חלוקת שווי חברה בין אחים

עניינן של התובענות שלפני בסכסוך עיסקי בין אחים .

התובע 1 (להלן- התובע) הגיש כנגד אחיו, הנתבע 1 (להלן- הנתבע) וכנגד חברת נגבי מאיר בע"מ (להלן- הנתבעת), הנמצאת בבעלות האח, תביעה כספית ע"ס 1,000,000 ש"ח בגין זכויות המגיעות לו עבור חלקו בתובעת 2 - חברת אחים נגבי בע"מ, ובגין נזקים שנגרמו לו בשל ריקונה מנכסיה ע"י הנתבעים ( תמ"ש 2650/06), עוד הוסיף התובע ועתר לחיוב הנתבעים בדמי שכירות ראויים בגין השימוש שעשו בנכס מקרקעין אשר מחצית מהזכויות בו שייכות לו. (תמ"ש 2651/06).  

קיצור העובדות הנדרשות לנדון

1.                התובע והנתבע הינם אחים אשר ניהלו במשותף מוסך לתיקון רכבים באבן יהודה. ברבות הימים, במהלך שנת 1988, החליטו האחים להקים חברה בבעלות משותפת, בשם אחים נגבי בע"מ, לצורך ניהולו של המוסך (להלן- החברה).

במהלך שנת 2003 רכשו האחים נכס מקרקעין באבן יהודה עליו בנו מוסך חדש אשר שימש את עיסקם (להלן- המוסך ו/או הנכס לפי העניין).

2.               במהלך שנת 2003 עבר התובע אירוע לבבי בגינו נדרש לניתוח מעקפים אשר לאחריו לא שב לאיתנו ונעדר מעבודתו במוסך. לטענת התובע, מאותה עת החליט הנתבע לנתקו משותפותו בניהול החברה ומנע ממנו כל מידע הנוגע להתנהלותה ורווחיה.

3.               מתוך תחושתו כי הנתבע עושה בחברה כרצונו ומונע ממנו את הרווחים וההכנסות המגיעים לו מהחברה, הודיע התובע, ביום 15.9.04, לבנקים בהם נוהלו חשבונות החברה כי אינו יכול להמשיך לערוב להתחייבויות החברה וביקשם להתחיל בהליכי פירוק כנגד החברה.

ואכן כחלק מההליכים שנקטו נושי החברה כנגדה,  מימש כונס הנכסים מטעם בנק לאומי, ביום 9.2.06, את הנכס עליו הוקם המוסך לצורך כיסוי חוב המשכנתא שרבץ עליו.  

כאן נעיר ונציין כי התובע עתר בתביעתו בתמ"ש 2651/06 לפרק את השיתוף בנכס על דרך מכירה, ואולם כיוון שבין לבין מומש הנכס ונמכר ע"י כונס הנכסים מתייתר הדיון בסעד המבוקש (לעניין זה ראה אף סע' 22 לסיכומי התובע בו הוא חוזר בו מתביעתו לסעד המבוקש מהטעם הנזכר).  

טענות הצדדים

4.               לטענת התובע, סירב הנתבע לשתפו בריווחי החברה ולשלם את משכורתו החל מיום 1.1.04. כמו כן במהלך חודש ספטמבר 2004 הקים את חברת מאיר נגבי בע"מ (להלן - הנתבעת) תוך שהוא מעביר, על דעתו ומבלי להיוועץ בתובע, את כל לקוחות החברה לנתבעת,  וזאת מבלי לפצות את התובע במאומה בגין זכויותיו בחברה.

התובע טוען כי תוך כשבועיים ימים רוקן הנתבע את החברה מנכסיה, יצר לה חובות חדשים והעביר את כל נכסיה המוחשיים והאחרים אל הנתבעת.

5.               לטענת התובע, התברר לו לאחר בדיקה שערך כי הנתבע ביצע מניפולציות רבות בחשבון החברה בין השנים 1999-2004. כך, בין השאר, הקטין הנתבע את רישומי חובו האישי לחברה ללא כל סיבה והגיון חשבונאי ומאידך הגדיל את חיוביו של התובע, עשה שימוש בכרטיס אשראי על שם החברה לצרכיו הפרטיים מבלי לרשום זאת בכרטיסו האישי,  הוציא הוצאות פרטיות נוספות תוך רישומן כהוצאות החברה, מכר את נכסי החברה בערכי הפסד מבלי לרשום התמורה בספרי החברה, העביר את כל הכספים שהיו בחשבון הבנק של החברה לחשבון הנתבעת וכן פיטר את עובדי החברה ושכרם בשנית כעובדי הנתבעת.

6.               את תביעתו הכספית בגין אובדן ריווחי החברה וזכויותיו בה בשל מעשי הנתבעים, העמיד התובע ע"ס 1,000,000 ש"ח לצרכי אגרה.

7.               בתביעתו הנוספת (תמ"ש 2651/06), הוסיף וטען התובע כי יש לחייב את הנתבעים בדמי שכירות ראויים בגין השימוש שעשו בחלקו שלו (מחצית) במוסך בתקופה החל מיום 1.9.04 ועד למכירת המוסך בחודש פברואר 2006, היינו משך 16 חודשים.

לטענת התובע (סע' 22 לכתב סיכומיו) דמי השכירות הראויים במוסך עומדים על 5600 ש"ח לחודש וחלקו בהם עומד על מחצית (2800 ש"ח). סך תביעתו בגין רכיב זה עומד, איפוא, על 44,800 ש"ח (2800 * 16).

8.               הנתבעים מכחישים את טענות התובע וטוענים כי אין בהן כל ממש. לטענתם, במהלך 2004, חדל התובע להגיע לעבודתו במוסך ואולם המשיך לקבל שכר ואף עשה שימוש בכרטיס האשראי של החברה. זאת ועוד, מעת שהוכר התובע כבעל זכות לגימלת נכות מהמל"ל הוא העביר את משכורתו בחברה על שם אשתו על מנת להציג עצמו כמי שאינו עובד וזכאי לגימלה.

9.               לטענת הנתבעים, פנה התובע, בחוסר תום לב ומתוך כוונה לפגוע בפעילות החברה, לבנקים אצלם נוהלו חשבונות החברה והודיע להם להתחיל בהליכים לפירוקה. פעולתו זו גרמה לקריסתה של החברה שכן הבנקים הפסיקו את האשראי שניתן לה, ביטלו כרטיסי חיוב והחלו במימוש בטחונות. מעת שכך לא נותרה בידי הנתבע הברירה אלא לפעול בדרך של פתיחת חברה חדשה.

10.           לטענת הנתבעים, התובע לא שעה להפצרות הנתבע כי ינסה לעזור ביצובה של החברה בכך שיתיצב לעבודתו בחברה ולו לביצוע עבודות קלות אשר אינן דורשות מאמץ פיזי. אם לא די בכך, הרי שלמרות סירובו להוסיף ולעבוד בחברה ולתרום להכנסותיה ורווחיה עמד התובע על כך שהחברה תמשיך ותישא בהוצאותיו השונות לרבות - עיתונים, דלק והוצאות מכולת. לטענת הנתבע לא ניתן היה להוסיף ולנהל את החברה במצב דברים שכזה.