חיוב סופרמרקט לפצות קונה בסך של 10,000 ש"ח שנחשדה בגניבת מוצרים

1. ביום 17.01.14 ערכה התובעת את קניותיה בסופר המנוהל על ידי הנתבעת (להלן: "הסופר"). הקנייה הסתכמה בסך של 527 ₪, ובין יתר המוצרים רכשה התובעת שתי סיכות ראש בעלות של 7.90 ₪ כל אחת.

2. לטענת התובעת, לאחר שהקופאית העבירה את הסיכות בקופה, היא הניחה אותן על ראשה כשתווית המחיר עדיין עליהן. היא פנתה עם המוצרים שרכשה אל רכבה שעמד בחניון ולאחר שהחלה בנסיעה ניגש אליה קצין הביטחון (הקב"ט) של הסופר, ביקש ממנה לפתוח את תא המטען של הרכב והחל לבדוק את המוצרים שרכשה שהיו מונחים בו. בתגובה לשאלתה, מדוע הוא עושה זאת, הוא קרא בקול לעבר הקופאית הראשית וזו הגיעה למקום וטענה בפניה כי נטלה סיכות ראש מבלי לשלם עליהן. או אז, הקב"ט צעק עליה לעיני כל ואמר לה "את יודעת שאסור לגנוב" באופן שהשפיל אותה בעיני הנוכחים במקום. היא סיפרה כי מאוחר יותר פנה אחד הנוכחים במקום לאביה ושאל אותו מדוע תפסו את בתו. לאחר מכן הסתבר כי התובעת שילמה עבור הסיכות והן מופיעות על גבי הקבלה שקיבלה. התובעת העמידה את תביעתה על סך של 20,000 ₪.

3. בהגנתה טענה הנתבעת כי לאחר שהתובעת ערכה את קניותיה התעורר חשד כי היא נטלה מוצרים מבלי להעבירם בקופה ומבלי ששילמה תמורתם. החשד לא נתעורר לשווא אלא, כך בלשון הנתבעת, "לאחר שנתקבלה אינדיקציה ממספר גורמים שונים האחראים על ביטחונו השוטף של בית העסק, תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים, לרבות מצלמות אבטחה". לאור זאת נתבקשה התובעת "בדיסקרטיות, בנועם ומבלי שהופעל כוח כנגדה" להמתין עם הקב"ט לצורך בדיקת המוצרים שנרכשו על ידה. לטענת הנתבעת מדובר במעשה שנועד להגן על אינטרס לגיטימי שלה ומפני פגיעה בקניינה. לדבריה, היא מורשית לפעול כן בהתאם להוראות סעיף 24 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וסעיף 75 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "החסד"פ") המקנה סמכות עיכוב בידי אדם פרטי. בדיון שהתקיים הוסיף נציג הנתבעת כי הראייה לכך שהתובעת לא הושפלה מצויה בעובדה שהיא ממשיכה לערוך את קניותיה בסופר עד היום.

4. הקב"ט סיפר בעדותו בבית המשפט כי הקופאית הראשית וקופאית נוספת ציינו בפניו "שיש מצב שאולי הלקוחה הזו לא שילמה עבור מוצר מסוים". בנסיבות אלו מתוקף תפקידו הוא ניגש אל התובעת על מנת לברר עמה אם שילמה אם לאו. הוא הציג את עצמו בפניה כקצין הביטחון והסביר כי קיימת "בעיה מסוימת". לדבריו, התובעת טרם החלה בנסיעה והבדיקה שערך נעשתה בשעה שהיא העמיסה את המוצרים שרכשה בתא המטען של רכבה. התובעת הייתה נסערת ולפיכך הדבר יצא מכלל שליטה. לשאלת בית המשפט, מדוע לא בדק קודם לכן בקופה האם שולם עבור מוצר זה, השיב כי לא היה די זמן לכך ועד שהיה בודק זאת, התובעת הייתה עוזבת את המקום. נציג הנתבעת בדיון הטעים כי מדובר בפעילות הכרחית נוכח תופעת הגניבות הקיימת בחנויות הנתבעת ונוכח העובדה כי גם שעה שהנתבעת תופסת בכף אנשים שגנבו מהסופר ומוזמנת למקום משטרה, המשטרה משחררת אותם בחלוף זמן.

5. ראשית ייאמר, כי גרסת התובעת אודות האירוע מהימנה עלי והיא אף לא נסתרה על ידי הקב"ט, אשר אישר שהחיפוש נעשה ברכבה של התובעת, ברחבת החנייה, לעיני עוברים ושבים, מבלי שהובהר לה עובר לכך תוכן החיפוש אלא אך קיומה של "בעיה מסוימת". גם גרסתה של התובעת בדבר חילופי דברים קולניים, ובכלל זה האשמתה בגניבה לא נסתרה בעדותו של הקב"ט שאך טען כי נוכח תגובת התובעת הדברים יצאו מכלל שליטה. העדה הנוספת לאירוע, הקופאית הראשית, לא הוזמנה למתן עדות, וחזקה אפוא, כי לוּ הייתה מתייצבת, אף עדותה הייתה תומכת בגרסת התובעת.

6. באשר לחשד שהוביל לעיכוב התובעת והחיפוש בכליה, הרי שיסודו של חשד זה כלל לא הוברר. הקב"ט לא ידע לומר כל דבר אודותיו אלא אך שהקופאית הפנתה אותו לחפש בכליה של התובעת שנטלה שתי סיכות ראש מבלי לשלם עבורן. הקופאית עצמה לא הוזמנה למתן עדות ולא ניתן לדעת מה עורר את חשדה. כל שניתן לומר הוא כי אין כל יסוד לנטען בכתב ההגנה כי החשד התעורר "לאחר שנתקבלה אינדיקציה ממספר גורמים שונים תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים לרבות מצלמות אבטחה". אדרבה, הקב"ט סתר עניין זה בעדותו וטען שהבדיקה נעשתה במהירות נוכח החשש מכך שהתובעת תעזוב את המקום. עוד ניתן לומר כי נסיבות העניין, כשהתובעת רוכשת סל מוצרים בסך של למעלה מ-500 ₪ ומניחה על ראשה את הסיכות מול עיני הקופאית כשתווית המחיר עדיין עליהן, אינה אמורה לעורר כל חשד. אדרבה, הדבר מצביע על כך שהיא שילמה עליהן ולא התכוונה לנטלן ללא תשלום.

7. זאת ועוד. במקרה, זה גם אם היה מוכח קיומו של חשד, הנתבעת פעלה שלא כדין. הנתבעת לא הצביעה על סמכות בדין המסורה לקב"ט מתוקף תקפידו. לכל היותר, וגם דבר זה לא הוכח, יש לו סמכויות לפי חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה-2005 שאינו רלוונטי במקרה זה, שכן אין מדובר בחיפוש שערך הקב"ט למניעת הכנסת נשק לסופר. אדרבה, הנתבעת עצמה טענה כי סמכויותיו של הקב"ט הן כשל אדם פרטי שבוצעה בפניו עבירה שכן לפי טענתה עומדת לקב"ט סמכות העיכוב שבסעיף 75 לחסד"פ.

8. סעיף 75 לחסד"פ קובע כי:

(א) כל אדם רשאי לעכב אדם אחר עד לבואו של שוטר אם נתקיים אחד מאלה: