בפני בקשה לחיוב צד ג' בטענה כי צד ג' העביר כספים לידי החייב בניגוד שהוטל אצלו על נכסי החייב.
צד ג', מעסיקו לשעבר של החייב, קיבל לידיו צו עיקול לנכסי החייב, כולל שכרו, ביום 01.02.11 כאשר במהלך כל התקופה מיום זה ועד לסיום עבודתו של החייב אצל צד ג' לא שולמה לחייב משכורת, ועל כך אין הצדדים חלוקים, היות והחייב שהה בחופשה בשל תאונת עבודה מחודש ינואר 2011 ואת הכנסתו קיבל מהמוסד לביטוח לאומי.
בחודש ספטמבר 2011 לאחר שובו של החייב לעבודה ועם סיום עבודתו שולם לידיו סכום של 1,533 ש"ח, המורכב מרכיבים שונים, וזאת במקום להעבירו לידי הזוכה.
לטענת ב"כ צד ג' עת שב החייב לעבודה בחודש ספטמבר 2011 בוצע "גמר חשבון" ושולם לו הסכום האמור המורכב "פיצויים פטורים 809 ש"ח והבראה בגמ"ח 734 ש"ח, פדיון חופשה 154 ש"ח". כמו כן הוסיפה כי לפי החוק הסכום האמור מוגן בשל גובהו ולא ניתן לעיקול ולפיכך שולם לחייב ישירות. בנוסף לדידה אין לראות בכספים אלו ככאלו ש"נתפסו" בצו העיקול שכן זכותו של החייב לכספים האמורים נתגבשה רק במועד מאוחר יותר לצו העיקול.
לשם חיובו של צד ג' בחוב הפסוק על פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל על הזוכה להוכיח בין על דרך חקירה ובין על דרך הבאת ראיות כי בידי צד ג' מצויים או היו מצויים נכסים מעוקלים שלא הועברו על ידו למנהל ההוצל"פ. רק אם היה בידי הזוכה לעשות כן עובר הנטל לידי צד ג' להראות כי היה קיים "הצדק סביר" לפעולותיו (
ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נגד משה וולך ואח' פ"ד מג' 2 864 ועמוד 870 וכן
ע"א 9293/96 רם שן שירותים והשקעות בע"מ נגד בנק מסד בע"מ (פורסם בנבו)).
עניינינו בעיקול שכר, כאשר תוקפו של צו העיקול המוטל הנו בגין זכויות עתידיות של העובד לקבל את שכרו מדי חודש בחודשו, אשר הנו "נכס" קיים ווודאי, כמבואר בע"א 2021/02
בנק אוצר החייל בע"מ נגד ש.ק. ארבל שיווק בע"מ, מפי כב' השופט ס. ג'ובראן, כי -
"בענייננו הוכח כי בעת שנמסר צו העיקול למשיבה, היה החייב זכאי לקבל את שכרו מידי חודש בחודשו. העובדה שהשכר אמור להשתלם בעתיד אינה מפחיתה מוודאות החיוב ועל-כן יש לראות בעובדה זו חלק מנכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו. אמנם סעיף 44(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי "צו עיקול בידי צד שלישי על כלל נכסי החייב יחול על נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידו תוך שלושה חודשים מאותו יום" (ההדגשה שלי - ס' ג'), אולם נראה שאין להתייחס לשכר החודשי שמועד תשלומו בעתיד כאל "נכסים שיגיעו לידו" מאחר וקיימת וודאות לעניין תשלומם (היינו, כל זמן שהחייב עובד הוא זכאי למשכורת חודשית ובמידה ויפרוש יכול העיקול לעבור ולרבוץ על כספי הפיצויים להם יהיה זכאי החייב), ומכאן ברי כי המגבלה של שלושה חודשים כפי שקבוע בסעיף 44(א) לחוק ההוצאה לפועל אינה תקפה לענייננו".
כמו כן בתא"מ 6439/07
מרי שם טוב נ' מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נכתב, כי -
"ההלכה הפסוקה עשתה הבחנה בין 'זכות עתידה' שהתגבשותה בעתיד היא ודאית, בין בתאריך קבוע ובין בקרות אירוע שהתרחשותו אינה מוטלת בספק, לבין זכות שטרם נולדה או טרם נתגבשה. כך למשל, זכות חוזית קיימת הנתונה לאדם לקבל תשלום כסף מהצד האחר לחוזה היא 'זכות עתידה' הנכללת בהגדרת 'נכס', אף שמועד פרעון התשלום החוזי טרם הגיע, שכן הזכות החוזית לתשלום כבר נתגבשה במישור המשפטי, ומימושה הינו ודאי בהגיע מועד הפרעון בעתיד... התקווה או הציפיה להיווצרות זכות כזו בעתיד בעקבות התקשרות משפטית שאולי תתרחש, לא הוכרה כ'זכות עתידה' ולכן לא נכללת בהגדרת 'נכס' (בר אופיר, שם עמ' 478, 485-486).
מכאן, שהעיקול שהוטל אצל הנתבעת על הקצבה של התובעת הוטל כדין, לא רק לשלושת החודשים הראשונים לאחר מועד הטלת העיקול, אלא על הקצבה כולה (עד לגובה סכום העיקול בתיק ההוצאה לפועל), בהיותה "נכס" קרי, זכות וודאית עתידה".
מכאן כי לא ניתן לקבל את טענת ב"כ צד ג' כי צו העיקול לא חל על שכרו האחרון של החייב שהועבר לידיו, המורכב אף מפיצויי הפיטורין שלו (בכל הנוגע לחלקה של המעבידה).
נשאלת השאלה האם את אותו שכר, בשל סוג רכיביו ובשל גובה הסכום, ניתן היה למימש והיה על צד ג' להעבירו לידי הזוכה או שמא מוגן הוא על פי חוק הגנת השכר, כאשר ברור הוא כי חלקה של המעסיקה ברכיב פיצויי הפיטורין שולם במסגרת שכרו של העובד ולא במסגרת קופת גמל כאמור בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורין התשכ"ג-1963.
סעיף 8 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע, כי -
"(א) משכר העבודה החדשי לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד סכום השווה לגימלה בשיעור הנקוב בטור ג' בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1981, שהיתה משתלמת בחודש שקדם לתשלום השכר לאותו עובד לפי הרכב משפחתו אילו היה זכאי לגימלה כאמור.....
....
(ה) קצבה המשתלמת מאת מעביד או קופת גמל תיחשב כשכר-עבודה לענין סעיף זה; הוראה זו אינה באה לגרוע מהגנה בפני עיקול, העברה או שעבוד, הניתנת לקצבה כאמור על פי חיקוק".
על פי הדין השכר המוגן מפני עיקול, במקרה שבפנינו, אכן גבוה מהסכום אשר נתקבל בפועל בידי החייב על ידי צד ג', כך שבדרך הכלל לא ניתן היה לעקלו והיה אכן על צד ג' להעבירו לידי החייב, אך יחד עם זאת מצאתי כי לא ניתן לראות ברכיב הפיצויים להבדיל מהרכיבים האחרים ששולמו לידי החייב, כחלק מרכיב השכר המוגן.