חיוב קנס והוצאות משפט לסרבנית גט

הנידון שבפנינו, חיוב הנתבעת בסנקציה על ביזיון בית הדין, כאשר האישה (להלן: הנתבעת) מבזה את ציווי בית הדין לקבל גט פיטורין מבעלה.

הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך ב' בסיון תש"ע. לצדדים אין ילדים משותפים ואין רכוש משותף, והם חיים בפירוד מוחלט מזה כארבע וחצי שנים !!! (החל מערב פסח התשע"ד).

בתאריך י"ב בחשון תשע"ה (5.11.14) תבע הבעל גירושין. הדיונים בעניינם של הצדדים התנהלו בתחילה בפני הרכב בית הדין בראשות הגר"א עמרני שליט"א (להלן: הרכב קמא).

בתאריך י"ח בשבט תשע"ו (28.1.16) נתן הרכב קמא פסק דין, ולפיו מקבלים את תביעת הבעל לגירושין, ועל הצדדים להיפרד זה מזה.

בפסק הדין מביא בית הדין בהרחבה מדברי הצדדים שנטענו בפני בית הדין, בדיון שהתקיים בתאריך י' באדר תשע"ה (1.3.15). המעיין בפסק הדין יראה כי מותב קמא עשה מאמצים מיוחדים לקדם את עניינם של הצדדים, כולל ניסיונות להביא את הצדדים לשלום, אולם ללא הצלחה.

כאמור, החלטת בית הדין מיום י"ח בשבט תשע"ו (28.1.16), מפרטת בהרחבה את טענות התובע, מדוע אינו מוכן לשלום עם הנתבעת, ואת טענות התובע בדבר היחס של הנתבעת ומשפחתה כלפיו, וכן את תשובת הנתבעת לטענות התובע, וכן את טענות הנתבעת כנגד התובע, על אי יכולתו לקיים יחסי אישות כראוי, ועל אלימות.

כנגד החלטת מותב קמא, ערערה הנתבעת לבית הדין הרבני הגדול. בהחלטת בית הדין הרבני הגדול (בראשות הרה"ר הגר"ד לאו שליט"א) מיום כ"ב בסיון תשע"ו (28.6.16) הובאו דברי הצדדים ונכונות הבעל לנסות שלום בית, ומכאן מגיע בית הדין הגדול למסקנה:

"בית הדין סבור שלמרות הקשיים שהתעוררו בחי הנישואין, אכן "שערי תשובה לא ננעלו", ולפני החלטה סופית הם חייבים לפנות ליעוץ נישואין ראשוני ביחד ללא תנאים מוקדמים (דבר שלא עשו אותו עד עתה!), אצל מטפל שאינם מכירים ולא הביע דעתו בנושא. אם יוכשרו הלבבות להמשיך בכך, ינסחו ביחד תנאים מוסכמים לשלום בית שיכללו גם הסכם ממון [...] אם הייעוץ לא יצליח, יוחזר התיק לבית הדין האזורי להמשך הטיפול".

בהחלטה נוספת, מיום 11.9.16, החליט בית הדין הרבני הגדול (בראשות הרה"ר הגר"ד לאו שליט"א), וזה לשונו:

"בדיון שבפנינו בית הדין ניסה והשקיע שעות ארוכות בניסיון להביא את הצדדים לשלום בית, ולפחות ללכת ליעוץ משפחתי.

בטרם יבש הדיו בהחלטה של בית הדין הממליצה על ניסיון לטיפול, הודיע הבעל על סירובו ללכת לטיפול, ודחה בשתי ידיו את האפשרות לחזור לשלום בית.

לצדדים אין ילדים משותפים, והאישה מתלוננת שהבעל הוא הגורם לבעיות שבינו ובינה, והוא מתנהג באלימות, כאשר הבעל גם הוא מתלונן על יחסה של האישה כלפיו.

בית דיננו אינו נוהג לחלוק על העובדות שנקבעו בבית דין קמא, ובפרט שהצדדים חיים בנפרד מעל 18 חודש, זמן שעל פי ר"ח פלאג'י יש אף לכפות על הגט.

אשר על כן בית הדין דוחה את הערעור, ועמדת בית הדין האזורי הממליצה לצדדים להתגרש, בעינה עומדת.

ובית דיננו פונה לאישה לטובתה היא, להקדים ולהתגרש בתפילה ותקווה שתזכה להקים בית חדש במהרה, ואף לזכות לפרי בטן".

משמעות החלטות בית הדין הרבני הגדול, כי פסק דין של בית הדין הרבני האזורי, שריר וקיים.

יתירה מכך, בית הדין הגדול הוסיף וקבע כי לאור הפרוד הממושך; "יש אף לכוף על הגט", והרכב דנן, כיהודה ועוד לקרא, הצטרף לפסק דין זה וקבע כי יש לחייב את הנתבעת בגירושין, להטיל עליה את המגבלות הקבועות בחוק, וזאת כדי לאכוף עליה את קבלת הגט.

הרכב דנן קיים שני דיונים: בתאריך י"ח בטבת תשע"ז (16.1.17), ובתאריך ז' באדר תשע"ז (5.3.17), ובית הדין נתן החלטה בה נאמר, בין השאר: