חירבאווי נ' אסמר ואח'

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין וכן בקשה לביטולו של פסק הדין.

המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב בו נהג המבקש.

ביום 22.12.11 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה ותצהירו של המוסר, מהם עולה כי כתב התביעה הומצא לידי המבקש ביום 15.10.11 בביתו בשכונת בית חנינה בירושלים וכי המבקש סרב לחתום על אישור המסירה .

ביום 11.9.13 הוגשה הבקשה שלפני במסגרתה עותר המבקש לביטולו של פסק הדין וכן להאריך לו את המועד להגשת בקשת הביטול. בתצהיר התומך בבקשה, טוען המבקש כי נודע לו על קיומו של פסק הדין כשבועיים ימים לפני הגשת הבקשה וכי האזהרה בתיק ההוצאה לפועל או פסק הדין לא הומצאו לידיו.

לגופה של הבקשה, טוען המבקש, כי לא הגיש כתב הגנה, שכן כתב התביעה לא נמסר לידיו. לטענתו, עיון באישור המסירה מעלה כי כתב התביעה לא נמסר לידיו. עוד טוען המבקש, כי יש לו סיכויי הגנה גבוהים בפני התביעה, שכן לא היה מעורב בתאונת הדרכים נשוא התביעה.

המשיב מתנגד לבקשה. המשיב טוען כי כתב התביעה נמסר לידי המבקש על ידי שליח וכי המבקש סרב לחתום על אישור המסירה. ביום מסירת כתב התביעה יצר המבקש קשר טלפוני עם בא כוחו של המשיב וביקש לקבוע פגישה על מנת להסדיר את העניין, אך מאז לא שמע דבר מהמבקש.

עוד טוען המשיב כי למבקש אין סיכויי הגנה בפני תביעה, שכן מדובר בתאונת דרכים שאירעה כאשר רכב המשיב עמד בחניה ונפגע מאחור על ידי רכב המבקש. המבקש לא פירט בתצהירו את סיכויי הגנתו בפני התביעה.

בתשובה טוען המבקש, כי סיכויי הגנתו בפני התביעה גבוהים, שכן רכש את הרכב המעורב בתאונה ביום 29.3.11, היינו כשבועים לאחר התרחשות התאונה. עוד טוע ןהמבקש, כי לא פנה אל ב"כ המשיב ביום 15.10.11.

ראשית יש לבחון האם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד. המבקש טוען כי נודע לו על קיומו של פסק הדין כשבועיים לפני הגשת הבקשה. לא מצאתי בתגובת המשיב התייחסות למועד המצאת פסק לידי המבקש, ועל כן אני מקבלת את טענת המבקש כי נודע לו על קיומו של פסק הדין כשבועיים לפני הגשת הבקשה לביטולו ועל כן הבקשה הוגשה במועד.

האם יש מקום לבטל את פסק הדין? לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקש. הכלל הוא כי פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

בענייננו, מאישור המסירה ותצהירו של המוסר עולה כי כתב התביעה וההזמנה לדין הנסרו למבקש בביתו בבית חנינה ביום 15.10.11 וכי המבקש סירב לחתום על אישור המסירה. לא מצאתי בתצהירו של המבקש התייחסות לנסיבות המסירה, כפי שהן מפורטות בתצהירו של המוסר ולא ברורה טענתו כי מאישור המסירה ניתן ללמוד כי זה לא נמסר לידיו. בנסיבות אלה, אני סבורה כי המבקש לא עמד בנטל לסתירת החזקה בדבר תקינותו של הליך ההמצאה ועל כן, אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק.

האם יש מקום לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט? בעניין זה על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).

במקרה זה, המבקש טוען כי רכש את הרכב המעורב בתאונה, כשבועיים לאחר התרחשותה וכי לא היה מעורב בתאונה נשוא התביעה. טענה זו עשויה להקים למבקש הגנה בפני התביעה ועל כן יש ליתן לו את יומו בבית המשפט.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת, תוך חיוב המבקש בהוצאות, בשל מחדלו באי הגשת כתב הגנה במועד, בסכום של 1,500 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

המבקש יפקיד את ההוצאות בקופת בית המשפט בתוך 30 יום וכן יגיש כתב הגנה בתוך התקופה האמורה. לא יופקד סכום ההוצאות ולא יוגש כתב הגנה, כאמור לעיל, תידחה הבקשה לביטול פסק דין.

לאחר שישולמו ההוצאות ויוגש כתב הגנה, יועבר התיק להקצאה.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ד, 24 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.