חכמי ואח' נ' כפר שיתופי להתיישבות חקלא ית ואח'

החלטה

1.בפני בקשת הנתבעת 1 – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "האגודה") לעיכוב הליכים, עקב קיומה של תניית בוררות.

המדובר בתביעה שהגישו התובעים נגד האגודה ונגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), בטענה כי האגודה עימה כרתו התובעים הסכם לרכישת מגרש בתחום משבצת הקרקע שלה, גבתה מהם כספים ביתר, באופן בלתי חוקי ותוך התנהלות שאינה כדין, לרבות זיוף מסמכים. כנגד המינהל הוגשה התביעה בגין רשלנותו בכך שלא פיקח על חוקיות ההליך והתנהלות האגודה.

2.לטענת האגודה ולאור תניית הבוררות המופיעה בהסכם שנכרת בינה לבין התובעים, יש לעכב את ההליכים בתיק. האגודה טענה, כי העלתה את בקשתה לעיכוב הליכים בכתב הגנתה, בהזדמנות הראשונה ולפני שטענה לגופו של ענין. כמו כן, הודיעה כי היתה מוכנה ועודנה מוכנה לעשות ככל שניתן בכדי שהסכסוך ידון בבוררות. האגודה הפנתה להלכה הפסוקה לפיה נטיית בתי המשפט היא לכבד הסכמי בוררות והוסיפה כי המינהל צורף לתביעה באופן מלאכותי, על מנת לחמוק מניהול הבוררות.

3.התובעים התנגדו לעיכוב הליכים והעברת ההליך לבוררות. לטענת התובעים, האגודה לא עמדה בתנאים הנדרשים לעיכוב הליכים, לפי סעיף 5 לחוק הבוררות: לא העלתה את טענתה בדרך של בקשה הנתמכת בתצהיר בהזדמנות ראשונה ואף לא הביאה ראיה פוזיטיבית לנכונותה להתדיין בבוררות. בנוסף טענו התובעים, כי התביעה חורגת מהסכסוך שההסכם חל עליו והפנו בענין זה לעילות התביעה כנגד המינהל. התובעים הדגישו, כי המינהל אינו צד לתניית הבוררות ולגרסתם, השאלות העומדות בבסיס התביעה הינן בעלות חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים.

דיון

4.סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק") קובע:

"הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות, וביקש בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות, לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים בהסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין מוכן לכך".

ההלכה הינה, כי הסכמה לבירור סכסוך במסגרת בוררות, היא בעלת משמעות מיוחדת וכי בדרך כלל יכבד בית המשפט הסכמי בוררות. ראה בענין זה בר"ע 843, 844/03, תל ציון שירותי בנייה וניהול בע"מ נ' טרטקובסקי אלכסנדר ואח', שם נקבע, כי אומנם קיום בוררות כרוך בפגיעה מסויימת בזכות הגישה לערכאות, אולם, שיקול זה אינו מכריע והוא נסוג מול כוונתם המשותפת של הצדדים ליצור מנגנון הכרעה מוסכם: "כיבוד ההתחייבות ליישב את הסכסוך באמצעות בוררות היא הכלל. כוחו של הכלל מתעצם כאשר יתרונותיה של הבוררות מובהקים. זהו המצב ביחס לבוררות בעניינים של מומחיות וזהו המצב כאשר בעלי הדין בחרו להם בוררות קהילתית או בוררות המיוחדת לצרכיהם"

בהתאם להלכה זו, בית המשפט יורה בדרך כלל על עיכוב הליכים כאשר קיימת תניית בוררות ומתמלאים התנאים המנויים בסעיף 5 לחוק, אלא אם כן יוכח כי קיים טעם מיוחד לכך שהסכסוך בין הצדדים לא ידון בבוררות.

5.לאור האמור, אבחון להלן האם התקיימו התנאים שנקבעו בחוק לצורך עיכוב הליכים ואשר הינם:

א.קיום הסכם בוררות.

ב. התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו.

ג.בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את העיכוב.

ד.המבקש היה מוכן ועודו מוכן, לעשות כל הדרוש לקיום בוררות.

ה.המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת ובלבד שהיה זה לפני שטען לראשונה לגופו של ענין בתובענה.

אין חולק, כי במקרה דנן קיימת תניית בוררות וראה סעיף 19 א' להסכם שנכרת בין התובעים לאגודה: "מוסכם בין הצדדים כי כל סכסוך שיתגלה בין הצדדים בכל הקשור בחוזה זה ו/או ביצועו, חייבים לישבו בבוררות ויועבר להכרעתו של בורר דן יחיד שימונה על ידי רשם אגו"ש" (להלן: "הבורר").

גם התנאי השני התקיים שכן התביעה מתייחסת להסכם שנכרת בין הצדדים ואשר לטענת התובעים גבתה האגודה מכוחו סכומים ביתר. לטענת התובעים, נגבו מהם סכומים שלא כדין בתמורה להמלצת האגודה על התובעים כמועמדים לחכירת המגרש בהרחבה בשטחה כשהוסבר לתובעים שהכספים מיועדים לעבודות פיתוח (ראה סעיפים 5, 11, 66, לכתב התביעה). עיון בהסכם מעלה, כי אכן נכללו בו סעיפים המתייחסים למימון הוצאות הפיתוח וכספים שייגבו מהתובעים (ראה סעיף 10 ג' ו-13 להסכם).

גם אם כתוצאה מגביית הכספים ביתר נגרמה לתובעים עוגמת נפש אשר הנזק בגינה נתבע אף הוא בתביעה, הרי המדובר בנזקים הנובעים מטענתם לגביית כספים לא כדין ולהתנהלות פסולה ביחס למימוש ההסכם שנכרת בין הצדדים. לפיכך, התביעה מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו. לענין זה ראה דברי כב' השופט דנציגר ברע"א 180/07 אמיר כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל: "ואכן הלכה מושרשת היא כי תניית בוררות המחייבת פניה לבוררות בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין הצדדים, בדומה לתנייה בענין שלפנינו, יש לפרש בהרחבה, באופן שכל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים ואשר נוגעות לאותם יחסים... או נובעות מהם... תתבררנה במסגרת הליך הבוררות" (ההדגשה שלי ר.א).

גם יתר התנאים הנדרשים המפורטים לעיל התקיימו שכן הבקשה הוגשה על ידי האגודה שהינה צד להסכם ובקשתה הועלתה כבר בכתב הגנתה. בניגוד לנטען על ידי התובעים, אין כל חובה שבדין להגיש את הבקשה באופן נפרד. משהטענה הועלתה בכתב ההגנה ואף בדיון קדם המשפט הראשון, עמדה האגודה על טענותיה לענין הבוררות, הרי שהתקיים התנאי כקבוע בסעיף 5(ב) לחוק: