בפניי בקשת הזוכה לחייב את צד ג', בנק לאומי לישראל בע"מ, לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל , תשכ"ז -1967.
צו עיקול על הכספים המוחזקים אצל צד ג' הוטל ביום 31.05.11.
צד ג' במענה לצו העיקול, מיום 27.06.11, שהוטל ביום 31.05.11, השיב, כי נרשם עיקול על סכום של 10,602 ש"ח וכי "כספי עו"ש שהועברו לפק"מ מעוקל".
ביום 02.11.11 הוצא כנגד צד ג' צו למימוש הכספים המוחזקים על ידו והשייכים לחייבת , חברת "שמלה לה בע"מ" ,ולהעבירם לידי הזוכה, כאשר לכך השיב צד ג', כי
"אין נכסים לעיקול".
הזוכה עתרה לחייב את צד ג' מכוח סעיף 48 לפיכך התקיים דיון במעמד הצדדים, לאחר שצד ג' השיב לטענה כי ניתנו שתי תשובות סותרות מצידו, כי " נמסרה הודעה בטעות לפיה אין נכסים לעקל, בעוד שהיה על הבנק להפנות אל התשובה הראשונה לצו העיקול בצירוף ההבהרה כי התחייבות החייבת בבנק גבוהות מהעיקולים, כאמור לעיל".
במעמד הדיון לא הומצאו על ידי נציג צד ג' כל אסמכתאות לביסוס תשובת הבנק, לפיהם זכותו קודמת לזו של המעקל וטענתו הייתה בעלמא, כי לחייבת סך התחייבויות גבוה יותר מזכויות ולפיכך לא ניתן לממש הכספים הקיימים בבנק וכי המענה שניתן ללשכת ההוצל"פ ניתן אך בטעות.
לביסוס עמדתו המציא צד ג' כפי שנתבקש אסופת מסמכים.
דיון
במועד הטלת העיקול, מעיון במסמכי צד ג' ומענה צד ג' לצו העיקול, עולה כי נרשם עיקול או לפחות היה על צד ג' לרשום עיקול על יתרת הכספים כדלקמן:
1. פק"מ בסך של 10,602 ש"ח נכון לתאריך 31.5.2011.
2. יתרת זכות בחשבון עו"ש בסך 4994.37 ש"ח בתאריך 8/2011.
ב"כ הזוכה טענה לזכותה לממש הכספים מכוח סעיף 47 לחוק ההוצל"פ ומשצד ג' לא פעל כנדרש ממנו יש לחייבו לעשות כן מכוח סעיף 48 לחוק .
סעיפים 47 ו-48 לחוק ההוצל"פ קובעים את המסגרת הדיונית שבפני.
סעיף 47 מטיל את החבות על צד ג' להעביר לידי מנהל הלשכה את הנכסים שנתפסו בצו העיקול -
"הצד השלישי חייב למסור לידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל את הנכסים המעוקלים לפי פרק זה, באופן, במועד ובמקום שרשם ההוצאה לפועל קבע בצו העיקול או בצו שנתן לאחר מכן, ואם היו הנכסים חובות המגיעים ממנו לחייב - עליו לשלמם למנהל לשכת ההוצאה לפועל בהגיע זמן פרעונם; היה הדבר כרוך בהוצאות, ישולמו לו ההוצאות הסבירות לפי נסיבות הענין".
מקום בו לא עמד צד ג' בחובתו כאמור יש נפקות לסעיף 48(א) לחוק הקובע, כי -
"צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון".
כידוע, נטל השכנוע בהליכי חיוב על-פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל מוטל על כתפי הזוכה כמי "שבא להוציא מחברו". עליו מוטל נטל הראיה הראשוני וההכרחי, בלתו אין, להוכיח כי העיקול "תפס" נכסים או זכויות כלשהם של החייב אשר מוחזקים בידי הצד השלישי. רק אם עלה בידי הזוכה לעשות כן, עובר אל הצד השלישי נטל השכנוע להוכחת "הצדק סביר", שמנע או אשר מונע ממנו, העברת הנכס/ים המעוקל/ים אל המוציא לפועל (ראו: ספרו של השופט ד' בר אופיר,
הוצאה לפועל הליכים והלכות [ש.פרלשטיין, מהדורה שביעית, כרך שני (2009)] 863-864).