חלוקת רכוש - כריכה

בהמשך להחלטה שניתנה ביום י"ג במרחשוון התשע"ז (14.11.2016), התקבלו תגובות מטעם שני הצדדים. ולהלן הכרעת בית הדין בנושאים העומדים על הפרק.

א. בנושא איזון המשאבים הכללי: התובע טען כי כל הנכסים שהיו ברשותו בשנות הנישואין, נרכשו על ידו לפני הנישואין. לטענתו, במהלך שנות החיים המשותפים הוא לא עבד ולא השתכר למחייתו מעבודה, אלא פרנס את משפחתו מנכסיו שצבר טרם הנישואין. משום כך הוא טוען שאין לאזן את הנכסים שברשותו, לרבות את בית המגורים שנבנה על מגרש במושבה [כ.] ובו הוא מתגורר עד היום. הנתבעת טענה כי לפי החוק בטקסס, קיימת חזקה שכל הרכוש המוחזק על ידי אחד מבני הזוג הוא רכוש משותף. עוד טענה כי התובע עבד והשתכר בסכומים נאים בתקופת חייהם בטקסס לפני העלייה לארץ. לדבריה, הוא עצמו הודה על כך בפני בית המשפט בדיון שהתקיים בנושא המזונות, בו טען כי הוא פרשׁ לגמלאות לפני כעשור. מאחר ונושא זה טרם מוצה, לא תינתן הכרעה בו, ואם הנתבעת תבקש לקבל חלק בנכסים נוספים, מלבד בית המגורים, שני הצדדים יתבקשו להציג את עמדותיהם ובית הדין יקבע את המשך ההליך.

ב. בנושא התכשיטים: הנתבעת טענה כי התכשיטים ניתנו לה במתנה ועל כן איננה מחויבת להשיבם לתובע. לטענת התובע לא היתה כאן מתנה אלא השקעה. התובע מיקד את תביעתו בהחזרת ארבעה יהלומים יקרים במיוחד וטען שהם שובצו בתכשיטים לצורך ביטוח. בית הדין מקבל עקרונית את עמדת התובע כפי שיובהר להלן. עם זאת, מאחר והוא לא תבע את החזרת יתר התכשיטים, האמור להלן מתייחס רק ליהלומים אלו. אמנם הנתבעת טענה כי היהלומים ניתנו לה כמתנה ולא נרכשו כהשקעה, אך כפי שיובהר, גם אם הם ניתנו כתכשיטים לנתבעת, עליה להחזירם. יחד עם זאת, אם לא יוכח שהתכשיטים נקנו מכסף שהיה של התובע לפני נישואיו, במקרה כזה, יהיה דינם של התכשיטים כדין כל רכוש שנרכש על ידי מי מהצדדים במהלך חיי הנישואין, שעל פי החוק הוא רכוש משותף. הואיל וגם התובע הודה שלפי החוק בטקסס חובת הראיה במקרה כזה היא על התובע, על כן חובת הראיה עליו ונושא זה יתברר בנפרד כאמור לעיל בסעיף א'.

לגבי בעל שקנה בגדים ותכשיטים לאשתו, נפסק בשו"ת הריב"ש סימן ש"א שאין דינם כמתנה גמורה, ובעת פירוד עליה להחזיר אותם או את תמורתם. להלן לשון התשובה:

"אבל החתן הנותן סבלונות תכשיטי כסף וזהב לכלה להתנאות בהן בין שנתנן בשעת נישואין בין קודם לכן בעודה ארוסה אין זה מתנה גמורה. ואף על פי ששולח ומכריז זה נותן החתן לכלה אין הכוונה למתנה גמורה. דהא קיי"ל (בבא בתרא קמ"ו:) דבין מת הוא בין מתה היא ואפילו הדר ביה איהו מוהרי הדרי, ואפילו אכל שם סעודת חתן כל שאינם של מאכל ומשתה. והטעם הוא משום דלאו למתנה גמורה איכוון אלא להתנאות בהן בין בעודה בבית אביה בין אחר שתבוא לבית בעלה [...] ומעולם לא שמעתי מי שפקפק בדבר לומר שלא יהיו שמין תכשיטי זהב וכסף ואפילו בגרושה. ואפילו אותן החולקים על הרמב"ם ז"ל לומר דגרושה אין שמין בין בגדי חול בין בגדי שבת לא חלקו עליו בתכשיטי כסף וזהב, שהרי במתניתין דאחד המקדיש לא הזכירו אלא מיני מלבוש."

וכן נפסק בשולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן צ"ט סעיף א':

"גרושה שגירשה בעלה מדעתו בלא טענה, אין שמין לה בגדי חול, אבל של רגל ושל שבת שמין לה."

סעיף זה עוסק באדם שגרש את אשתו מדעתו, ועושה הבחנה בין בגדי חול לבגדי שבת. במקרה שבפנינו, הנתבעת הודתה כי יצרה קשר אסור עם גבר זר לפני הגירושין, ובמצב כזה, גם בגדי חול שקנה לה אינם רכושה ועל כל פנים, לית מאן דפליג שתכשיטים שקנה לה מכספו נשארים ברשותה.

ועיין בפסק דין של בית הדין הרבני בחיפה תיק ‏951689/2‏, שניתן ביום י' בניסן התשע"ה (30.03.2015), ופורסם במרשתת באתרים משפטיים, שהאריכו בביאור החילוק בין שאר מתנות למתנת בגדים ותכשיטים, והעלו כי תכשיטים שניתנים לאישה, חוזרים לבעל במצב של גירושין באשמתה.

בהתאם לאמור, נושא התכשיטים יוכרע בהתאם להכרעה שתינתן בנושא איזון המשאבים הכללי. אם יוכח שהם נרכשו מרכוש שצבר התובע לפני הנישואין, הם יוחזרו לו, ואם לא יוכח כך, האישה תחויב להחזיר לו את מחציתם.

ג. בית המגורים: שונה הדבר לגבי הדירה במושבה [כ.]. האמור לעיל נפסק לגבי תכשיטים ובגדים, אך לגבי מתנות שאינם פריטי לבוש אישי, נפסק בשולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן צ"ט סעיף ב':

"הנותן מתנה לאשתו, אף על פי שהוא מגרשה מדעתו, זכתה במתנתה."

והגיה הרמ"א:

"נראה לי כאן טעות, אלא כך ראוי להיות – אף על פי שמגרשה שלא מדעתה, כגון שסרחה עליו, אפילו הכי מתנתו שלה."

עיין בפתחי תשובה שם ס"ק ז' שכתב:

"ועיין בחתם סופר סימן קמ"א שכתב דבלבוש הוסיף אפילו מצא בה דבר ערוה נוטלת המתנות והדין עמו, דלעולם נימא השתא הוא דאיתרע ועד עתה היתה טובה וישרה ואיכא סברת הגאונים (הובא בחו"מ סק"ז דאטו מאן דיהיב מתנה לרחמיה ערבא בעי למישקל מיניה דרחים ליה לעולם) ואטו מאן דיהיב מתנה לפלוני צדיק ונעשה רשע יחזור מתנתו בשביל זה."

דהיינו – גם אישה שנמצא בה דבר ערווה איננה מפסידה את המתנות שנתן לה בעלה.

והנה, לעניין הדירה במושבה [כ.], נקבע בהחלטה שניתנה ביום ט"ו בשבט התשע"ו (25.01.2016):