פסק דין
1.לפני בקשה למתן סעד הצהרתי, שלפיו רכב מסוג שברולט מאליבו שנת ייצור 1999, מספר רישוי 72-429-17 (להלן: "הרכב") הוא קניינו של המבקש, לאחר שרכש אותו כדין מהמשיב 1, משה חייט, הוא אחי המבקש, והחייב בשורה של תיקי הוצאה לפועל.
2.לטענת המבקש, רכש הוא את הרכב ביום 2.1.2013 על פי הסכם עם המשיב 1, תמורת סך של 10,000 ₪, והתמורה שולמה במלואה. עוד לטענת המבקש, "בשל בעיית תזמון ותיאום" לא בוצעה העברת בעלות במרשם כלי הרכב המנוהל ברשות הרישוי, והדבר אף לא היה דחוף לצדדים "בעקבות אמון הדדי" אשר שרר ביניהם.
3.איש מן המשיבים לא הביע התנגדות לתובענה, ואיש מן המשיבים אף לא התייצב לדיון. עם זאת, עמדותיהם של שניים מן המשיבים, אשר הוגשו לתיק בית המשפט, ראויות לציון.
רשות הרישוי הודיעה, בהודעה מיום 24.11.2013, כי אין לה עמדה לגופו של הליך, אולם הפנתה את תשומת לב בית המשפט לחובה החלה על בעל הרכב להודיע לרשות הרישוי על כל שינוי החל בפרטי רשיון הרכב (לרבות בזהות בעל הרכב), מכוח תקנה 13 לתקנות התעבורה.
בנק הפועלים (המשיב 5) הותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט, אולם הצביע בתשובתו מיום 3.10.2013 הן על קשרי המשפחה שבין המבקש ובין המשיב 1, וכן על אי-התאמות שונות בהסכם ההלוואה, בעיקר על העובדה שההלוואה, על פי האמור בהסכם ההלוואה, עתידה הייתה להינתן בחודש יוני 2013, בעוד הרכב נמכר (כנגד מחיקת ההלוואה) בחודש ינואר – כחצי שנה בטרם ניתנה ההלוואה.
4.בדיון שהתקיים לפניי היום, 21.1.2014, ביקשתי מהמבקש לספק הסברים לתמיהות שונות שעלו מן הבקשה. במענה לשאלות בית המשפט, הבהיר המבקש כי הוא לא נשא בתשלום דמי ביטוח החובה בגין הרכב (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, ש' 2), כי אף שלטענתו שילם בגין תיקוני הרכב, אין ברשותו במועד הדיון קבלות להצגה (ש' 2 – 3). עוד טען המבקש, כי לא ביצע העברת בעלות, "מאחר שרציתי שהרכב יעבור פחות ידיים" (עמ' 2 ש' 1), וכן אישר, כי הסכם ההלוואה עליו מסתמכת התובענה נחתם בדיעבד, וההלוואה ניתנה בפועל בתשלומים, לפני החתימה על הסכם מסודר (וראו עמ' 2 ס' 9 – 10).
5.בבקשה טוען ב"כ המבקש, כי הרישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי, וכי כלי רכב, ככל מקרקעין, מחליף בעלות במסירה. על עובדה זו אין כל מחלוקת, אולם השאלה היא, האם הרכב אכן החליף בעלים, והאם החלפה זו נעשתה לפני הטלת העיקול על כלי הרכב בגין חובות החייב, או לאחר מועד זה.
6.ככלל, בעת בחינת בקשה לסעד הצהרתי שעניינו בעלות במיטלטלין, ובאין התנגדות מטעם מי מן המשיבים, אין מניעה ליתן סעד הצהרתי כאמור, וזאת מאחר שממילא תוקפו של סעד הצהרתי יפה רק כלפי מי שהיו משיבים בהליך שבו ניתן הסעד, וחזקה על מי שהוא בעל עניין בשאלת הבעלות במיטלטלין שיגיש עמדתו לבית המשפט הדן בהם.
7.אולם בענייננו, מקום שבו הנפקות של סעד הצהרתי היא, הלכה למעשה, מתן הרשות לשנות את פרטי המרשם המתנהל, ולנוכח העובדה שמרשם כלי הרכב הוא כלי עזר עליו מסתמכים גורמים שונים, כמו גם לנוכח ההיקף הכספי הניכר יחסית של נכס מטלטלין ספציפי זה, אני בדעה כי מן הראוי לדקדק ולדרוש מן המבקש לעמוד בנטל ההוכחה הקבוע במשפט האזרחי, אף ללא התנגדות של מי מהצדדים האחרים.
8.לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושמעתי את המבקש בדיון היום, עמדתי היא כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי הוא הבעלים החוקי ברכב. אבאר את קביעתי זו.
9.אף כי הרישום במרשם כלי הרכב הוא הצהרתי בלבד, אני סבור כי לנוכח הוראות תקנות התעבורה, המחייבות עדכון שוטף של הבעלות ברכב במרשם כלי הרכב, יש לייחס לרישום זה ערך ראייתי ניכר, אשר יציב רף ראייתי גבוה למבקש לסתור את האמור במרשם. גם מדיניות שיפוטית ראויה מצדיקה, לטעמי, קביעת רף כאמור, שכן יהיה בכך כדי לעודד עמידה בדרישות התקנות, ושמירת עדכניותו של המרשם – לטובת כלל הנזקקים לו והמבקשים להסתמך עליו.
על פי מרשם כלי הרכב, בעליו של הרכב הוא המשיב 1, הוא החייב.
נוסיף לכך את העובדה, שהמבקש הודה כי לא הוא נשא בתשלום דמי ביטוח החובה בגין הרכב – אך לא ציין מי הגורם שנשא בתשלום זה. אילו היה המבקש עצמו נושא בתשלום דמי הביטוח, היה בכך כדי להוות ראיה מסייעת להרמת הנטל (גם אם לא מדובר בראיה מספקת). משנשמטה אפשרות זו, יש לבחון את הראיות האחרות שבידינו.
10.לטענת המבקש, שילם את תמורת הרכב באמצעות מחיקת הלוואה שנטל ממנו המשיב 1. אולם הסכם ההלוואה שצורף לבקשה אינו נושא תאריך, אינו מפרט מתי ניתנו כספי ההלוואה, באילו תנאים אמורים היו להיות מוחזרים (מועד פירעון, ריבית, הצמדה וכו'), ולמעשה – המבקש הודה בחקירתו, כי מדובר במסמך רטרואקטיבי, שנועד "לעגן" הלוואות שניתנו טיפין-טיפין בעבר, אך זאת ללא כל אסמכתא או תיעוד מפורט, כפי שהיה מצופה.
11.לעומת הסכם ההלוואה, הסכם מכירת הרכב נושא תאריך – 2.1.2013. לתאריך זה יש משמעות, אולם על מנת לבחון את "כשרות" המכירה, יש לבחון מתי נפתחו תיקי ההוצאה לפועל, ומתי נוצרו החובות בגינם נפתחו תיקים אלה – על מנת לשלול את האפשרות כי העברת הרכב למבקש הייתה במקרה הטוב בבחינת העדפת נושים, עת קיבל המבקש החזר להלוואה שנתן על דרך של מסירת הרכב, בעוד יתר הנושים אינם נהנים מפריבילגיה כזו, ובמקרה הטוב פחות – הברחת נכסים, עת הרכב נותר בשימושו של המשיב 1, אולם מוצא ממסת נכסיו, על מנת למנוע את השימוש בו לפירעון החובות.
והנה, אף שהמבקש צירף לבקשתו רשימה של תיקי הוצאה לפועל, הרשימה אינה כוללת את מועדי פתיחתם של התיקים – ויש בכך כדי לפעול לחובת המבקש.
12.מן הטעמים הללו: אי העברת הבעלות המקשה על החזקה הראייתית המשמעותית שבמרשם כלי הרכב, הודאת המבקש כי לא הוא נשא בתשלום דמי ביטוח החובה, אי-הבהירות ביחס למועד העברת הבעלות הנטענת ביחס לפתיחת הליכי ההוצאה לפועל וכן אי הבהירות ביחס לאופיה של ההלוואה הנטענת ותנאיה, לא שוכנעתי כי אכן בוצעה עסקת העברת בעלות כנטען, וכי הרכב אכן בבעלות המבקש.
13.בנסיבות אלה, ולנוכח כל האמור, אני דוחה את התובענה. בהעדר התייצבות למי מן המשיבים, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.