חיים אלבז נ' מנביץ קטי

פסק דין

בפני מונחת תביעה בסך 29,461 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר.

רקע:

חיים אלבז (להלן:"התובע") הכיר את מנביץ קטי (להלן:"הנתבעת") במהלך שנת 2000. לטענת התובע, הוא והנתבעת התגוררו לסירוגין בדירות שכורות עד מאי 05, כאשר הנתבעת מתחלקת עם התובע בהוצאות הבית. בחודש מאי 05 הכיר התובע את הגב' מילוא קרן ושכר עימה דירה בגבעתיים. הנתבעת ניסתה נמרצות לשכנע את התובע לחזור בו ולשוב ולהתגורר עימה, לשם כך הסכימה לשאת במחצית ההוצאות הכספיות של הדירה כפי שהגב' מילוא קרן התחיבה כלפיו. התובע הסכים להצעת הנתבעת. בכתב תביעתו מפרט התובע את שווי ההוצאות החודשית לשכירת הנכס ומתמחר את שווי המחצית שהייתה אמורה לשלם הנתבעת. לטענתו בתקופה זו הנתבעת שילמה רק תשלום חשמל אחד. הנתבעת ביקשה מהתובע לדחות את יתר תשלומיה וזאת עקב בעיות משפחתיות. התובע נענה לבקשתה. התובע דרש מספר פעמים מהנתבעת לשלם את חובה. לימים הסתבר לתובע כי בתקופה שגרה עימו בדירתו השכורה ניהלה הנתבעת חיים כפולים וקיימה קשר רומנטי גם עם מר יוסי שופן. בתאריך 08.12.06 עזבה הנתבעת את מגוריה עם התובע ועברה לגור עם יוסי שופן. לטענתה של הנתבעת הרקע להגשת התביעה הינה מערכת היחסים הזוגית העכורה ביניהם וקנאתו של התובע ותו לא. במהלך התקופה בה ניהלו התובע והנתבעת קשרים רומנטיים דרה הנתבעת לסירוגין בחיפה עם הוריה, התארחה במלון שולמית בחיפה ולעיתם בדירתו של התובע בה התגורר בשכירות כאמור בכתב תביעתו. לטענתה מעולם לא התקשרה עם התובע בהסכם שכירות כשלהו, מעולם לא נדרשה וגם לא התחיבה לשלם בגין האירוח. כל תביעותיו כלפי הנתבעת החלו רק לאחר שהנתבעת החליטה לנתק את מערכת יחסיה עם התובע ולאחר שנודע לו על ניהול מערכת יחסים מקבילה. לטענת הנתבעת, למן פרידתה מהתובע החליט התובע לעשות כל שלאל ידו על מנת למרר את חייה באמצעות הליכים משפטיים, הטרדות, איומים וגרימת נזק לרכושה. לטענת הנתבעת רכוש ששייך לה מוחזק בידיו של התובע אשר ממאן להשיבו.

בתאריך 25.06.09 התקיים דיון בפני במהלכו נחקרו התובע והנתבעת. בסיום חקירתם הצעתי לצדדים להשאיר מאחוריהם את העבר ולפתוח דלת לעתיד טוב יותר. לצערי לא הצלחתי בכך ולכן אין מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל של "ייקוב הדין את ההר".

תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כקבוע בתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

דיון:

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכול כפי שיפורט להלן.

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

ראשית, הנני מקבל את טענת ב"כ הנתבעת ולפיה התובע לא הצביע על חוק או דין אשר אוסר ניהול קשר זוגי או אחר במקביל. גם אם לדעת התובע מערכת ניהול יחסים שכזו אינה מוסרית ו/או אינה מקובלת, עמדו לרשותו של התובע דרכים רבות לסיימן עוד קודם שהן התגלגלו למסדרונות בית המשפט או המשטרה. התובע והנתבעת אינם נשואים ואף לא ערכו ביניהם הסכם ממון. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ושוויוניות בה נשמרת זכותו של כל אזרח שחי בה לנהל את חייו האישיים ככל העולה על רוחו, כל עוד אין במעשיו דבר האסור על פי חוק. וכאמור לעיל, אין חוק האוסר את מעשיה של הנתבעת. מכתב תביעתו של התובע עולה תחושתו הסובייקטיבית לפיה הנתבעת מחויבת לו מוסרית וכי מערכת היחסים בניהם היא דומה למערכות היחסים בין בני זוג נשואים. עצם העובדה שהתובע הסכים לחזור ולדור עם הנתבעת במועד שבו היתה לו שוכרת חליפית, הגב' קורן, אשר השתתפה עימו בכול הוצאות הדירה השכורה, אינה יכולה להקים לו עילה חוזית כנגד הנתבעת. התובע לא הביא לעדות את הגב' קורן ו/או כל ראיה לחיזוק טענותיו ולהוכחת דבריו כי הנתבעת נכנסה בנעליה. כמו כן התובע לא הביא לעדות את בעל הבית אשר השכיר לו את הדירה. מגוריה של הנתבעת אצל התובע לא היו כמגורי זוג סטודנטים החיים בדירה שכורה משותפת לזמן קצוב וידוע, אלא כחלק ממערכת שהיא מעבר, מערכת שמשלבת בתוכה גם מערכת יחסים אינטימיים – שלה הם לא התכחשו. בתביעתו ציין התובע כי הוא דר עם הנתבעת מאז שנת 2000 ועד 2005, האם לא די בתקופה זו בכדי להוכיח כי התובע לא דרש מהנתבעת כל תשלום או השתתפות בהוצאות והרי היה ברור שעל סמך התנהלות העבר כך ימשיכו גם המגורים בעתיד עת עברה לדור עימו פעם נוספת. התובע לא הוכיח בתקופה העקרית שפנה אל הנתבעת בבקשה להשתתף בהוצאותיו ומשכך אין הוא מלין אלא על עצמו. סבורני שהתביעה כולה נסבה על רגשות ותחושות של התובע ואין בה סכסוך כספי אמיתי וממשי בין שותפים לדירה כאמור. התובע לא הוכיח כי ביקש או ציפה להשתתפות תשלומים כספיים מהנתבעת במהלך מגוריהם המשותפים ולאורך זמן רב. התובע לא הוכיח שהנתבעת הסכימה מלכתחילה להסדר שותפות רגיל. האירוע כולו החל להתפתח רק לאחר שנודע לתובע על כך כי הנתבעת מקיימת מערכת יחסים זוגית נוספת עם צד ג', דבר שהוביל להידרדרות מהירה, יחסים עכורים ומתלהמים, התכתשויות בבית משפט ותלונות במשטרה. מאז קרות האירוע עבר זמן, הנתבעת מנהלת מערכת יחסים עם יוסי שופן, גרה בדירתו ואף ילד משותף להם.

סוף דבר:

אהבה נכזבת כואבת, זהו אירוע טראומתי המביא נזקים רבים, אך נזקים אלו אינם ברי פיצוי לפי המשפט הישראלי.

אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה.

התובע ישא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,400 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, ו' ניסן תש"ע, 21 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.