בית המשפט קבע שלמאבטח בסניף של רשת "פרשמרקט" לא הייתה זכות לעכב ולהשפיל את הלקוחה רק משום שחשד שגנבה סיכות בשווי 16 שקלים. לכן פסק שללקוחה מגיע פיצוי של ממש בגין לשון הרע.
בינואר 2014 ערכה לקוחה קניות בסך 527 שקל באחד מסניפי "פרשמרקט" שבמרכז, כשבסל הקניות שלה היו שתי סיכות שיער. כשיצאה מהסופר, הסיכות היו מונחות על ראשה ותווית המחיר עדיין עליהן. לאחר שסיימה לפרוק את המצרכים, ניגש אליה קצין הביטחון של הסופר ביקש שתפתח את תא המטען ופשפש במוצרים שקנתה.
נפגעתם מהוצאת דיבה?
פנו ל- עו"ד לשון הרע
כששאלה את הקב"ט מדוע הוא מחטט בקניות, הוא פנה לקופאית הראשית שהגיעה למקום וזו אמרה שהלקוחה לקחה סיכות ראש בלי לשלם עליהן. אז צעק עליה "את יודעת שאסור לגנוב", הכל לעיני אנשים שנכחו במקום והסתכלו לעברם. הלקוחה הציגה בפניו קבלה שמראה ששילמה עבור הסיכות, ועזבה את המקום בבושת פנים.
האישה, שהושפלה ופניה הולבנו ברבים, הגישה תביעה לפיצוי בסך 20 אלף שקל בבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה.
פרשמרקט טענה שפעלו לברר את החשד לאחר שבדקו עם הקופאית הראשית ומצלמות האבטחה. לטענתה הקב"ט ביקש מהלקוחה בדיסקרטיות ובנועם להמתין שיבדוק את המוצרים. בדיקה זו הייתה לגיטימית לנוכח זכות להגן על קניינה, וסמכות העיכוב מוקנית לקב"ט בחוק. יתרה מכך טענה הרשת, שכנראה שהלקוחה לא באמת חשה מושפלת, שאחרת לא ברור מדוע היא ממשיכה עד היום לערוך את הקניות שלה באותו סניף.
למאבטח אין סמכות
השופט אילן סלע קיבל את גרסת התובעת וקבע שהנתבעת פעלה שלא כדין, מאחר שהחוק לא מתיר לה סמכות לעכב אדם שכלל לא היה בסיס לחשד שביצע עבירה.
יתרה מכך, במקרה הזה – בו מדובר בלקוחה קבועה שממשיכה לקנות ברשת עד היום; שילמה באשראי וניתן היה לאתר אותה בקלות, גם בעזרת מצלמות האבטחה; ואפילו לרשום את מספר הרכב שלה – לא היה מקום לעכב אותה ולהשפיל אותה לעיני כל.
השופט אמנם קיבל את טענת הנתבעת שהיא חשופה למקרים רבים של גניבות, אך הבהיר שעליה לנהוג בצורה מידתית גם כשעולה החשד לגבי לקוח מסוים. משמעות הדבר היא שאין מקום לעריכת חיפוש במקום ציבורי ובוודאי ללא הסבר מהי מטרת הבדיקה. אילו היה הקב"ט פונה ללקוחה ומסביר מה החשד, היא היתה יכולה מיד להציג בפניו את הקבלה ובכך הסיפור היה מגיע לקיצו בלי המבוכה וההשפלה שעברה.
בנסיבות האמורות לא היה יחס בין הנזק שהיה צפוי לנתבעת – 15.80 שקל (שווי הסיכות), אל מול השפלת הלקוחה ברבים ופגיעה חמורה בפרטיותה.
לבסוף, ציין השופט שלשון הרע הנאמרת במקום ציבורי בפני אנשים מזדמנים אינה ניתנת לתיקון, ובשל כך הלקוחה זכאית לפיצוי של ממש בסך 10,000 שקל והוצאות משפט בסך 500 שקל נוספים.
לדעתי, הפיצויים שנפסקו לתובעת היו ראויים בנסיבות המקרה, בפרט כשמן הראוי היה שהנתבעת תצניע לכת ותבדוק באופן יסודי את החשד לגניבה רחוק מעין הציבור.
- שמות ב"כ הצדדים לא צויינו בפסק הדין.
* עו"ד חגי אורגד עוסק בלשון הרע.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין