חסאן נ' מגן דוד אדום

פסק דין

1.התובע תושב בית ג'אן נזקק לשירותי הנתבעת, עת פונה באמבולנס בתאריך 3.2.07 בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב.

2.התובע עותר לקבלת פיצוי בסך 50,000 ₪ ,בין היתר, מכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 בגין נזקים ועוגמת נפש שנגרמו לו עקב הליכי הוצל"פ ועיקול שננקטו נגדו על ידי הנתבעת, לטענתו- שלא כדין.

רקע ותמצית טענות הצדדים:

3.אין חולק כי התובע קיבל התראה לפני נקיטת הליכים בשל חוב לנתבעת וכי ההתראה מתוארכת מיום 25.5.09. עוד אין חולק כי חברת הביטוח של התובע העבירה לנתבעת את הסך של 623.00 ₪ וזאת לסילוק החוב עפ"י ההתראה שנשלחה מיום 25/5/09.

4.התובע טוען כנגד הנתבעת כי התרשלה במילוי תפקידה כאמור בסעיפים 35,36 לפקודת הנזיקין, נוסח חדש בשל התנהלותה ונקיטת הליכים שלא כדין המקימים חבות לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע.

5.התובע טוען כי בעקבות התאונה כאמור, נשלחה אליו דרישת תשלום שכותרתה מתוארכת ביום 25.5.09 ושהגיע לידיו ביום 1.6.09, לפיה נדרש לשלם 622.79 ₪. וכי מיד עם קבלת ההתראה פנה אל סוכן הביטוח בכדי להסדיר את התשלום ולוודא כי חברת הביטוח אכן מבצעת את התשלום. ואכן ביום 7.6.09 הודיע לו סוכן הביטוח כי חברת הביטוח העבירה את סכום ההתראה וסה"כ 623 ₪.

6.לשיטתו של התובע חרף הודעת הסוכן, כי הסכום שולם כפי שנדרש ע"י מד"א, שולחת הנתבעת באמצעות ב"כ התראה נוספת מתוארכת ביום 4.8.09 לתשלום סך של 220 ₪ בגין החוב של השירות שניתן לו. עקב כך, פנה אל סוכן הביטוח כדי לקבל אסמכתא שהסכום שולם. לכשהתקבלה האסמכתא פנה, לטענתו, אל ב"כ הנתבעת והביא בפניה את הטעות ואכן הובטח לו כי העניין יטופל ויבוטל.

7.עוד טוען התובע, כי באופן מפתיע בתאריך 22.10.09 התייצבו בביתו מעקלים האוחזים בכתב הרשאה לביצוע עיקול מיטלטלין עפ"י פקודת המיסים גבייה, בגין חוב של 976.57 ₪. והחלו בפעולות העיקול בבית אביו וללא נוכחותו או נוכחות אביו ומול עיני תושבי השכונה.

8.התובע מוסיף וטוען, כי הנתבעת שלחה התראות על סכומים שונים בהפרשי זמן קצרים וכי על אף שהודתה כי שולם לה הסך של 623 ₪ בהתאם להתראה שהוצאה, עדיין אחרי זמן קצר שלחה התראה על סך 220 ₪ בגין ריבית שהצטברה ובסופו של דבר אף הוציאה כתב הרשאה לעיקול מיטלטלין שכלל את הסכומים שכבר שולמו.

9.לטענת הנתבעת, תחילתו של עניין, כאמור, ביום 3.2.07 עת קיבל התובע מאת הנתבעת שירותי הסעה באמבולנס. לפי טופס ההתחייבות, עליו חתם התובע, הלה התחייב לשלם את חובו לנתבעת תוך 30 ימים.

10.עוד טענה הנתבעת, כי בתאריכים 29/4/07 ו- 16/8/07 שלחה הנתבעת לתובע דרישות לתשלום חובו בגין השירות. עוד ציינה, כי ביום 5/3/08 שלחה הנתבעת, לבקשת התובע, שובר לתשלום התמורה בעד השירות, אך התשלום לא בוצע. ומשכך ביום 16/4/09 הועבר חובו של התובע למשרד עורכי דין דינה פרנקל, לגבייה. וכי ביום 20/4/09 ו- 26/5/09 נשלחו דרישות תשלום לתובע וכי ביום 29/7/09 הודבקה על דלת ביתו של התובע דרישה נוספת לתשלום.

11.הוסיפה הנתבעת, כי ביום 4/8/09 התקבל אישור מחברת הביטוח הראל כי קרן החוב בסך 623 ₪ שולמה. אי לכך ביום 4/8/09 נשלחה לתובע הודעה בדבר יתרת חובו בגין הוצאות גבייה וריבית פיגורים. לטענת הנתבעת, התובע התעלם מדרישה זו ולפיכך ביום 22/10/09 בוצע בבית התובע עיקול מיטלטלין ברישום. עוד טענה הנתבעת, כי בעקבות העיקול התקשר סוכן הביטוח של הנתבע והודיע שאין בכוונת חברת הביטוח לשלם עבור הוצאת הגבייה והריבית.

הסכמה דיונית:

12.הצדדים הגיעו להסכמה לפיה, מבלי להודות בטענה מטענות הצדדים ומבלי שאי חקירת עד אודות תצהירו תהווה הסכמה לתוכנו, יוגשו סיכומי טענות על סמך החומר המצוי בתיק בית המשפט. מובהר כי אין מדובר בהסכמה לפסק דין עפ"י הוראות סעיף 79 א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984.

דיון:

13.לאחר שעיינתי בתצהירי העדות הראשית של הצדדים וכן בסיכומי טענותיהם, עולה כי השאלות המרכזיות בתיק זה הינם האם החוב נפרע, תשובה לשאלה זו תשליך על הסוגיה האם הליכי העיקול ננקטו כדין. וכן האם פעולת הנתבעת סבירה בנסיבות העניין. שאלה נוספת שעולה בתיק הינה האם לתובע קמה עילת תביעה מכח חוק איסור לשון הרע והאם לנתבעת עומדות ההגנות הקבועות בחיקוקים השונים.

פירעון החוב וסבירות ההליכים

14.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהקשר זה, שוכנעתי כי דין טענת התובע להתקבל, ואפרט.

15.ב"כ הנתבעת שלחה לתובע מספר התראות בהפרשי זמן קצרים, שהעתקם צורף לתביעה, על סך סכומים שונים, לפי הפירוט הבא: