אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה הבוחנת תנאי סף למתן צו הורות פסיקתי לבת זוגו של אביהם הביולוגי של שני הקטינים

החלטה הבוחנת תנאי סף למתן צו הורות פסיקתי לבת זוגו של אביהם הביולוגי של שני הקטינים

תאריך פרסום : 31/10/2023 | גרסת הדפסה

תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה תל אביב -יפו
11043-03-22
18/10/2023
בפני השופט:
יהורם שקד

- נגד -
התובעת:
פלונית
עו"ד שי גולדנברג
עו"ד ברק צבי זך
הנתבע:
1. פלוני
2. היועצת המשפטית לממשלה במשרד הרווחה

עו"ד לימור אביטן ורן בסה (נתבע 1) רונית וינגרטן (נתבעת 2)
החלטה

 

 

האם בשלו תנאי הסף להמשך קיומו של הליך אישור צו הורות פסיקתי בין התובעת לבין הקטינים, שהנתבע 1 הוא אביהם הגנטי? זו השאלה העומדת בבסיס הכרעה זו.

 

א' – העובדות הצריכות לעניין:

 

  1. התובעת והנתבע 1 (להלן גם: האשה, האיש, בני הזוג – בהתאמה) הם בני זוג לשעבר שהקשר ביניהם החל בשנת 2005 ולאחר כ -12 שנים, בשנת 2017, הם אף מצאו לנכון להינשא בנישואין אזרחיים. במהלך הקשר הזוגי, ניסו בני הזוג להרות ולהביא ילדים לעולם ומשניסיונות אלו לא נשאו פרי, פנו יחדיו לתהליך פונדקאות באמצעות זרעו של האיש ותרומת ביצית אנונימית. בשנת 2016 נולד הקטין בהליך פונדקאות בנפאל, כאשר האיש בלבד מקבל מעמד של אב על בסיס בדיקה גנטית לפי נוהל חו"ל (ר' בתמ"ש 21430-12-15). שנתיים לאחר מכן, בשנת 2018, נולדה הקטינה בהליך פונדקאות באוקראינה כאשר, שוב, רק האיש מקבל מעמד של אב ביחס אליה (ר' בתמ"ש 2027-10-18).

     

  2. אין כל חולק כי שני הקטינים גדלו ביחד עם בני הזוג בביתה של האשה, למעט תקופה קצרה בחודש ינואר 2021 עת לקח האיש את הקטינים לדירתו בירושלים. בהחלטה של בית משפט לנוער, הוחזרו הקטינים לבית האשה והחלטה זו עוגנה בצו ביניים של נזקקות (ר' בצב"ן 4500-08-22).

     

     

     

  3. במסגרת התובענה שבפני, עתרה האשה להצהיר כי יש ליתן לה צו הורות פסיקתי על הקטינים. לקטינים מונתה אפוט' לדין מאת הלשכה לסיוע משפטי על מנת שתביא את עניינם בהליך שבפני. כפי שיובא לעיל, כל הצדדים להליך, זולת האיש, היו תמימי דעים כי בנסיבותיו של המקרה, יש להיעתר למבוקש.

     

  4. כפי שעלה משלל החומרים שהוגשו לתיק, המשפחה הייתה מוכרת לרשויות הרווחה בעקבות מזגו הסוער הנטען של האיש וכן לנוכח לתלונות מצד השכנים על רקע מזגו התנהגותו הנטענת. כעולה מתסקירים שונים שניתנו בעניין המשפחה, מעמדה בפועל של האשה היה מאז ומעולם כאימם של הקטינים וכי ביתה נמצא מתאים והולם לצרכיהם (ר' תסקיר מיום 24.4.22).

     

  5. עם פרוץ הסכסוך (בסמוך לחודש פברואר 2022), הגישה התובעת בקשה לשמירת קשר עם הקטינים (ר' בתלה"מ 11079-03-22), אשר במסגרתה ביקרה האפוט' לדין בדירתו של האיש בירושלים ומצאה אותה ככזו שאינה ראויה למגורי הקטינים, סובלת מתנאים סניטריים קשים וניכר כי הילדים סבלו מהזנחה ולכלוך, תוך שהאיש מתעלם מצרכיהם הרגשיים והפיזיים.

     

  6. בעקבות החלטות שניתנו בעניין הצדדים, הקטינים הוחזרו לבית האשה למשמורת קלט בלעדית שלה עם הסדרי ביקור עם האיש במרכז קשר. בעניינם של הקטינים הוגש תסקיר (ר' בתמ"ש 4500-08-22) ובו נכתב כי הילדים משתלבים יפה, מתפתחים כראוי ופנויים רגשית לחייהם. רשמים חיוביים דומים על התפתחות תקינה ומיטיבה של הילדים בבית האשה נכתבו גם כחלק מדו"ח הטיפול שהוכן במסגרת וועדת טיפול שהתקיימה בעניינם ביום 14.6.2023.

     

  7. עד למועד כתיבת החלטתי זו, הילדים שוהים במשמורת האשה, ולצערי הרב, לנוכח התנהלותו של האיש, הסדרי הקשר שלו עם הקטינים מתקיימים במרכז קשר (ר' בהרחבה בתיקים קשורים ובהחלטות רבות שניתנו בעניין).

     

  8. במסגרת ההליך שבפני, עמד האיש על סירוב מוחלט להיעתר לסעדי התביעה וזו כמובן זכותו. הצדדים שבפני נשמעו, ומשהוגשו סיכומיהם, בשלה העת ליתן החלטתי זו.

     

    ב' טענות הצדדים:

     

  9. להלן עיקר טענות האשה:

     

    • לידתה של תביעה זו היא לאחר שקצה נפשה במסכת ההתעללות ועינויים שהעביר אותה האיש במהלך חייהם המשותפים, כאשר בעוד היא מנסה לשמור על המסגרת המשפחתית ותפקידה כאמא לקטינים, האיש איים עליה כי ייקח ממנה את הקטינים שגדלו איתה בביתה מיום היוולדם ומכירים בה כאימם.

    • הצדדים חיו יחדיו עובר ללידת הקטינים ואף ניסו בעצמם להרות ולהביא ילדים יחד ללא הצלחה, ומשכך פנו יחד להליכי פונדקאות, מה שמלמד על מעורבותה של האשה בתהליך הבאתם לעולם.

    • האשה היא אמם של הקטינים לכל דבר ועניין וניסיון האיש להציגה 'כעוברת אורח' בחייהם הוא שקרי ונפסד. האשה, לקחה ועודנה לוקחת חלק פעיל בחייהם של הקטינים מיום היוולדם ואף קודם לכן בהליכים שנעשו למען לידתם.

    • במשך כל שנות חייהם של הקטינים ועד לפרידה של בני הזוג (בפברואר 2022), התגוררו האיש והאשה יחד עם הקטינים, בביתה של האשה מתוך הבנה והסכמה כי הקטינים יגדלו כילדיה והמכלול כולו יהווה תא המשפחתי.

    • באשר להליכי הפונדקאות של הקטין - לצורך כך נרתמה האשה והוצגה לבעלי הסוכנות שטיפלה בהליך כבת הזוג של האיש, אשר תחלוק עמו בנטל הגידול. האיש אף הצהיר במסמכי הבקשה מול הסוכנות כי אם משהו יקרה לו, אזי האשה תהיה אחראית על הילדים. באשר להליכי הפונדקאות של הבת הקטינה - לצורך כך נישאו בני הזוג בנישואין אזרחיים כיוון שבמדינת הפונדקאית (אוקראינה) חלה חובה שבני הזוג יהיו נשואים.

    • כאשר האיש נסע להביא את הקטינה מאוקראינה הייתה זו האשה אשר נשארה לטפל לבדה בקטין חודשים ארוכים.

    • סירובו של האיש לאפשר לה מעמד שווה בתא המשפחתי היה מתוך חשש כי היא תיקח ממנו את הילדים בבוא העת ואי התעקשותה של האשה לפעול עד כה בעניין צו ההורות, היה נעוץ באהבתה לאיש וכדי לשמור על שקט משפחתי.

       

  10. להלן עיקר טענות האיש:

     

    • תנאי הסף לצו הורות פסיקתי אינם מתקיימים כלל עת הצדדים לא ניהלו קשר זוגי עובר להבאת הקטינים לעולם וכן מעולם לא היה שום רצון ועניין לאשה להיות חלק מהליך הפונדקאות של הקטינים. האשה מכוונת בתביעתה להכרה במעמדה מתוקף 'זיקה לזיקה', אך אינה ממלאת אחר התנאים שנקבעו בפסיקה, שכן לא נחתם הסכם הורות משותפת, ההורות אינה תולדה של חיים משותפים, לא הייתה מעורבות האשה בהליכי הפונדקאות, אין בנמצא הסכמה משפטית ליצירת ההורות וכי מועד הפנייה לערכאות בשיהוי כבד. לפיכך, טוען האיש כי אף אחד מהמבחנים לא מתקיים בענייננו.

    • טרם לידתו של הקטין, הצדדים לא חיו יחד כלל והקשר ביניהם היה לפרקים וטלפוני בלבד. הצדדים לא ניהלו משק בית משותף, לא קיימו תא משפחתי לפני הולדת הקטין, הקשר היה ידידותי ולא רציף. למעשה המעבר למגורים משותפים החל רק חודשיים לאחר לידתו של הקטין.

    • האשה מתארת בעצמה יחסים עכורים שידעו יותר ירידות מעליות וכי לא היה רצון אמיתי של האיש לחלוק עמה חיים משותפים עובר ללידת הקטינים.

    • אין מחלוקת כי הצדדים ניסו להרות ביחד אך משניסיונות אלו לא צלחו, פנה האיש בעצמו ולבדו להליכי הפונדקאות.

       

       

    • האשה לא הייתה חלק מהליכי הפונדקאות של הקטינים. המסמך היחיד עליו חתמה מול סוכנות תמוז בהליך הפונדקאות של הקטין, דווקא קבע כי אין לה שום מעמד ביחס לקטין. כפועל יוצא, האשה לא הייתה מעורבת באף חלק בתהליך ואף לא נסעה עמו לאוקראינה, למעט למשך 24 שעות לצרכים פורמליים. האשה לא סייעה בטיפול והבאת הקטינים ארצה.

    • באשר להליך בעניינו של הקטין – האיש עשה הכל לבדו ולמענו, כולל תשלום מלא ומוחלט על ידו. האיש רצה והתעקש לעשות הכל לבד, כך שלא יהיה לאשה כל מעמד ביחס לקטינים, והיא מסיבותיה שלה, קיבלה את התנאים הללו במלואם. באשר להליך בעניינה של הקטינה - האשה הביעה התנגדות והסתייגות מהליך זה.

    • לגבי שני הקטינים האשה השתהתה כ 7 שנים לפני שפנתה לערכאות בבקשתה לצו הורות פסיקתי והדבר מדבר בעד עצמו ואין לה הסבר מניח את הדעת מדוע לקח לה 7 שנים שלמות לגשת לערכאות ולבקש את צו ההורות הפסיקתי. משך השיהוי מעיד בפני עצמו על כך שהאשה ידעה כי אין לה יד ורגל בהליכי הבאת הקטינים לעולם.

    • בטיעוניה, האשה מנסה להיבנות מכך שיש במתן הצו להוות משום קיום טובת הילדים, אך הפסיקה ברורה ולפיה טובת הילד/ים לבדה אינה מהווה אדן לכשעצמו בכל הנוגע למתן הצו.

       

  11. להלן עיקר עמדת האפוט' לדין:

     

    • טובתם הברורה של הקטינים כי בית המשפט ייעתר לבקשת האשה ויוציא תחת ידו צו הורות פסיקתי. [הערה - חרף כי חלק ניכר מעמדתה של האפוט' לדין איננו מתוך ידיעה אישית, אלא מתוך קריאת חומרים והיחשפות לעדויות, מצאתי להביאו כדלהלן].

    • במקרה דנן מתקיימים הן תנאי הסף לעניין הזוגיות והן לכוונת הצדדים להביא ילדים יחד. מעדותם של שני הצדדים עולה כי התקיים קשר החל משנת 2005, ומשנת 2011 אף נעשו ניסיונות להביא ילדים יחד ורק כאשר אלו לא צלחו, פנו השניים יחדיו בשנת 2015 להליכי פונדקאות שבסופם נולד הקטין. החל מלידתו, הצדדים אף התגוררו תחת קורת גג אחת. חרף טענתו של האיש כי היו אלו קשרי ידידות, אין הדבר סותר את כוונת וניסיונות הצדדים להביא ילדים יחד.

    • בשנת 2012 במהלך ניסיונות הצדדים להביא ילדים יחד לעולם הם חתמו על מסמכים כגון מסמך תרומת ביצית והצהירו כי הילד שייוולד יהיה משותף לשניהם. כאשר פנו הצדדים להליכי פונדקאות היה זה האיש אשר הצהיר על האשה כבת הזוג שלו ובכל מקרה של נבצרות שלו היא תשמש כאפוטרופוס של הקטינים שייוולדו. ולכן מכל המקובץ לעיל מתקיימים התנאים להוכחת כוונה להוריה משותפת, חרף אי חתימתה של האשה על הטפסים, אשר שלעצמה, אינה משקפת את רצונה האמיתי.

       

       

    • הכוונה להביא את הקטינה לעולם נעשתה בזמן שהזוג כבר היה נשוי והתגורר יחד למעלה משנה וחצי. האשה הייתה מעורבת בכל ההליכים של הפונדקאות באוקראינה ואף חתומה על תעודת הלידה של הקטינה כאם מיועדת. האיש נסע לאוקראינה להביא את הקטינה בעוד האשה נשארה לטפל בקטין ואף הצטרפה בהמשך בכדי לחתום על המסמכים הדרושים לשחרר את הקטינה. עם חזרתם לארץ גדלו שני הקטינים יחד בביתה של האשה יחד עם האיש. בבקשה לבדיקת רקמות שהגישו הצדדים יחד הציגו את האשה כאימה של הקטינה. בתגובה משלימה לבקשה המגובה בתצהיר של הצדדים נכתב כי הצדדים הינם זוג מזה שנים רבות אשר חיים יחד ומגדלים את בנם הבכור יחד. ברי אין מחלוקת כי הצדדים חיו יחד עובר להבאת הקטינה לעולם וכן כי כוונת הצדדים להביא אותה הייתה משותפת, ולפי הדין האוקראיני האשה הינה אימה של הקטינה.

    • היעדר צו הורות לאשה ביחס לקטינים מוסבר בכך שהאיש סירב לאורך השנים לתת לאשה מעמד חוקי כי חשש שהיא תיקח את הילדים ממנו. האשה נכנעה לבקשות ולתכתיבים של האיש מכיוון שאהבה אותו מאוד ורצתה להביא איתו ילדים בכל מחיר. לטענת האיש הוא אכן פחד שהאשה תיקח ממנו את הילדים ולכן סירב לתת לה מעמד חוקי וכן לטענתו האשה לא הייתה מעוניינת להביא את הקטינים לעולם ולכן לא באמת רצתה את המעמד החוקי מולם. האשה אינה מכחישה שהיו לה ספקות בקשר לנכונות הצעד של הבאת ילד נוסף לעולם נוכח הקשיים הזוגיים אך הדבר דווקא משקף אחריות וחשיבה הורית ולא ההיפך. בסופו של יום האשה כן נרתמה והייתה שותפה פעילה בכל הנוגע להבאת הקטינה לעולם.

       

  12. להלן עיקר עמדת ב"כ היועמ"ר:

     

    • לאחר בחינת כלל המסמכים והעדויות שניתנו בתיק זה, יש לקבוע כי נתמלאו תנאי הסף הן לעניין הזוגיות והן לעניין כוונת הצדדים להביא ילדים יחד לעולם.

    • בין המסמכים אשר הוגשו לבית המשפט ותומכים בתנאי הזוגיות נמצאת תעודת נישואין משנת 2017 (נספח ב לכתב התביעה), הצהרה של האיש כי האשה היא בת זוגו כחלק מנספח החוזה לפונדקאות בנפאל (נספח ג' לכתב התביעה), בקשת שני הצדדים להכרה באבהותו של האב על הקטינה מגובה בתצהירים אשר נכתב בהם כי האשה היא בת הזוג של האיש (נספח ד לכתב התביעה), במסגרת ההליך לקביעת ההורות הגנטית ישנה גם תשובת הצדדים מגובה בתצהיר בה נכתב מפורשות כי הצדדים הם בני זוג במשך שנים רבות, חיים יחד ומגדלים את בנם הבכור (ר' תשובה מיום 16.5.2022).

    • חקירות הצדדים אף הן חיזקו את טענות האשה לגבי זוגיות ארוכת שנים (הגם שהייתה סוערת וידעה עליות ומורדות) וכללה רצון משותף להבאת ילדים יחד. חקירות האיש העלו קושי הוא סתר את עצמו פעמים רבות ולא ידע ליישב את הסתירה שבין ידידות אפלטונית לניסיון ממושך להביא ילדים יחד ומגורים משותפים.

       

    • כוונת הצדדים להורות משותפת אף היא הוכחה על בסיס המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט ביניהם: מלוא כתבי בית הדין שהוגשו במסגרת ההליך לקביעת אבהותו הגנטית של האיש בה צוין רצון הצדדים להרחבת המשפחה, מסמכים מתוך הליך הפונדקאות של הקטינה עליהם חתומה האשה כאם המיועדת.

    • חקירות הצדדים בעניין חיזקו את כוונת הצדדים להביא ילדים יחד לעולם, כך בחקירתו הודה האיש כי הצדדים ניסו להיכנס להריון מהמטען הגנטי שלהם ללא הצלחה. האיש לא הצליח להסביר מדוע בחר להביא לעולם שני ילדים עם האשה ולגדל עמה את הקטינים אם לא התכוון כי תהיה אימם. מחקירות הצדדים עולה בבירור תמונה של שותפות פעילה ומעורבת של האשה לאורך כל הליכי הפונדקאות מבחירת תורמת הביצית ועד לגידול הקטינים מרגע היוולדם. האיש חוזר בטענותיו כי האשה מעולם לא הייתה מעוניינת להיות אימם של הקטינים, אך לא הצליח ליישב את האמירות האלו עם עדותו כי פחד שהאשה תיקח ממנו את הילדים.

    • בנסיבות אלו ולנוכח מכלול הראיות וחקירות הצדדים ניתן לקבוע כי נתמלאו תנאי הסף למתן צו הורות פסיקתי לאשה בהתבסס על זוגיות הצדדים וכוונתם המשותפת להביא לעולם ילדים יחד. נוכח מורכבות התיק והמשפחה דנן מומלץ להורות על תסקיר סעד משלים לשאלת צו ההורות הפסיקתי.

       

      ג'  דיון והכרעה:

       

      ג.1. הדין החל:

       

  13. צו הורות פסיקתי הוא צו אשר פותח על ידי הפסיקה במטרה לתת מענה ליחסי ההורות שנוצרו בעקבות התקדמות המדע והטכנולוגיה בכל הקשור להליכים של הבאת ילדים לעולם, וכן מענה לסוגי משפחות מודרניות שנוצרו בעת האחרונה והרכבן שונה מהתא המשפחתי הרגיל. צו הורות פסיקתי יכול שיינתן על בסיס ארבעה אדנים, שאחד מהם ידוע בשם 'זיקה לזיקה', כלומר, מתוקף קשר זוגיות עם בעל או בעלת הזיקה הגנטית (ר' בהרחבה בבע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים (פורסם בנבו, 1.4.15)).

     

  14. לאחר 'לידתו' של צו ההורות הפסיקתי החלו לזרום גם המקרים המשפטיים "הקשים" בהם בני הזוג נפרדים ואין הסכמה של אחד מבני הזוג בדיעבד ולאחר הולדת הקטינים למתן הצו. בית המשפט העליון היה נחרץ בקביעותיו בבע"מ 4741/21 פלונית נ' פלונית (נבו, 21.7.2022), נאמר כי: "יש להקפיד על ההפרדה המתחייבת בין מערכת היחסים הזוגית בין ההורים לבין הקשר בין כל אחד מההורים לילד. אכן, במקרים רבים, ההורות המשפטית נוצרת כתולדה של מערכת יחסים זוגית. אולם, היא אינה תלויה בהמשך קיומה. במקרים רבים, מערכת היחסים הזוגית חדלה מלהתקיים, בעוד שההורות נותרת בעינה. מערכת היחסים בין הורה לילד אינה לווית חן הנשרכת אחר מערכת היחסים הזוגית. היא עולם ומלואו, ועומדת בפני עצמה" (ר' בפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק ארז בעמ' 26).

    על כך הוסיף כבוד השופט נ' הנדל: "בבוא בית המשפט לבחון – במועד בו הוגשה הבקשה – האם להעניק צו הורות, עליו לתת את דעתו גם לעובדות העבר, כגון: האם בני הזוג היו שותפים להבאת היילוד לעולם, במסגרת קשר זוגיות בו שהו "עובר להיריון וללידה". כאשר מדובר ביילוד שנולד לתוך מסגרת זוגית, מתוך כוונה ששני בני הזוג ישמשו לו כהורים, והם אכן נהגו כך, יש למציאות זו משקל רב מנקודת המבט של השיקולים שביסוד אדן הזיקה לזיקה: טובת הילד, זכויות הצדדים המעורבים להורות" (שם, בעמ' 19).

     

    ג.2. - התקיימות תנאי הסף:

     

  15. אקדים את המאוחר ואציין כי מצאתי ששני תנאי הסף התקיימו במלואם ועוד מצאתי כי ההליך אשר כפה האיש על האשה, נגוע בחוסר תום לב קיצוני, תוך שהוא "מזגזג" בטענותיו ובהצהרותיו בהליכים שונים. לצערי הרב, וכפי שאראה להלן, הליך זה הוא דוגמא ומופת להתנהלות קלוקלת של בעל דין, לכילוי זמן שיפוטי, לבזבוז משאבים לריק ולגרימת צער לאשה. כפי שאראה להלן, טענותיו של האיש בהליך שבפני קורסות מתוך דבריו והצהרותיו בהליך קודם, ועל זה נאמר: "כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד" (סנהדרין, מ"ד, ב).

     

  16. נלך מעט אחרונה בזמן, אולם נישאר בבית משפט זה ובתיק אשר נוהל על ידי הצדדים בעניינה של הבת הקטינה (ר' תמ"ש 20-27-10-18, שייקרא להלן: ההליך הקודם). ביום 2.10.18 הוגשה בקשה משותפת מאת בני הזוג לעריכת בדיקה גנטית להוכחת אבהותו של האיש על הבת הקטינה, לה צורפו תצהירים של האיש ושל האשה, ובהם נרשם (הדגשות לא במקור): "מבקשת 2 הינה אזרחית ותושבת מדינת ישראל, זוגתו של מבקש 1". עוד נרשם: "במשך תקופה ארוכה ניסו המבקשים להגדיל את התא המשפחתי ולהביא ילדים משותפים לעולם" (ר' בסעיף 4). עוד מצאנו כי: "חלומם של המבקשים לא פסק לרגע ועל כן פנו המבקשים להליך של הפרייה חוץ גופית" (שם, סעיף 5). ובסעיף 8 לבקשה, שנזכיר נתמכת בתצהירי שני הצדדים, נרשם והוצהר כי: "... האם הפונדקאית אשר נושאת את ילדתם...". במסגרת בקשה נוספת שהוגשה לתיק הנ"ל ביום 11.12.18, נרשמו הדברים הבאים שהם לא פחות ממדהימים בהתחשב בטענות האיש בהליך שבפני (הדגשות לא במקור): "ביום 26.11.2018 נולדה ביתם הקטינה של המבקשים בסיום הליך פונדקאות באוקראינה..." (ר' סעיף 1 לבקשה). עוד נרשם כי: "המבקשים הינם בני זוג מזה שנים, הינם חיים יחד ומתגוררים יחד ומגדלים את בנם הבכור [שם הקטין]..." (שם, סעיף 8). ובהמשך: "לאור זוגיותם, בני הזוג החליטו להינשא זה לזה בקפריסין. נישואי המבקשים בקפריסין אפשרו למבקשים לפנות להליך פונדקאות באוקראינה" (שם, סעיף 9). ואילו בסעיף 10 לבקשה, שנזכיר, נתמכת בתצהירי שני בני הזוג, נרשם: "המבקשים שוהים באוקראינה בטפלם בביתם...".

     

     

     

     

     

     

     

     

  17. מתוך דברי האיש בלבד ומתוך הצהרותיו, עולים וניצבים עשרה עיקרים, ואלו הם:

     

    • הצדדים הם בני זוג;

    • הצדדים ניסו להגדיל את התא המשפחתי, כאשר התא כולל את האיש, האשה והקטין;

    • חלומם של הצדדים היה להביא ילד/ה נוספת;

    • מתוך אותו חלום וכסוג של הגשמתו, הם פנו יחדיו להליך שבעקבותיו נולדה הקטינה;

    • האם הפונדקאית נושאת את ביתם המשותפת (הקטינה);

    • ביום 26.11.18 נולדה ביתם הקטינה;

    • בני הזוג מוספים להתגורר יחדיו ומזה שנים;

    • הם מגדלים את בנם הבכור (הקטין) ;

    • בני הזוג נישאו זל"ז;

    • המבקשים מטפלים יחדיו בביתם (הקטינה).

       

  18. לצערי הרב, ועל הדברים להיאמר, מתוך כתבי בי-הדין שהגיש האיש יחד עם האשה בהליך הקודם, ניתן היה להיעתר למבוקש בתביעה שבפני שמתוכם הוכחו בעליל – ומפי האיש – מלוא התנאים הדרושים לשם קבלת הסעד. הלכה למעשה, האיש הודה במפורש בכל העניינים שעמדו במחלוקת בהליך שבפני, כאשר על משמעות אותה הודאה אפנה לע"א 728/81 חיר נמר חלבי נ' עיזבון המנוח מועין חלבי (נבו, 9.5.83) בו נקבע כי: "... "הודאה משפטית" או "הודאה שיפוטית", שנועדה לפטור את הצד שכנגד מהוכחת עובדה או טענה מסוימת כדוגמת הודאות הנמסרות בכתבי הטענות... [ההודאה] אינה ראיה כלל, אלא היא מוציאה עובדה מתחום המחלוקת ומשחררת מן הצורך להוכיחה"" (סעיף 10 לפסק הדין; הדגשה לא במקור). אשר על כן, ובהתאם לדין, יש לראות בכל אותם עשרה עיקרים שהובאו בסעיף הקודם, כעובדות שהוכחו ואין כל צורך להוכיחן בשנית.

     

  19. אם לא די בכך, הרי שלנוכח דבריו הנכוחים של האיש בהליך הקודם, הוא מושתק מלטעון אחרת בהליך שבפני. בבע"מ 8943/22 פלוני נ' פלונית (נבו, 15.3.23) סיכמה כבוד השופטת י' וילנר את הדין החל בנוגע להשתק ואת התפתחות הפסיקה, עד היום, לאמור: "כידוע, כלל ההשתק השיפוטי מונע מבעל דין להעלות טענות סותרות בהליכים שונים. זאת, גם כאשר בעלי הדין בשני ההליכים אינם זהים (ראו: ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A, פ"ד מח(4) 133, 196 (1994)). כלל זה נועד, בעיקרו של דבר, לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ועל אמון הציבור במערכת המשפט (ראו: רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, פס' 9 לפסק דינו של השופט גרוניס (2005)). לתכלית זו שני פנים: מבחינה מוסרית, הכלל מתמקד בתום-לבם של בעלי הדין ונועד למנוע ניצול לרעה של ההליך השיפוטי; מבחינה מעשית, הכלל מבקש למנוע הכרעות סותרות של טריבונלים שונים (ראו, למשל: ע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב, פס' 24 [פורסם בנבו] (26.12.2012); ע"א 6181/08 וינוקור נ' ממונה מס ערך מוסף עכו, פס' 10 [פורסם בנבו] (28.8.2012)). בעבר, תחולתו של כלל ההשתק השיפוטי הותנתה בכך שטענתו הרלוונטית של בעל הדין התקבלה במסגרת ההליך האחר (ראו, למשל: רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' פרידמן, פ"ד נ(5) 418, 422 (1997)). במרוצת השנים רוכך תנאי זה, לכדי דרישה שלבעל הדין צמחה "הנאה" כלשהי כתוצאה מהעלאת הטענה שעל הפרק (ראו: עניין בית ששון, בפס' 11 לפסק דינו של השופט גרוניס; בר"מ 8689/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מגדל העמק נ' מבני תעשיה בע"מ, פס' 14-11 לפסק דינו של השופט פוגלמן [פורסם בנבו] (4.5.2015)); ואף ביחס לנחיצותה של דרישה מרוככת זו ניתן למצוא עמדות שונות בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: רע"א 2401/21 ג'עוני נ' נחלת שמעון בע"מ, פס' 35 לפסק דינו של השופט סולברג וההפניות שם [פורסם בנבו] (1.3.2022)). אציין כי לגישתי, צמיחתה של "הנאה" כלשהי כתוצאה מהעלאת טענה מסוימת, איננה, ככלל, תנאי לקביעה כי בעל דין מושתק מלטעון את היפוכה. זאת, בעיקרו של דבר, לנוכח רציונל ההשתק שעניינו הגינות ותום-לב, שאינו מתמקד בתוצאת ההליך כי אם בהתנהלות בעל הדין, וממילא, תחולתו אינה מותנית בקיומה של "הנאה" כזו או אחרת (ראו: עניין בית ששון, בפס' 10 לפסק דינו של השופט גרוניס, וכן חוות דעתו של השופט רובינשטיין; עניין וינוקור, בפס' 13). לנוכח האמור, אף בהנחה שהייתה מתקבלת טענת המבקש, שלא צמחה לו "הנאה" מהעלאת הטענה האמורה בהליך ההוצאה לפועל, לא היה בכך, לגישתי, כדי להוביל למסקנה שלפיה הוא אינו מושתק מלטעון את היפוכה בהליך דנן" (סעיפים 8-11 לפסק הדין; הדגשה לא במקור). למותר לציין שבזכות אותם כתבי די-דין, בזכות אותן טענות ובזכות אותם תצהירים, נקבעה אבהותו של האיש על הבת הקטינה, ואני מתקשה למצוא "הנאה" גדולה מזו.

     

  20. בשים לב לאמור לעיל, דיוננו אמור היה להיפסק כאן ועכשיו, וחרף זאת, על מנת שלא תימצא טענה שלא נתבררה, אוסיף ואדון בטענות.

     

    ג.1.2 האם הצדדים היו בגדר בני זוג?

     

  21. האיש מנסה לבנות נראטיב משל הקשר בין בני הזוג היה אפלטוני ולא מחייב, ואף כאשר נשאל בעניין השיב כי הם היו בגדר "ידידים" (ר' עמ' 35, ש' 20). כשנשאל אם הוא ניסה להביא עם עוד ידידות ילדים לעולם תיאר את ניסיונות הצדדים להרות יחד כהרפתקה שלא צלחה, ובמילותיו: "היה לנו קשר ידידותי וחשבתי שאם היא רוצה לנסות אז זה אפשרי" (ר' עמ' 37, ש' 15). בסעיף 4 לתצהירו הוא אף מצהיר כי גם ניסה להגיע להסכמות עם נשים אחרות להבאת ילדים אך אלו לא יצאו לפועל. כאשר נשאל מה היה קורה אילולא האשה כן הייתה מצליחה להרות מזרעו ענה: "תראה, אם היא תיכנס להריון זה משנה את המצב למצב שמח, אבל לי אישית לא הייתה, אני פשוט הסכמתי לעזור לה כי היא רצתה לנסות, למצות את ההליכים שהיא יכולה לעשות אז ברגע שהסתבר שהיא לא יכולה לקיים דברים בכוחות עצמה אז היא אמרה שהיא תנסה, תעשה ניסיון לקיים הליך שבו היא אם נושאת" (ר' עמ' 37, ש' 6 ואילך). האיש הוסיף לאמור: "אני לא רציתי להביא איתה ילדים לעולם, אני רציתי להביא ילדים לעולם עבור עצמי בלבד" (ר' עמ' 36, ש' 10 ואילך; ר' גם סעיפים 7-8 לתצהירו).

     

  22. האמנם?! המסמכים שהוגשו לתיק, כמו גם חקירות הצדדים העלו תמונה שונה בתכלית. למעשה מדובר בקשר ארוך שנים בין בני זוג אשר מאזן הכוחות בו לא היה שוויוני אף פעם. האשה מספרת על קשר ארוך שנים עם מאפיינים ברורים של זוגיות: "היינו בני זוג, אני לא יודעת הגדרות לבן זוג זה משהו שהוא קשור לרגשות ולאורח חיים אז מבחינת האורח חיים היינו מדברים בטלפון בערך 3 פעמים ביום, כל יום, שיחות ארוכות של שעה. הייתי מספרת לו כל דבר שעובר עליי, הוא היה מטלפן אלי בערב לפני השינה, אחת לשבועיים ובהמשך שלושה הוא היה בא אלי כל סוף שבוע והיינו מבלים ביחד, נוסעים לטייל, אוכלים, יוצאים לשתות כוס קפה" (ר' עמ' 13, שורה 12 ואילך). האשה אינה מכחישה שהקשר ידע הרבה עליות ומורדות וכן היה סוער באופיו אך מבחינתה זה היה אופי הקשר בכללותו: "בהתחלה היה קשר מאוד רומנטי, מאוד מרגש ומאוד ספוג כיפיות ופאן כשהוא היה בא וגם בשיחות היו שיחות ארוכות ומאוד נהניתי, אני לא יודעת מה הוא, אחר כך הוא אמר לי דברים איומים שהכל, הוא בכלל לא אהב אותי ולא כלום... מבחינתי זה היה קשר מלא אהבה עד 2010. ב-2010 נפרדנו, ב-2012 הוא חזר אל הקשר איתי כשהוא נחוש ומלא, איך אני אגיד, מלא כוונה שנעשה ביחד ילדים" (ר' עמ' 15, ש' 2 ואילך).

     

  23. האיש מתייחס לאשה ולמעמדה בחייו, כך: "אני לא ראיתי בה אמא של הילדים אף פעם וגם לא ראיתי בה מישהי שמתאימה לגדל ילדים עם הזמן, ראיתי בה פחות ופחות מישהי שיכולה לגדל ילדים, אני ראיתי בה ידידה, אני שמחתי שהיא יכולה לשהות עם הקטין פרק זמן מסוים כאשר אני בחו"ל, לא מעבר לזה" (ר' עמ' 39, ש' 1 ואילך). כיצד דבריו אלו עולים בקנה אחד עם הצהרותיו בהליך הקודם, לאיש הפתרונים.

     

  24. בהינתן הפער הקיצוני בתפיסת הקשר, מקובלת עליי הטענה שלאורך הקשר כולו האשה הייתה נתונה לרצונותיו וגחמותיו של האיש. בני הזוג התחתנו לאחר הולדת הקטין בשנת 2017 (ר' נספח ב' לכתב התביעה) ואף הצהירו על עצמם כבני זוג בתביעה להכרה באבהות האיש ביחס לקטינה (ר' נספח ד' לכתב התביעה). על כך ניסה האיש לומר כי מדובר בנוסח משפטי אשר השתמש בו ב"כ הקודם ואשר מעיד על הפרוצדורה הנדרשת ולא על המהות של הדברים: "לי לא הייתה שליטה על מה שהוא כותב, הוא כותב את הדברים שלדעתו נדרשים כדרך הנכונה להצגת הדברים עבור הרשויות. יש לו נוסח קבוע וככה הדברים מתנהלים" (ר' עמ' 43, ש' 31 ואילך). אומר כי עדותו של זו האיש יותר מאשר העידה על פרקליטו הקודם, היא העידה על האיש אשר אינו בחל להעיד ולהצהיר כי, הלכה למעשה, חתם בהליך הקודם על תצהיר שאיננו אמת, או במילים פחות 'מכובסות' – חתם על תצהיר שקרי! וישאל התם, מה לנו ליתן אמון בתצהירו של האיש בהליך שבפני ובעדותו בפני אם הוא עצמו מודה בפה מלא כי הגיש לבית המשפט במסגרת ההליך הקודם תצהיר שקרי?!

     

     

     

     

     

     

     

  25. עדותה של האשה הייתה אמינה בעיני, תוך שהיא השיבה גם לעניינים שאינם "לטובתה" וניכר היה כי היא מעידה כאדם המשיח לפי תומו. מנגד, עדותו של האיש הייתה מגמתית ולפרקים ניכר כי הוא 'בא עם תשובות מהבית', תוך שהוא חוזר על דברים ומתעקש להשיב פחות על מה שנשאל ויותר על מה שהוא רוצה לומר, והכל תוך התעלמות מוחלטת משלל הצהרותיו בהליך הקודם.

     

  26. מתוך עדויות הצדדים, אני מסיק כי האיש אכן התייחס לאשה כבת זוגו לצורך הבאת הקטינים לעולם, שאחרת מדוע שיינשא לה?! עוד עולה כי האיש ביקש להפר את מאזן הכוחות ההורי למפרע, כך שרק לו תהיה הרשות והזכות לעשות כרצונו בקטינים. האיש גם אינו מכחיש שהדבר נבע מפחדיו שהאשה תיקח לו את הילדים: "אני חושב שהייתה לה תוכנית סדורה, ארוכת טווח לקחת לי את הילדים" (ר' עמ' 39, שורה 11). האשה מאששת כי אכן מה שהנחה את האיש באופן הבניית הזוגיות בכל הנוגע לפרוצדורה ומעמדה היה פחד בלתי מוסבר פן האשה תיקח ממנו את הקטינים: "אבל הוא רוצה לדעת, להבטיח את עצמו שאם יבוא יום ניפרד ונריב אני לא אוכל לקחת אותם ואני קניתי את הלוקש הזה, זה הכל" (ר' עמ' 24, ש' 6 ואילך).

     

  27. במניעת מעמד רשמי ומשפטי לאשה ניסה האיש לחסום מצב בו אם ייפרדו השניים (כפי שאכן קרה בשנת 2022) תהיה לה, לאשה, כבת הזוג ואימם של הקטינים זכויות עליהם. מעשיו של האיש לא באמת משנים את אורחות חייהם של הצדדים, אלא אך ורק נועדו כדי למנוע מהאשה לקחת ממנו את הילדים בעתיד.

     

  28. כך או כך, לכוונת הצדדים באשר לגורל הילדים אין ולא יכול להיות כל קשר לשאלה העובדתית והיא האם היו הצדדים בגדר בני זוג, ולזאת בחרתי להשיב בחיוב וללא כל ספק, לא כל שכן, לנוכח הצהרות שני הצדדים בהליך הקודם.

     

    ג.2.2 האם הייתה כוונה משותפת להרות?

     

  29. גם לשאלה זו בחרתי להשיב בחיוב, ואנמק. מלבד הדברים הברורים שנאמרו על ידי האיש בהליך הקודם, אין חולק כי הצדדים ניסו להרות בשנת 2012 מזרעו של האיש ומביצית של האשה (ר' סעיף 7 לכתב התביעה, וכן סעיף 47 לכתב ההגנה). משלא צלחו ניסיונות בני הזוג, הם פנו יחדיו לאפיק של הליכי פונדקאות כאשר גרעין המחלוקת היא על רצון ומעורבות הצדדים בהליך. כאשר נשאלה האשה מדוע נעשה ההליך להבאת הקטין מול חברת תמוז רק עם האיש השיבה: "הוא הלך לזה לא כזוג נשוי, הוא הלך כבודד, זאת הייתה יוזמה של החברה, תביני, לחברה הייתה מדיניות שאנחנו עושים פונדקאות ליחידנים, לגבר יחידני, עושים, אבל אנחנו דורשים שהוא יביא מישהי שתגיד שהיא תהיה לילד כאם וזה לא היה הליך שהיה מגובה במסמכים, זה היה הליך שהייתי צריכה לשבת מול הבן-אדם ושהוא ייתן אור ירוק או לא ייתן אור ירוק" (ר' עמוד 18, שורה 1 ואילך).

    בסיכומיו טען האיש כי לא הייתה פגישה בין סוכנות תמוז לאשה בה היא מוצגת כאם המיועדת וכי מדובר בהמצאה השקולה "לסיפורי אלף לילה ולילה" (ס' 18 לסיכומים). בהמשך סיכומיו טוען האיש כי האשה בעצמה מודה כי הוא עשה את כל תהליך הפונדקאות לבד (ר' ס' 21 לסיכומים).

     

  30. כאשר נשאלה האשה מדוע ניסתה לעבור הפריות בעצמה אבל לא לקחה חלק בהליך הפרוצדורלי מול חברת תמוז, השיבה: "הוא לא רצה, הוא רצה לעשות לבד, הוא גם מציין את זה כל דף שני, "את זה עשיתי לבד", תראי, הוא יצר ריבים נוראים בבית, אני רציתי שנחייה ביחד, הוא לדעתי רק רצה להשתמש בי לשלב א' ולדאוג להעיף אותי בשלב, שאני אקום ואגרש אותו או ניפרד והוא ייקח את הילדים והם יהיו אצלו אבל להתחלה הוא היה צריך אותי, הוא היה צריך אותי כי דורון דרש, הוא היה צריך אותי כי בשביל הקטינה דרשו ממנו, הוא היה צריך אותי כי הוא לא הצליח להתמודד איתם" (עמ' 19, שורה 9 ואילך).

     

  31. אמנם, הצדדים לא חתמו על הסכם הורות משותפת ורק האיש בעצמו היה חתום מול חברת תמוז, אך הצדדים כן חתמו על נספח לחוזה הפונדקאות שם נכתב כי האשה היא בת הזוג של האיש וכי היא תמלא תפקידו במידה והוא לא יוכל לקבל את הילדים, קרי אפוטרופוסית בפועל לילדים (ר' נספח א' לכתב התביעה).

     

  32. האיש טען כי החוזה מול חברת תמוז מדבר בעד עצמו שם כתוב כי הוא ההורה המיועד היחיד, כאשר נשאלה האשה מדוע הסכימה לכך ענתה: "זאת אני, אני רציתי להיות עם האיש, האיש רוצה ילדים אני אעזור לו לעשות ילדים, אם זה השיגעון שלו אז שיכתוב את זה ובלבד שנמשיך להיות ביחד ויקדם תהליך ואני אמרתי לו לא פעם, תראה אם אתה כל כך מפחד מבית משפט אז לא נלך לבית משפט. הוא מפחד שכאילו יכירו בי כאם, כל כך לא רוצה את זה, אז אני יכולה לגדל את הילדים ביחד גם בלי גושפנקא של בית משפט. אני יכולה להיות להם לאם גם בלי אישורים של שופט" (ר' עמ' 20, ש' 34 ואילך).

     

  33. לא אכחד כי עדותה של האשה מעוררת קשיים באשר לסוגיית הרצון המשותף להביא את הילדים לתא משפחתי אחד, ויחד עם זאת, בסופו של יום ולאחר שהסרתי את האבק מעדויות הצדדים בהליך שבפני, בחרתי להשיב לשאלה זו בחיוב, שכן ניכר כי רצונו העיקרי של האיש היה ליצור מצב בו יימנע מהאשה בבוא היום 'לבקש בעלות' על הילדים, להבדיל מכוונתם המשותפת להרות, בדיוק כפי שהצהירו שניהם בהליך הקודם. להתרשמותי, הייתה כוונה משותפת להרות, כאשר בכל אותו הזמן דאג האיש למעין 'פוליסת ביטוח' שיוכל להציגה מאוחר יותר (וההליך שבפני הוא ראיה ברורה לכך) בדמות הותרת סימני שאלה וטשטוש עקבות לאותו רצון משותף.

     

     

     

     

     

     

  34. נזכיר כי מרגע שהקטין נולד, הצדדים עברו להתגורר יחד בביתה של האשה במרכז הארץ וגידלו אותו יחדיו. האיש טוען בתוקף כי אין חשיבות למגורים יחדיו ולגידול המשותף וכי הוא היה אחראי בלעדי לגידול הקטינים בביתה של האשה. כאשר נשאל בחקירתו מה חשב שהתפקיד של האשה בגידול הקטין ענה: "אני לא ראיתי בה אמא של הילדים אף פעם וגם לא ראיתי בה מישהי שמתאימה לגדל ילדים עם הזמן, ראיתי בה פחות ופחות מישהי שיכולה לגדל ילדים, אני ראיתי בה ידידה, אני שמחתי שהיא יכולה לשהות עם הקטין פרק זמן מסוים כאשר אני בחו"ל, לא מעבר לזה. היה כמו שאמרתי ניסיון" (ר' עמ' 41, ש' 1 ואילך).

     

  35. נזכיר למי ששכח או מבקש לשכוח כי הילדים גדלים היום עם האשה והיא שגידלה אותם מיום לידתם, ודווקא אותו איש שסבור כי אין האשה מתאימה לגידול ילדים, הוא אשר מתראה עמם תחת פיקוח. לצערי הרב, דברים אלה רק מעידים על שיקול דעת לא משובח כלל מכיוונו של האיש, ולא נרחיב.

     

  36. לאחר כשנתיים מלידתו של הקטין, פנו בני הזוג במשותף להביא לו אחות בהליך פונדקאות באוקראינה, וכאשר נשאל האיש מדוע בחר להביא ילדה נוספת לתוך המסגרת הזו ענה כך: "אני עשיתי טעות, טעות קשה מאוד" (ר' עמ'41, שורה 27). האשה והאיש אינם חלוקים על כך שמערכת היחסים ביניהם הייתה קשה ועכורה והאשה גם אינה מכחישה כי נדרשו שכנועים רבים כדי להביא את הקטינה לעולם מצידו של האיש. אך יחד עם זאת בכל הקשור ליחסה אל הקטינים ואל האופן בו תפסה את התא המשפחתי, העידה האשה מדם ליבה: "יש פה שני ילדים קטנים שאני מאוד אוהבת, אנחנו בכל זאת מגדלים אותם ביחד, אני מקווה שהדברים ילכו וישתפרו כל הזמן ואומרת לעצמי גם בסופו של דבר או-קיי שלא ישתפרו אז נגדל אותם ביחד בלי שישתפרו, הוא בא הביתה אני אצא החוצה, הוא יוצא החוצה אני אכנס הביתה, נמצא כל מיני דרכים איכשהו להוריד את הלהבות ונמשיך לחיות ביחד ושלילדים האלה יהיה את האמא ואבא האלה כי אם ללכת לבית משפט אלוהים יודע מה יהיה. אני לא מאמינה שישאירו אצלו את הילדים לאורך זמן ואז הילדים לאן יתגלגלו? לאומנה, יתגלגלו לפנימייה, אני לא רוצה. אני לא סומכת על המקומות האלה שאולי הם טובים ואף אחד לא יכול לדעת שהוא נכנס לבית משפט מה בית המשפט יפסוק, אין שום וודאות והעדפתי לחיות בקלחת הרותחת הזאת ולסבול וסבלתי ובלבד שלילדים יהיה את האבא שלהם ואת האמא שלהם בתקווה שכאמור נמשוך" (ר' עמ' 29, שורה 16 ואילך). גם כאן עדיפה עליי גרסת האשה אשר חרקה שיניה בכל הנוגע לתכתיבי האיש והתנהגותו בבית, כיוון שרצתה לשמר את התא המשפחתי ואת אימהותה בפועל על הקטינים.

     

  37. בתסקיר מיום 28.5.23 נכתב כי האשה והקטינים מנהלים יחסים של אם וילדים לכל דבר ועניין: "בתוך הביקור הקטינה והקטין גילו גילויי חיבה כלפי האשה, הקטינה קפצה וחיבקה את האשה והתקיימו בין שלושתם שיחות התואמות יחסי הורים וילדים וניראה כי הם מרגישים בנוח בבית ורואים בו את ביתם וכי רואים באשה דמות הורית משמעותית, דמות אם. הם הגיבו אליה כאם, קראו לה "אמא" והיא מצידה הגיבה אליהם כילדיה לכל דבר ועניין" (שם, עמ' 5).

    בנוגע לתפיסת האיש את אופן היחסים עם האם נכתב כי: "האב לאורך כל השיחה גילה חשדנות קיצונית ודרש כי עורכת דינו תצטרף לשיחה, על אף שהובהר לו כי אבהותו אינה עומדת במבחן ואינה נמצאת במוקד התסקיר. האב בתחילה התקשה לייצר קשר עין והביע קושי לתאר את האירועים בכוחות עצמו וביקש שאשאל שאלות ספציפיות. ככל שהשיחה התקדמה, הוא הרגיש יותר בנוח לשתף והיה ניכר כי חש פגוע וכאוב מאוד מכך שילדיו אינם גדלים איתו. התרשמתי שהוא [חווה] את המציאות באופן דיכוטומי ובשל הזעם שחש, אינו מסוגל להכיר במקום של האשה כדמות משמעותית והורית כלפי הילדים" (שם, עמ' 6).

     

  38. אציין כי זו גם הייתה התרשמותי בדיון שנערך בפני ביום 17.2.22, עת האב הכניס את הקטינים לאולם בית המשפט, וכל יושבי האולם ראו בעיניהם ושמעו באוזניהם כיצד הילדים התרפקו על האשה, קראו לה 'אמא', ואף שאלו כדרכם של ילדים רכים היכן היא הייתה (בתקופה שהאיש הרחיק אותם ממנה). והיא באצילות של ממש, השיבה להם כי הייתה בטיול, והכל כדי שלא להוסיף ולפגוע בנפשם הרכה שניכר שנפגעה מעצם הרחקתם ממנה (ר' בעמודים 7-8 לפרוטוקול).

     

  39. אף אם היה עולה בידי האיש להוכיח כי בכל הנוגע להבאת הקטין לעולם היה חלקה של האשה מועט ולא כלל זוגיות ורצון להביא ילדים עובר להבאת הקטין, דבר שנסתר בעליל מתוך הצהרותיו בהליך הקודם, העובדה כי מרגע שהיה הקטין בחזקתו הגיע האיש איתו לפתח ביתה של האשה משל היה חסידה והניח אותו שם כדי שיגדל ביחד עם שניהם, יש בה ללמד אלפי מונים על כוונתו האמיתית של האיש בכל הנוגע לאשה. לגבי הבאת הקטינה לעולם התמונה אף יותר פשוטה, האיש רצה להגדיל את התא המשפחתי הקיים (אבא, אמא, ילד) ולמרות הסתייגות של האשה שנבעה מניסיון חיים לא פשוט בלשון המעטה לגדל יחדיו את הקטין יחד עם האיש, היא הסכימה לקחת חלק בהליך. חתימתה מופיעה על הסכם הפונדקאות שנחתם מול חברת ויוה, ונוכחותה הייתה דרושה כאם מיועדת בהליך שחרור הקטינה.

     

  40. לאורכו ולרוחבו של ההליך שבפני, ניסה האיש להציג את האשה כחותמת גומי בלבד, תוך שהוא מנסה להיבנות משהותה הקצרה באוקראינה לשחרור הקטינה, ניסה להתעלם מהטיפול המסור שטיפלה בקטין בהיעדרו ופוטר את עצמו במילים "עשיתי טעות" ביחס להבאת הקטינה לבית האשה שתגדל שם יחד עם אחיה. בכל הכבוד מדובר בהתנהלות חסרת שביב של תום לב אשר אין ואסור לקבלה.

     

    ד' – סיכומם של דברים:

     

  41. תנאי הסף התמלאו הן לעניין הוכחת הקשר הזוגי והן לעניין כוונת הצדדים המשותפת להביא ילדים לעולם יחדיו. האשה הוכיחה את הזוגיות שלה עם האיש, את אהבתה חסרת התנאים (זו שהובילה לכך שמעולם לא קיבלה את המעמד הראוי לה מלכתחילה) ומעל לכל את רצונה בהבאת הקטינים ותרומתה הבלתי ניתנת לביטול בגידולם. לא נעלמה מעיניי העובדה שהחיים בבית המשפחה הספציפית הזו היו לא מיטיבים ודרשו מעורבות של גורמי רווחה, הדבר מן הסתם אף התבטא בקושי אצל הקטינים. אך גם לשיתוף הפעולה עם רשויות הרווחה וניסיון להיטיב עם הילדים נרתמה האשה בצורה מעוררת התפעלות וגם בכך יש ללמד כי ליבה במקום הנכון הגם שדרושה לה עזרה הכוונה והתייעצות עם גורמים מוסמכים.

     

  42. שתי הערות טרם נעילה:

     

    • חרף שלל טענותיו של האיש באשר להתנהלותו של ב"כ בהליך הקודם ולדברים שנרשמו ונחתמו על ידי ב"כ, לא טרח האיש להזמין את ב"כ הקודם לעדות בפני, והדבר אומר דרשני.

    • באשר לשיהוי שבהגשת התובענה – אין ספק כי הגשת התביעה במועד הוגשה נגועה בשיהוי ויחד עם זאת, אני מקבל לחלוטין את הסברה של האשה כי חששה מנקיטת הליכים שבעקבותיהם ייקח ממנה האיש את הילדים, בדיוק כפי שעשה כאשר חש שהקרקע בוערת מתחת לרגליו. עוד התרשמתי כי היעדר פנייתה של האשה לבית המשפט הייתה נעוצה גם בניסיונה וברצונותיה לשמור על 'שלום בית' ומתוך ידיעה ומתוך חשש שהאיש אינו מסוגל לטפל בילדים בגפו, בדיוק כפי שהתחוור עד כה, בתקווה שיחול שינוי במצב.

       

  43. אשר על כן ומכל המקובץ, אני קובע כי הוכחו תנאי הסף הנדרשים למתן צו הורות פסיקתי, ובהמשך לכל זאת, מוזמן תסקיר סעד משלים מאת השירות למען הילד אשר ייתן המלצותיו לבקשה למתן צו הורות פסיקתי לאשה בהתאם לטובת הילדים.

     

  44. בשים לב לכל העולה מהחלטתי זו ובשים לב להתנהלותו של האיש, כמו גם להליך הארוך שכפה על האשה, מצאתי לחייבו בשכ"ט ב"כ האשה בסך כולל של 30,000 ₪. הסך ישולם בתוך 30 ימים, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

     

  45. החלטתי זו מותרת בפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.

    ניתן היום, ג' חשוון תשפ"ד, 18 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