פסק דין
1.התובעת היא חברה ממשלתית עירונית שהוקמה לפני שנים רבות לצורך פינוי ובינוי שכונת "כפר שלם" שבדרום תל אביב.
התובעת היא הבעלים הרשום של חלקה 17 בגוש 6147, והיא הזכאית להירשם כבעלים של חלקה 18 וחלקה 30 באותו גוש, אשר הבעלים הרשום שלהן כיום היא רשות הפיתוח. התובעת הגישה תביעה זו, לסילוק ידם של הנתבעים ממקרקעין שהם מחזיקים בתחומי החלקות הנ"ל בכתובת: רח' ל"א 18 (מוסלי), ובכתובת: ל"ו 12 (מדר). לטענת התובעת, הנתבעים פלשו בשנת 1994 למקרקעין, תפסו בהם חזקה, ואף הקימו עליהם מספר דירות מגורים, כל זאת ללא הסכמת התובעת וללא כל זכות שבדין, ועל כן יש לחייבם לסלק ידם מהמקרקעין.
2.הנתבעים מעלים, בתמצית, את הטענות הבאות:
-כי אבי המשפחה, הנתבע 1, החל להחזיק במקרקעין בערך משנת 1980 או אף קודם לכן (שנת 1978), ובנה על המקרקעין דירות, המשמשות לו ולשלשת בניו (הנתבעים 2, 3, 6), על נשותיהם וילדיהם, כדירות מגורים.
- כי גיסו של הנתבע 1, הוא הנתבע 4, אף הוא החל להחזיק במקרקעין בערך משנת 1980 או קודם לכן (1978), ובנה על המקרקעין דירות, המשמשות לו ולאשתו (הנתבעת 5) וילדיהם, כדירות מגורים.
כי הם מתגוררים במיתחם כאמור לעיל לפני "היום הקובע", שנקבע במסמך מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון מיום 6/6/96, היינו, לפני יום 1/4/87, ולפיכך, אין התובעת רשאית להגיש כנגדם תביעת פינוי וסילוק יד, בטרם ניהלה ומיצתה את המשא ומתן עמם בדבר הפינוי והפיצוי הכספי.
מעמדה של התובעת
3.כאמור לעיל, התובעת הוקמה, בתחילת שנות ה-60 לצורך פינוי ובינוי שכונת "כפר שלם" שבדרום תל אביב.
עפ"י החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 995 מיום 4/3/04, הוטל על התובעת לפעול לפינוי של מחזיקים שלא כדין בכפר שלם, ולהגיש לצורך כך תביעות לסילוק יד. לצורך יישום החלטה 995 נחתם ביום 28/7/04 חוזה בין מינהל מקרקעי ישראל לבין התובעת, על פיו הועברו זכויות בעלות וחכירה במיתחם, לידי התובעת. הזכויות בחלקות נשוא התביעה הועברו על שם התובעת במכר, קרי, בעלות מלאה. חלקה 17 כבר נרשמה בלשכת רישום המקרקעין בבעלות התובעת, ולגבי חלקות 18 ו-30, הבעלים הרשום היא עדיין רשות הפיתוח, אך התובעת זכאית לפי החוזה להירשם כבעליהן.
זכותה וסמכותה של התובעת להגיש תביעה לסילוק ידם של הנתבעים נובעת הן מהוראת סעיף 16 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969, והן מהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 995, וחוזה המכר שבין מינהל מקרקעי ישראל לבין התובעת.
טענת חוסר סמכות להגיש תביעה, בלא שנוהל ומוצה מו"מ עם הנתבעים
4.טוענים הנתבעים כי החלטה 995 קובעת, בסעיף 12.8 לה, כי "החברה תגיש כנגד מחזיקים, אשר המשא ומתן לפינויים מוצה ללא שהושגה עימם הסכמה, תביעות לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים". הסעיף, לטענתם, אינו מבחין בין מחזיק למחזיק, ומחייב את התובעת לנהל ולמצות את המשא ומתן עם כל מחזיק, טרם הגשת תביעת סילוק יד כנגדו. ומכיוון שהדבר במקרה דנן לא נעשה, אין התובעת רשאית להגיש תביעה זו, ודינה להידחות.
במקרה אחר כבר חיוויתי דעתי על טענה זו, ואין לי אלא לצטט את שכתבתי שם:
"התשובה לכך היא, כי הסעיפים המדברים בהגשת תביעות כנגד מחזיקים אשר המו"מ לפינויים מוצה, עוסקים, כך עפ"י ההגיון הפשוט, רק באותם מחזיקים אשר עשויים להיות זכאים לפיצוי כנגד הפינוי. עם מחזיקים אלה, אכן יש לנהל מו"מ, ולמצות את המו"מ, ורק לאחר מכן (אם לא הושגה הסכמה), להגיש תביעה לסילוק יד. לעומת זאת, מחזיקים אשר אינם מחזיקים בנכס לפחות מיום 1/4/87, אינם זכאים ואינם עשויים להיות זכאים לפיצוי כספי, וממילא אין על מה לנהל איתם משא ומתן לפינוי, ואין צורך לנהל עמם משא ומתן לפינוי. על מחזיקים אלה – חל סעיף אחר, הוא סעיף 15.5 צריך להיות : 15 סיפא לחוזה העברת הזכויות, המסמיך את התובעת להגיש תביעות לפינוי ולתשלום דמי שימוש "כנגד מחזיקים שאינם זכאים לדמי פינוי". (ת.א. (הרצ') 7469/06 חלמיש נ' יוסף כולי (אתר נבו)).
צריך להיות : 15 סיפא
5.טוענים הנתבעים כי "התאריך הקובע", 1/4/87, אכן נקבע ב"מסמך הקריטריונים" מיום 6/6/96, אך לא נכלל בהחלטה 995, ועל כן אינו רלוונטי כלל, כפי שעולה לטענתם מעדותו של מנכ"ל התובעת, גיל סער.
טענה זו תמוהה ביותר, שהרי כל קו הגנתם של הנתבעים מבוסס על הטענה, שהם מחזיקים במקום לפני יום 1/4/87. לא ברור, אם כן, כיצד יכולים הם לטעון כי תאריך זה "אינו רלוונטי" (סע' 10 לסיכומי הנתבעים).
לגופו של ענין, הטענה אינה נכונה. כל מה שמר סער אמר הוא, ש"מסמך הקריטריונים" אין לקרוא אותו כשלעצמו ולבדו (פרו' עמ' 35 ש' 4), אלא רק כחלק מהחלטה 995 (עמ' 35 ש' 10 – 11). כלומר, בכפוף לשינויים מסוימים, שהחלטה 995 (סעיף 12) הכניסה ב"מסמך הקריטריונים", כל האמור במסמך הקריטריונים תקף וקיים עד היום (לרבות התאריך הקובע, 1/4/87), ומהווה למעשה חלק מהחלטה 995.
6.בנוסף, עלי לציין כי טענת הנתבעים, שהתובעת לא הסכימה לנהל עמם מו"מ, היא טענה בעייתית, בשים לב לעדותו של הנתבע 1: