חלוף הזמן אינו מעניק באופן אוטומטי קביעות ל"עובד עונתי"

עניין לנו בתביעתו של מי שהועסק בנתבעת כמפקח חופים החל מ 5/95, כעובד עונתי. עניין לנו בשאלה החשובה, האם מי שהועסק ברשות ציבורית במשך תקופה ארוכה "במתכונת עונתית" זכאי להשתחרר מכבלי העונתיות ולהנות ממעמד של "עובד קבוע"?

עבודתו ה'עונתית' של התובע נמשכה משך תשע עונות רחצה רצופות, כאשר מידי סוף עונת רחצה (המתחילה בא' אייר ומסתיימת בכ"ט תשרי) פיטרה הנתבעת את התובע והעסיקה אותו מחדש. בתום שתי עונות רחצה רצופות שולמו לתובע פיצויי פיטורים, כנדרש בחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 .

התובע טוען כי על אף הוותק שצבר ועל אף עבודתו המסורה כפקח חוף בנתבעת, לא קיבל מעמד של 'עובד קבוע' בנתבעת ונשאר במעמד של 'עובד זמני'. לטענתו, יש לראות בו כעובד קבוע והוא מבקש מביה"ד להצהיר כי הוא הועסק כעובד קבוע על הנפקויות המעמדיות והכלכליות שבקביעה זו.

הנתבעת טוענת כי התובע הועסק כ"עובד עונתי" וכי אין לראותו כעובד קבוע, משלא עמד בתנאים הקונסטיטוטיביים להקניית מעמד זה, כאשר אופי עבודתו של התובע הצדיק את העסקתו על בסיס עונתי.

במחלוקת שנפרשה לפנינו עלינו להכריע האם על אף העסקתו של התובע בהסכם אישי לתקופה עונתית קצובה, יש לראות בו כ'עובד קבוע' של הנתבעת מכח הוראות התקשי"ר או מכח עיקרון תום הלב שננטע במשפטינו עוד בפרשת בית התפוצות (ר' ע"ע 300053/96 אסנת ניתאי נ' בית התפוצות על שם נחום גולדמן, פסק דין מיום 24.4.2002).

בעוד התובע מחזיק בדעה לפיה מאחר והיה עובד זמני, יש לראותו כעובד קבוע לאחר תום תקופת הניסיון, ומשלא נקבעה כזו לאחר תקופת ניסיון סבירה ולהעניק לו בשל כך את הזכויות הנובעות מכך (אף באופן רטרואקטיבי) הנתבעת מחזיקה בדעה שונה, שעיקרה הוא כי אין לראות בעובד עונתי כעובד זמני וממילא אין העובד העונתי הופך להיות עובד קבוע באופן אוטומטי, עם חלוף הזמן.

וזהו סלע המחלוקת :

האם מי שמועסק ב'עבודה עונתית', כמו מי שמועסק ב'עבודה זמנית' בחלוף פרק זמן מסויים ומכח עיקרון תום הלב הופך להיות באופן אוטומטי 'עובד קבוע'?

האם אותו רציונל החל בנסיבות מסוימות אצל העובדים הזמניים, שמטרתו להעניק הגנה על עובדים בשלבי העסקתם השונים ולא לאפשר העסקה "זמנית" פיקטיבית לצמיתות, חל גם בשעה שהמעסיק בחר להעסיק את העובד תקופה ארוכה במסגרת העסקה עונתית, אשר יש בצידה צידוק? (השווה לעניין זה דב"ע נו/ 71-3 דורית עירון ואח' נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, פד"ע ל 193).

האם דינה של 'עונתיות' להבשיל ל'קביעות' בחלוף הזמן מכח עיקרון תום הלב? האם עובד עונתי דינו כשל 'עובד בניסיון' אשר חלוף הזמן מאיין את מרכיב הניסיון שבו?

על מנת לענות על שאלה זו, עלינו לבחון, בין היתר, האם בנסיבותיו של תיק זה הוכח בפנינו שאכן ישנה הצדקה עניינית להעסקת עובדים עונתיים (פקחי חוף עונתייים) בנתבעת בשונה ובנוסף למפקחים קבועים.

מטעם התובע העידו בפנינו התובע, מר אלקים שלום - משנה למנכ"ל הנתבעת ומר אריה אלפסי - יו"ר ועד הפקחים במחלקת החופים.

מטעם הנתבעת העידו בפנינו מר יוסף ברנע - מנהל מחלקת חופים בנתבעת ומר עמי כץ - מנהל אגף משאבי אנוש בנתבעת.

נקדים ונאמר כי טענות רבות וטובות השמיעו הצדדים בפנינו, אולם ניתן דעתנו אך לשאלות הרלבנטיות להכרעה בפלוגתא העיקרית בתיק.

סיכום עמדתו של התובע

1.      1.      מעמדו בנתבעת היה כעובד זמני, כפי שעולה מגיליונות הנוכחות שלו ומתלושי השכר שצורפו לתיק המוצגים (ר' סעיף 3 לתצהיר התובע). כך, אף בחוזי העבודה, ששונו חד צדדית ע"י הנתבעת הוגדר התובע כ'עובד זמני'. על כן, ובהתאם להודעת הנתבעת (ר' נספח ו' לתצהיר התובע) זכאי התובע למעמד של 'עובד קבוע' החל מ 5/96, שנה לאחר מועד התחלת עבודתו בנתבעת, או לכל היותר שנתיים, והכל בהתאם לפסק הדין שצורף להודעה מטעם הנתבעת מיום 11.11.04.

2.      2.      התובע הופלה, לעומת פקחי חוף עונתיים אחרים בנתבעת, בכך שלא הופנה למסלול של קבלת קביעות. הנתבעת בחרה להעניק קביעות לעובדים הקשורים בגורמים שונים בעירייה ובוועד העובדים ואשר וותקם נמוך מזה של התובע (לדוג' לטענת האפליה מונה התובע את העובדים הבאים: מר רומן שמעונוב, מר סלמן שלומי, ומר יאיר מוהר).

3.      3.      התובע ניסה לשנות את אופן העסקתו במשך זמן העסקתו (ר' למשל סעיף 19 לתצהיר התובע).

4.      4.      בהיות הנתבעתרשות ציבורית, היא מחויבת לאמות מידה גבוהות לעניין חובות תום הלב וההגינות ביחס לשמירת זכויותיהם של עובדיה.