חלוקת רכוש וכתובה

בפני ביה"ד תביעת האשה לכתובה, לחלוקת הרכוש ולמזונותיה למפרע לתקופת הפירוד עד לגירושין.

מנגד, תובע הבעל חלוקת חוב בבנק בשווה, והחזר כספי מתנות שנטלה האשה, לטענתו, שלא כדין.

הצדדים נישאו כדמו"י בי"ג מרחשוון תשע"ג (29/10/12), והתגרשו בכ"ד אדר א' תשע"ד (24/2/14).

רקע עובדתי ומשפטי מוסכם

הצדדים נישאו, כאמור, בתאריך 29/10/12. לאחר נישואיהם גרו הצדדים בבית הורי הבעל. לאחר מספר חודשים, עזבה האשה את הבית ועברה לגור בבית הוריה (להלן: "הפירוד הראשון"). בתקופה זו, עברה האשה הפלה יזומה.

בחודש 05/13, חזרו בני הזוג לגור ביחד בדירה אחרת הרשומה על שם אבי הבעל. בחודש 10/13 עזב הבעל את הדירה לבית הוריו (להלן: "הפירוד השני"), והאשה המשיכה לגור בדירה, אך לא לזמן רב.

בתאריך י"ב במרחשוון תשע"ד (16.10.2013) פתח הבעל תביעת גירושין וכרך עמה תביעות לחלוקת הרכוש ולקביעה כי אין האשה זכאית לכתובתה ולמזונותיה. כשבועיים אחר כך, ביום כ"ה במרחשוון תשע"ד (29.10.2013), פתחה גם האשה תביעת גירושין, וכרכה עמה תביעות לחלוקת הרכוש, לכתובתה ולמזונותיה. בנוסף הגישה ב"כ האשה במעמד צד אחד בקשה למתן צו מניעה האוסר על הבעל להחליף את מנעול הדירה.

ביה"ד דחה את בקשת ב"כ האשה בהחלטה ביום ב' בכסלו תשע"ד (5.11.2013) וקבע כי "מאחר והדירה המדוברת רשומה על שם צד ג', ביה"ד מנוע מליתן צו במעמד צד אחד." למחרת הוחלף המנעול שוב, וב"כ האשה הגישה בקשה לעיון חוזר. לאחר עיון בתגובת אבי הבעל שהוא בעל הדירה, חזר ביה"ד ביום ז' בכסלו תשע"ד (10.11.2013) על החלטתו. האשה עברה שוב לגור בבית הוריה.

בדיון בביה"ד בתאריך ט"ז בכסלו תשע"ד (19.11.2013) הציע ביה"ד לצדדים לפנות לייעוץ. הבעל הסכים, והאשה, לאחר שהביעה את רצונה להתגרש, הסכימה לשתף פעולה עם הייעוץ של ביה"ד רק אם לא תידרש לחזור להתגורר עם הבעל. הייעוץ לא צלח, ובדיון ביום כ"ד באדר א' תשע"ד (24.2.2014) הוסכם על גירושין לאלתר, ודיון במכלול התביעות לאחר סידור הגט. במועד זה התגרשו הצדדים כדמו"י.

עיקרי תביעות האשה וטענותיה

א.   הכתובה, בסך 50,000 ₪ בתוספת הצמדה

לטענת האשה היא זכאית לכתובה ולתוספת שכן לא נתקיימה עילה כלשהי להפסד כתובתה. סיבת הפירוד הראשון, לטענתה, היא התנהגותו של הבעל, שכללה קללות והשפלות, ומריבות קשות. בנוסף, לטענתה, נהג בשתלטנות כלכלית, מנע ממנה שימוש בכרטיס אשראי, ונתן לה תקציב מוגבל במזומן. סיבת הפירוד השני היא החלפת המנעול, אשר מנעה כל אפשרות להמשך החיים המשותפים. לטענות הבעל בדבר התנהגות בפריצות שאינה הולמת אשה נשואה, כמפורט להלן, השיבה ב"כ האשה כי אין בכך עילה להפסד הכתובה. לטענות הבעל כי עשתה הפלה ללא ידיעתו ואף זייפה את חתימתו לצורך זה, משיבה האשה כי הבעל ידע על כך, ולחיזוק דבריה טענה כי הוריו הם אלו שמימנו את ההפלה. ב"כ האשה ביקשה להזמין לעדות לצורך זה את הוריה, אך ביה"ד לא נענה לבקשה. עוד טענה כי הצדדים חזרו לחיות ביחד לאחר ההפלה, ועל כן הבעל חייב בכתובתה.

ב.   חלוקת הרכוש

בענייני הרכוש תובעת האשה לחלוק בשווה כחוק את כל הרכוש המשותף, ובכלל זה את שווי תכולת הדירה ואת רווחי העסק הרשום על שם הבעל. עוד היא תובעת לקבל החזר על השקעתה בשיפוץ דירת המגורים השייכת לאבי הבעל. בנוסף היא תובעת מהבעל לעמוד בהתחייבותו בעל פה לממן את לימודיה האקדמיים ואת קיומה בתקופת הלימודים הצפויה.

לטענתה, אם יקבע ביה"ד כי אין היא זכאית לקבל מחצית מרווחי העסק, יהיה על הבעל לשלם לה משכורת עבור אחד עשר חודשי עבודתה בעסק, שכן מיום נישואיהם הפסיקה לקבל שכר עבור עבודתה.

לדבריה, טענות הבעל בדבר קיומו של הסכם ממון המותיר את העסק בבעלותו בלבד, דינן להידחות, שכן הסכם זה לא קיבל תוקף פסק דין בכל ערכאה שהיא, ואף לא הוצג לעיונו של ביה"ד במסגרת תביעה זו. לטענות הבעל בעניין הרכוש כמפורט להלן, משיבה האשה כי החוב בבנק נוצר כתוצאה מהימורים של הבעל. להוכחת דבריה טענה כי הבעל פנה לגורם רפואי העוסק בטיפול בגמילה, אך לא התמיד בטיפול כנדרש. באשר לטענה בעניין כספי מתנות אירוע ה"חינה" השיבה כי הם שימשו לכיסוי הוצאות האירוע עצמו.

ג.    המזונות

בעניין המזונות תובעת האשה סכום של 4,000 ₪ לחודש עבור חמשת החודשים שמיום הפירוד השני ועד לגירושין, סך הכל 20,000 ₪. לטענת הבעל כי עבדה והשתכרה למחייתה, השיבה כי עבדה כמלצרית והשתכרה מטיפים בלבד.