חיוב עיריה לעמוד בהבטחתה למתן הנחה בארנונה לעסק

מה דינה של רשות (עיריית פתח תקווה) שהתחייבה להעניק הטבה בארנונה לחברות שיעתיקו אליה את משרדיהן, ולאחר המעבר של העותרת לפתח-תקווה, חזרה בה מהתחייבותה. האם ראוי לחייב רשות לקיים את חיוביה גם אם בהתחייבות נפל פגם פורמאלי, לאור עקרון תום הלב. זו השאלה המתעוררת בעתירה שלפניי.

עיריית פתח תקווה (להלן: " המשיבה", " עיריית פתח תקווה" או " העיריה") התחייבה לפני העותרת, ישיר אי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ (להלן: " העותרת" או " חברת הביטוח") כי אם תעתיק את משרדיה מתל אביב לפתח תקווה תינתן לה הנחה בארנונה. העותרת עשתה כן והעתיקה את משרדיה לפתח תקווה ואז חזרה בה העירייה מהתחייבותה בטענה שזו לא נחתמה כדין ע"י ראש העיריה והחשב. העותרת טוענת כי יש להורות למשיבה לקיים את התחייבותה, ולהפחית את חיובי הארנונה בגין המשרדים כפי שסוכם בין הצדדים עובר להעתקת המשרדים.

אין מחלוקת ביחס לעובדה כי סוכם בין הצדדים על מתן הנחה בארנונה. השאלה שלפניי היא, האם ההנחה בארנונה שעליה סוכם מהווה התחייבות של העירייה, בין אם במישור החוזי, ובין אם במישור המנהלי כהבטחה שלטונית. כן מתעוררת השאלה האם בנסיבות העניין יש לחייב את עיריית פתח תקווה לקיים את התחייבותה הלכאורית כלפי העותרת, כולה או מקצתה, לאחר שהעותרת הסתמכה על מה שסוכם בין הצדדים והעתיקה את משרדיה לתחומה של עיריית פתח תקווה.

1. רקע הדברים

ישיר איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ  היא חברת ביטוח שמרכז פעילותה היה בתל אביב במשך שנים רבות.

עיריית פתח תקווה שביקשה למשוך לתחומה המוניציפאלי עסקים ומפעלי תעשייה, הציעה לחברות שונות הפחתה בחיובי הארנונה הכללית בשיעור חד-פעמי של 60% בפריסה לשש שנים (10% X 6) או שלוש שנים (20% X 3), אם יעתיקו את הנכסים שבהם מתבצעת פעילותם לתחומה.

ביום 2.6.03 נערכה פגישה במשרד ראש העירייה בה נכחו ראש העירייה, נציגים נוספים של המשיבה, ונציגי העותרת. העותרת טוענת, כי באותה ישיבה סוכם, בהתאם למדיניות המשיבה האמורה, כי העותרת תעביר את מרכז פעילותה מתל אביב לפתח תקווה, ותקבל הנחה בחיובי הארנונה הכללית בשיעור של 60%, בפריסה לשלוש שנים (20%  X3) (להלן: "ההנחה בארנונה שעליה סוכם").

ביום 3.2.04 המציאה המשיבה לעותרת את סיכום הדברים בכתב (נספח א' לעתירה, להלן: "מכתב סיכום הפגישה"). על מכתב סיכום הפגישה חתום מר צבי אמיתי, מנהל אגף השומה והארנונה בעירייה במועד הרלבנטי, ועותקים מהמכתב הופצו לבעלי תפקידים נוספים בעירייה, ובכללם ראש העירייה, מנכ"ל העירייה, וגזברית העירייה, כפי שפורט בתחתית המכתב.

העותרת פעלה בהתאם לסיכום, והעבירה את מרכז פעילותה מתל אביב לפתח תקווה, לרחוב אפעל 35 שבקרית אריה, הידוע בכינויו, "בית אדגר" (להלן: "הנכס"). העותרת החלה את פעילותה בנכס באפריל 2006.

בפועל לא ניתנה לעותרת ההנחה בארנונה שעליה סוכם, ובדצמבר 2006 נפגשו נציגי העותרת עם מנהל הארנונה הנוכחי בעירייה, מר יעקב גולומבק, על מנת לברר את העניין. בפגישה הודיע מר גולומבק לעותרת, כי לא תקבל את ההנחה בארנונה שעליה סוכם, מאחר שניתנה חריגה מסמכות.

