העותר, קשיש בשנות ה- 80 לחייו ואב שכול, גילה בוקר בהיר אחד, על סף דלת ביתו, דרישה לתשלום תשלומי חובה עירוניים,
ברובם המכריע בני 20 שנה ויותר, שהומצאה לו על ידי המשיבים, בסך
2,563,196.20 ש"ח.
במהרה, ננקטו כנגד העותר הליכי גבייה מינהליים, חסכונות חייו של העותר בבנקים עוקלו וחרדה גדולה השתלטה על חייו.
בסופו של יום, מסתיים הליך הגבייה בו נקטו המשיבים כנגד העותר בקול ענות חלושה, משהסתבר כי מדובר בדרישת תשלום בלתי מבוססת ולמצער בחוב שהתיישן, ברובו, זה מכבר.
1.
רקע הדברים
א.
הצדדים
העותר, מתנה אהרון, קשיש בשנות ה- 80 לחייו ואב שכול, הינו בעל הזכויות במבנה בן שתי קומות בשטח של 780 מ"ר, הנמצא ברחוב הסדנא 6 באור יהודה, אשר משמש כאולם אירועים ושמחות (להלן: "
הנכס"). המשיבה 1, עיריית אור יהודה (להלן: "
המשיבה או העירייה"), הינה הרשות המקומית שבתחומה מצוי הנכס.
המשיב 2, מר דניאל אורון (להלן: "
המשיב"), הינו חשב מלווה וגובה ממונה אצל המשיבה וזאת מכוח סעיפים 142א' ו-142ב' לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "
פקודת העיריות"). לעניין זה יש לציין כי ביום 15.2.10 במהלך הדיונים בעתירה הוחלף החשב המלווה בחשבת מלווה, גב' שושנה צאיג.
ב.
הנכס ודרישת התשלום בגינו
את הנכס, רכש העותר בשנת 1985 לערך ומאז נהג להשכירו למפעילים שונים, כולם אנשי מקצוע בתחום ארגון אירועים ושמחות.
לגרסת העותר, כל השוכרים חתמו על הסכמי שכירות שבהם התחייבו לשלם ארנונה כדין והם נרשמו כמחזיקים ברישומי העירייה על פי דיווחים שהועברו אליה מעת לעת, הן על ידי העותר והן על ידי השוכרים. יצוין, כי על אף חלוף הזמן ובאופן ראוי לציון, שמר העותר בידיו את הסכמי השכירות הרלבנטיים והוא מפרט בעתירתו, כמעט באופן מלא, את כל הסכמי השכירות בחתך תקופות ואף מצרפם כנספח לעתירתו (ראו סעיפים 3-9 לעתירה. כן ראו נספח ב' לעתירה).
בחודש יוני 2009 התקבלה בידי העותר דרישה לתשלום חוב מכוח פקודת המיסים (גביה) מיום 9.3.09, בסך מצטבר של 2,563,196.20 (ראו נספח ג' לעתירה, להלן: "
דרישת התשלום").
בסמוך לאחר מכן, עוקלו חשבונותיו וחסכונותיו של העותר בבנק הפועלים ובבנק דיסקונט (ראו נספחים ה'-ו' לעתירה).
העותר נזעק לברר את פשרו של החוב וביום 2.6.09 קיים ב"כ העותר פגישה עם מנהלת הגביה אצל המשיבה, הגב' רחל עמיאל.
לעותר הופק תדפיס, לפיו היתרות לתשלום הינן כדלקמן: "היטל כביש" בסך 321,634 ש"ח; "פינוי אשפה" בסך 58,936 ש"ח, "שונות" בסך 128,464 ש"ח, "יתרות מים" בסך 51,844 ש"ח; "יתרות ארנונה עד שנת 2004" בסך 2,095,937 ש"ח; "יתרות ארנונה לשנת 2008" בסך 111,345 ש"ח; "יתרות ארנונה לשנת 2005" בסך 36,337 ש"ח; "יתרות ארנונה" בסך 201,309 ש"ח (ראו נספח א' לעתירה).
אציין, כי אף שמדובר בדרישה לתשלום מיליוני שקלים, דרישת התשלום ותדפיס היתרות הינם לקוניים למדי והם אינם כוללים כל פירוט והסבר.
במהלך הפגישה עם מנהלת הגבייה נמסרו לב"כ העותר פרטים חלקיים ביותר וזאת רק לעניין חובות הארנונה הנדרשים. כך, בין היתר, הובהר, כי בכל הנוגע ל"יתרות ארנונה עד שנת 2004" המדובר בחוב ארנונה שרובו ככולו מתייחס לשנים הקודמות לשנת 1993, ככל הנראה לתקופה שבין השנים 1985 עד 1993. לא הובהר כלל מהי התקופה המדויקת של החוב, מהו סכום החוב הנטען ומהו שיעור הריבית שהצטברה בגינו. כן הובהר, כי קיים חוב ארנונה נוסף בסכומים נמוכים וזניחים ביחס לחוב שלפני שנת 1993 וזאת לחודשים מסוימים בשנת 2005 ובשנת 2008. לא נמסרו כל פרטים לגבי החובות המופיעים תחת הסעיפים "היטל הסלילה", "פינוי אשפה", "יתרות המים" ו-"שונות".
כל מאמצי העותר לקבלת הסבר ופירוט נוסף על מהות החוב הנטען עלו בתוהו. גם ניסיון העותר לעכב את הליכי הגבייה המינהליים בהם נקטו המשיבים, זאת עד להמצאת כל החומר הרלבנטי ומתן הבהרות לעניין החוב, לא צלח, בין היתר לאור עמדת המשיב. על כן, הגיש העותר ביום 5.7.09 את העתירה דנן.
ג.
ההליך המשפטי
בעתירה שהגיש, מבקש העותר מבית המשפט לקבוע, כי איננו המחזיק בנכס לתקופות החיוב הנטענות וכי המשיבה פעלה בניגוד לדין כאשר שינתה את רישומיה באופן חד צדדי ורטרואקטיבי ללא כל הסבר ונימוק והסבה על שמו חובות של מיסים עירוניים שונים המצטברים לסך של כשלושה מליון ש"ח. עוד מבקש העותר כי בית המשפט יקבע כי בכל מקרה, המשיבים מנועים מלנקוט בהליכי גבייה ואכיפה מינהליים מסוג כלשהו כנגד חובותיו הנטענים של העותר הרשומים בספרי העירייה. לחילופין, מבקש העותר, גם אם תאומץ השערה לפיה העותר היה המחזיק בנכס לתקופות מסוימות הרלבנטיות לחוב, הרי שיש למחוק חוב זה מספרי המשיבה, בחלוף שנים ארוכות עקב התיישנות; שיהוי בלתי מוסבר; רשלנות קיצונית של המשיבים או עקב התנהלות לא סבירה ולא מידתית של המשיבים שגרמה לעותר נזק ראייתי. לחילופי חילופין, הרי שאין לחייבו בריבית פיגורים דרקונית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם- 1980 וזאת לאור מחדלי המשיבים ונוכח ההשתהות הבלתי סבירה בטיפולם בנושא.