חיוב נתבע בתשלום פיצוי בגין ריבוי נישואין

לפני תביעה נזיקית ע"ס 300,000 ש"ח שהגישה ע.ח. (להלן - התובעת), כנגד  מ.ח. (להלן - הנתבע), בגין הפרת חובה חקוקה של סעיף 176 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן - חוק העונשין) שעניינו ריבוי נישואין.

העובדות שאינן במחלוקת והשתלשלות העניינים

1.          א.        התובעת הינה תושבת ירושלים ילידת 1988 ...., מתגוררת כיום אצל הוריה בארה"ב.

ב.         הנתבע יליד 1984 .... .

ג.          התובעת והנתבע (להלן - הצדדים) הם בני העדה המוסלמית.

ד.         הצדדים נישאו זל"ז לפי ההלכה המוסלמית. חוזה נישואין אושר על ידי בית הדין השרעי הישראלי ביום  2005 .... ( סעיף 3 בכתב התביעה; סעיף 7 בכתב ההגנה; נספח 2 בתצהיר התובעת).

ה.         מנישואי הצדדים נולדו 2 ילדות, ח. ילידת  2007 ....  וד. ילידת 2008 ... (להלן - הקטינות).

ו.          הצדדים חיו בישראל וקיימו משק בית משותף כולל יחסי אישות. בין הצדדים היה הסכם מכללא לפיו הנתבע יצא לשוק העבודה וידאג לכלכלת הבית ובני המשפחה, והתובעת תדאג לניהול משק הבית ותקדיש את חייה לנתבע ולקטינות.

ז.          מכאן ואילך חלוקים הצדדים.

2.         א.         בעקבות הגשת התביעה הוריתי ביום 9.12.10 לתובעת לצרף תרגום לעברית של המסמכים שצורפו לכתב התביעה, וכן אישור מגורם מוסמך, בצירוף תרגום לעברית, כי אכן הנתבע נישא בשנית בהיותו עדיין נשוי לתובעת. ביום 6.3.11 הוגשו תרגומי מסמכים שונים לעברית.

ב.         עוד לפני כן, ביום 6.1.11 התקיים קד"מ ראשון ובו הודיעו הצדדים, כי הם מנהלים מו"מ לסיום הסכסוך ביניהם. ניתנה החלטה ולפיה, אם לא יעלה המו"מ יפה יש להגיש כתב הגנה עד ליום 5.3.11. כתב ההגנה הוגש ביום 14.3.11.

ג.          בדיון ביום 14.3.11 חזרה בה התובעת מהטענה שהנתבע גירש אותה בעל כורחה וטענה כי הצדדים עדיין נשואים. הנתבע הודה שיש הסכם נישואין בינו לבין אשה אחרת, אך טען שביגמיה זו עבירה פלילית ואי אפשר לדון בנושא בבית משפט למשפחה. בסיום הדיון ניתנה החלטה כדלקמן:

"לפי החומר שהוצג בפני בית המשפט לא הוכח בפניי כי הנתבע גירש את התובעת בדרך כשלהי כך שברור שהתובעת בשלב זה לפחות נשואה לנתבע. לטענת התובעת, נשא הנתבע אשה נוספת על פניה ומשכך לטענתה, עבר עבירת ביגמיה על פי החוק הפלילי והיא זכאית לפיצוי עקב הפרת חובה חקוקה. הנתבע לטענתו, חולק על עמדת ב"כ התובעת וכי לא הוכח כי עבר עבירת בימיה וכי אין במסמך שהוצג על ידי ב"כ התובעת כהוכחת נישואין על ידי בית הדין השרעי משום אישור שאכן עבר עבירת ביגמיה. מכיוון שיש לעובדה זו השלכה לתביעה התלויה ועומדת בפניי, אני מורה למזכירות להעביר את התביעה וכן פרוטוקול זה על נספחיו לב"כ היועמ"ש אשר יתן חוות דעתו באם יש אכן בחומר שהוגש כדי עבירת ביגימיה על פי החוק הפלילי".

ד.         ביום 8.5.11 התקיים קד"מ נוסף במהלכו הודה הנתבע, כי התחתן בנישואין שניים, אך טען שלא עבר עבירה של ביגמיה, מן הטעם, שאף שמתקיים היסוד העובדתי, לא מתקיים היסוד הנפשי, שכן הנתבע לא ידע שהוא נשוי שעה שהתחתן בשנית בחושבו שהוא גרוש.

ה.         בדיון שהתקיים ביום 8.5.11 הודיע ב"כ התובעת, כי ביום 11.5.11 אמור להתקיים דיון בבית הדין השרעי בשאלה האם התובעת גרושה. אם יקבע שכן - לא עבר הנתבע עבירת בגימיה. אם יקבע שלא, אזי תעמוד התובעת על תביעתה.

ו.          ביום 23.5.11 הוגשה הודעת ב"כ התובעת, ולפיה ניתן פסק דין על ידי בית הדין השרעי ביום 11.5.11 ובו נדחתה תביעת התובעת להוכחת גירושין, וזאת לאחר שהתובעת לא הצליחה להוכיח את תביעתה, ולאחר שהנתבע נשבע שלא גירש את התובעת וכי היא עדיין אשתו עד היום. להודעה צורפו פסק הדין ותירגומו לעברית.

ז.          ביום 8.7.11 הוגשה עמדת ב"כ היועמ"ש במסגרתה נמסרו פרטים עובדתיים שונים ונמסר כי התיק מועבר לחקירת משטרה על מנת לבדוק האם התמלאו היסודות של עבירת ריבוי נישואין. מהודעת ב"כ היועמ"ש עולה כי התקיימה חקירה משטרתית והתיק הועבר לפרקליטות לשם בחינתו וקבלת החלטה האם להגיש כתב אישום.

ח.         ביום 14.2.12 ניתנה הנחיה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית, והתיק נקבע לחקירות קצרות ליום 11.10.12 ולסיכומים בעל פה. דיון זה נדחה בהתאם לבקשה בהסכמה שהוגשה.

ט.         ביום 4.4.13 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת. הנתבע לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.