבע דחה את טענות התובעת, וביום 8.2.2020 שלח לה מענה באמצעות בא כוחו, במסגרתו טען כי ערב מותו של המנוח סיכם איתו הנתבע על הארכת הסכם השכירות ל – 5 שנים נוספות עם אופציה לחמש שנים לאחר מכן; כי הוא עומד בתשלומי השכירות ואין לו חוב בגין המושכר; כי השקיע במושכר כספים רבים לאור העובדה שראה עצמו ממשיך לשכור אותו עוד 10 שנים, וכיוצא באלה. לפיכך טענה התובעת כי נאלצה להגיש את תביעת הפינוי.
בכתב ההגנה טען הנתבע כי ערב פטירת המנוח, סיכם עימו על הארכת תקופת השכירות, והצדדים אף היו אמורים לחתום על הסכם חדש, דבר שלא קרה עקב פטירתו הפתאומית של המנוח. עוד טען הנתבע, כי השקיע מליוני שקלים במושכר, שהוא עסק לגידול עופות נוי, והוסיף וטען כי דמי השכירות שולמו לתובעת במלואם וכי חשבונות החשמל והמים משולמים כסדרם (סעיף 14 לכתב ההגנה). הנתבע העלה טענות נוספות, שאין צורך להידרש אליהן במסגרת פסק דין זה.
במאמר מוסגר יוער, כי בכתב ההגנה נטען גם להעדר יריבות וזאת משלא הוכיחה התובעת את זכויותיה במקרקעין, אולם, עם צירוף המסמכים בהודעת התובעת לתיק מיום 30.8.20 דומה כי לא יכולה עוד להיות מחלוקת על כך שהתובעת היא בעלת הזכויות במקרקעין.