לאור חילוקי הדעות בנושא, התנהלו תכתובות ופגישות בין הצדדים, בניסיון להגיע להבנה בנושא. ביום 25.11.07, לאחר כשנה מיום שפנתה העותרת למשיבה בנושא, התקבלה במשרד ב"כ העותרת תשובתה הסופית של המשיבה בנושא, בה דחתה המשיבה את טענות העותרת, והודיעה לה כי היא אינה זכאית להנחה בארנונה, וכי החלטת המשיבה למתן ההנחה בארנונה עליה מסתמכת העותרת ניתנה תוך חריגה מסמכות וכי היא מנוגדת לחוק.

העותרת טוענת כי ההנחה בארנונה שעליה סוכם בפגישה האמורה, שהומצאה לאחר מכן לעותרת בכתב, מהווה הסכם מחייב שיש לאכוף, ולחלופין יש לראות בה הבטחה שלטונית שניתנה ע"י המשיבה, שיש לקיימה. לחלופין, באם לא ניתן לקיים את ההסכם או ההבטחה, מבקשת העותרת פיצויים בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מההפרה לה היא טוענת, בגובה ההנחה שעליה סוכם.

כן ביקשה העותרת פיצול סעדים לצורך הגשת תביעה כספית כנגד המשיבה. 

כבר בשלב זה אציין, כי לאור העובדה שהמשיבה לא התנגדה לבקשת העותרת לפיצול סעדים, ומאחר שאין מניעה להיענות לבקשה, אני מקבלת את הבקשה וניתן לעותרת היתר לפיצול סעדים.

2. טענות הצדדים

העותרת טוענת כי יש לראות בהנחה בארנונה שעליה סוכם בינה לבין העירייה כ הסכם מחייב שיש לאכוף, ולחלופין יש לראות בה הבטחה שלטונית שניתנה ע"י המשיבה, שיש לקיימה.

העותרת טוענת כי שקלה ובחנה הצעות מעבר נוספות, ובסופו של דבר החליטה להעביר את מרכז פעילותה לפתח תקווה, כאשר אחד השיקולים העיקריים בקבלת ההחלטה, היה ההנחה בארנונה שעליה סוכם, שערכה הוא כמיליון ש"ח.

העותרת טוענת כי הסתמכה על התחייבות המשיבה למתן הנחה בארנונה, פעלה בהתאם, העבירה את מרכז פעילותה מתל אביב לפתח תקווה, ו שינתה את מצבה לרעה, בין היתר, מאחר שלאור המעבר עזבו מספר עובדים את העותרת ואף שולמו להם פיצויים.

עוד טוענת העותרת, כי בניגוד לטענת המשיבה, אין צידוק חוקי לשנות או לבטל את הבטחת העירייה למתן ההנחה בארנונה.

כן טוענת העותרת ל אפליה פסולה, מאחר שלמיטב ידיעתה הנחות דומות ניתנו לחברות אחרות שסיווגן זהה לסיווגה של העותרת, אשר העבירו את מרכז פעילותן מתל אביב לפתח תקווה, ביניהן אף חברת ביטוח אחרת.

המשיבה טוענת לשיהוי בהגשת העתירה, מאחר שלטענתה המכתב האחרון שהמציאה לעותרת במסגרת התכתובות שהתנהלו בין הצדדים, בדבר החלטתה הסופית בעניין ההנחה בארנונה, הומצא ביום 21.10.07, ואילו העתירה הוגשה רק ביום 3.1.08.

לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי בישיבת מועצת העירייה שהתקיימה ביום 18.1.04, הוחלט לאשר הנחה מסוימת ומדורגת בחיוב הארנונה לגבי "תעשייה חדשה" בלבד, שמוקמת או מועתקת לאזורי התעשייה בפתח תקווה, וכי בעקבות החלטה זו, שלחה המשיבה לעותרת ביום 16.3.04 מכתב מתוקן המבטל את מכתב סיכום הפגישה מיום 3.2.04 (להלן: "המכתב המתוקן"). כן ציינה המשיבה במכתב המתוקן כי במסגרת החלטת המועצה שהתקבלה בישיבה הנ"ל, אושר גם תעריף חדש למשרדים חדשים שיוקמו או יועתקו לאזורי תעשייה בפתח תקווה, ואולם, תעריף זה כפוף לאישור שרי הפנים והאוצר. המשיבה טוענת, כי בסופו של דבר לא קיבלה את אישור שרי הפנים והאוצר, ועל כן החלטתה הנ"ל מבוטלת.