כלום חלה הלכת השיתוף בנכס-דירת מגורים-הרשום על שם אחד מבני הזוג-ידועים בציבור, שעה שמדובר בנכס שנרכש במהלך החיים המשותפים? שאלה זו עולה על רקע הטענה של הנתבעת לפיה רכישתו של נכס זה מומנה על ידה בלבד לרבות ממכירת נכס שהיה בבעלותה מלפני החיים המשותפים? בשאלה זו כרוכות מצד שני גם השאלות, האם הצדדים ניהלו משטר של הפרדה רכושית ,מהן מקורות המימון של הנכס והאם נכס זה "נטמע" במהלך החיים המשותפים ונהיה לחלק מהרכוש המשותף?
עובדות ברקע וטענות הצדדים
1. התובע והנתבעת ניהלו מערכת יחסים של בני זוג ידועים בציבור החל משנת 1999 ועד יולי 2007, וכתוצאה ממערכת יחסים זו, נולדו להם שני ילדים קטינים, כאשר בנה של הנתבעת מנישואים קודמים, גר גם כן עם המשפחה. במהלך החיים המשותפים התגוררו הצדדים בדירות שכורות בעיקר.
2. במהלך החיים המשותפים נרכשו ונמכרו נכסים שונים, ובתוך זה, בשנת 2004, נמכרה דירתה של הנתבעת הרשומה על שם הוריה, בהמשך נרכש מגרש ממנהל מקרקעי ישראל אשר הזכויות בו רשומות על שם הנתבעת בלבד; בשנת 2005, החלו עבודות בנייה של "ווילה" על מגרש זה כאשר בתום עבודות הבנייה, הזכויות ב"ווילה" זו נרשמו על שם הנתבעת בלבד. הצדדים התגוררו למשך מספר חודשים בווילה זו. לאחר מכן, ביום 24.2.2006 בוצעה עסקת החלפה: הנתבעת מכרה את ה"ווילה" למשפחת xxx, ואלו מכרו לה את ביתם ברח' xxx, נשוא תביעה דנן, אשר גם הוא נרשם על שמה של הנתבעת בלבד. הצדדים התגוררו בדירה זו לתקופה מסוימת.
3. לימים, מערכת היחסים בין הצדדים התערערה ובחודש יולי 2007 נפרדו זה מזה, לאחר שהתובע עזב את הנתבעת.
4. בעקבות זאת, וביום 11.4.2010, הגיש התובע תביעה למתן פסק דין הצהרתי כנגד הנתבעת בה טען כי הצדדים הינם ידועים בציבור, כי התקיים ביניהם שיתוף רכושי ועל כן הוא עותר למתן סעדים עיקריים שלהלן:
א. פסק דין הצהרתי לפיו התובע הינו הבעלים של מחצית מהזכויות בדירת מגורים, הנמצאת ב- XXX מכוח חזקת השיתוף החלה על הצדדים בהיותם ידועים בציבור.
ב. פסק דין הצהרתי לפיו התובע זכאי למחצית מדמי שכירות בגין הדירה לעיל.
ג. לקבוע כי התובע זכאי למחצית משווי הזכויות הסוציאליות שצברה הנתבעת במהלך החיים המשותפים; ודוק התובע לא חזר על סעד זה בסיכומיו.
ד. להורות לנתבעת לשלם לתובע מחצית מיתרת החוב בחשבון המשותף בבנק דיסקונט.
התובע מבסס את תביעתו על הלכת השיתוף וטוען כי הם ניהלו אורח חיים שהתאפיין בשיתוף והשקעת מאמץ משותף ללא הפרדה רכושית ביניהם.
5. הנתבעת מנגד הכחישה תחילה, כי היא והתובע ניהלו מערכת יחסים של בני זוג ידועים בציבור, ורק בהמשך בתום חקירתה הנגדית, מסרו ב"כ הצדדים כי אין מחלוקת שהתובע והנתבעת הינם ידועים בציבור (עמ'32 לפרוטוקול הדיון מיום 22.6.11). בכל מקרה, הנתבעת טענה, כי במהלך החיים המשותפים, הם ניהלו משטר של הפרדה רכושית ולכן לתובע אין כל זכות בזכויותיה ו/או בנכסיה היא.
6. בהקשר זה אציין, כי התובעת הגישה תביעה לתשלום מזונות קטינים במסגרת תמש 8484-02-10, דיון ההוכחות אוחד בשני התיקים אך במהלך הדיון הצדדים הגיעו להסכמות בענין חיוב התובע בתשלום מזונות לשני קטינים, שקיבל תוקף של פסק דין (ראה החלטה מיום 22.6.2011).
7. בתיק נשמעו ראיות. התובע הגיש תצהיר ומטעמו הוגשו שני תצהירים נוספים אחד מטעם אחיו- שנחקר והשני מטעם אחותו.
הנתבעת העידה לעצמה, ללא עדים נוספים מטעמה.
ניהול מערכת יחסים משותפת של בני זוג ידועים בציבור
8. במקרה דנן; כאמור לעיל ב"כ הצדדים הצהירו לפרוטוקול כי אין מחלוקת שהתובע והנתבעת הינם ידועים בציבור, הנתבעת חזרה על כך גם בסיכומים.
למעלה מן הצורך אציין בקצרה, כי בנסיבות מקרה זה, התקיימו התנאים לצורך קביעת היותם של בני זוג בחזקת "ידועים בציבור".
הלכה פסוקה היא, כי שני תנאים צריכים להיות מוכחים כדי שאישה תיחשב כ "ידועה בציבור" של אדם והם: חיי משפחה כבעל ואישה וניהול משק בית משותף (ע"א 621/69, נסיס נ. יוסטר , פד"י כ"ד (1), 617; ע"א 107/87 שרה אלון נ' פרידה מנדלסון פ"ד מג(1), 431 ; ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרן פ"ד לט(2), 690) ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע, פ"ד נו(3), 683); כאשר בבוא בית המשפט לבחון את מערכת היחסים שבין אותם בני זוג לא נשואים, ראוי שבחינה זו תעשה על פי קריטריונים סובייקטיביים: כיצד ראו בני הזוג, האיש והאישה, את מערכת היחסים שביניהם (ע"א 79/83 לעיל).