חיוב מנהל מקרקעי ישראל (עמידר) לפצות דייר בגין פינוי שלא כדין

כללי

1.     התובע החזיק בדירה ברחוב חסידי האומות 6 בת"א-יפו, נכס הידוע גם כגוש 7045 חלקה 51 ת"ח 7 (להלן: " הדירה").

2.     ביום 15.10.91 ניתן כנגד התובע בת.א. 9970/01 פסק דין לסילוק ידו מהדירה ולתשלום חוב שצבר אצל הנתבעת (להלן: " פסק הדין").

3.     ביום 18.8.96 חתמו הצדדים על הסכם שכירות בדיירות מוגנת ביחס לדירה (להלן: " ההסכם").

4.     ביום 13.9.05 פונה התובע מהדירה על ידי הנתבעת, ומהדירה הוצאו מיטלטלין שהיו בבעלותו, במסגרת תיק הוצאה לפועל 0180179914 שנפתח לביצוע פסק הדין.

5.     התובע הגיש את התביעה שלפני וטען כנגד פסק הדין שניתן, כאמור, בשנת 1991.

6.     עוד טען שהליך הפינוי בשנת 2005 בוצע שלא כדין וללא הצדקה עקב התרשלות הנתבעת, שלא דאגה לסגור את תיק ההוצאה לפועל עם חתימת ההסכם ושינוי הנסיבות.

7.     כמו כן טען שהנתבעת נושאת בחבות לגבי כל נזק שנגרם לתובע עקב הליך הפינוי שלא כדין.

8.     התובע טוען שמהדירה הוצאה ריהוט שהוחזר לו על ידי הנתבעת רק ביום 30.4.06, היינו - למעלה מ- 7 חודשים לאחר שהוצא מהדירה; עקב היעדרותו הכפויה מהדירה נגרם נזק לתקרה, דבר שמחייב שיפוץ מיידי מאחר והדירה לא היתה שמישה למגורים.

9.     עקב הפינוי נגרמו לתובע, לטענתו, נזקים של אובדן גמור לרהיטים; סבל, אי נוחות, עוגמת נפש וטרדה, והוא העריך את נזקיו בסכום של 35,000 ש"ח.

10. מנגד - נטענו על ידי הנתבעת, בין היתר, הטענות הבאות:

א.      ההסכם נחתם בשנת 1996 וסעיף 5 שבו אימץ את פסק הדין.

ב.      ההסכם הופר על ידי התובע, עת חדל משלם לנתבעת דמי שכירות חודשיים החל ממאי 2002 ועד לחודש ספטמבר 2005 (41 חודשים), ונכון ליום ביצוע הפינוי חובו של התובעת אצל הנתבעת עמד על סך של כ- 5,055 ש"ח.

ג.       בשל הפרת ההסכם ויתרת החוב, פעלה הנתבעת למימוש פסק הדין, שלא בוטל ולא סוייג או נסתר על ידי החלטה שיפוטית אחרת.

ד.       המיטלטלין שהוצאו מביתו של התובע היו ישנים, בלויים ובחלקם שבורים.

ה.      הליך הפינוי בוצע על פי פסק הדין, והיה על התובע לפנות את חפציו מביתו, ומשלא עשה כן טרם הפינוי, פונו אלו על ידי הגורמים המוסמכים מטעם לשכת ההוצאה לפועל ומועברים לאחסון. עוד נטען שהמיטלטלין הושבו לתובע כפי מצבם ביום הפינוי.

דיון והכרעה

11. השאלה שיש לבחון היא האם הפינוי בוצע כדין: האם היה על הנתבעת לסגור את תיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע פסק הדין לאחר חתימת ההסכם ושינוי הנסיבות כגישתו של התובע, או שמא ההסכם מאמץ את פסק הדין והנתבעת היתה זכאית לפעול למימושו, כפי שפעלה.

12. בסעיף 3 (ב) להסכם  נאמר כדלהלן: " השוכר [הוא התובע - ע.מ.] מודה שהוא מחזיק במושכר מ- 1.4.84. השוכר מודה בזה, כי הוא חייב למשכיר [הנתבעת - ע.מ.] את הסך של 159.73 ש"ח, בגין חוב דמי שכירות בעד התקופה שקדמה לתקופת השכירות לפי חוזה זה, המגיע ממנו או מהשכור הקודם בעד התקופה מ    עד 31.8.96 ואשר השוכר הנוכחי קיבל על עצמו לשלמו. לכן הוסכם בין הצדדים שתשלום חוב זה דינו כדין תשלום דמי השכירות השוטפים".