בפנינו ערעור על החלטת ביה"ד הרבני האזורי ת"א מיום ג' בתמוז תש"פ (25.6.20), ולפיו חויב המשיב לשלם למערערת בגין חוב מזונות העבר (בהתאם לדעת הרוב) סכום של 120,000 ש"ח, בפריסת תשלומים של 1500 ש"ח לחודש, ואילו לדעת המיעוט חויב המשיב לשלם למערערת סכום של 150,000 ש"ח.
לדיון שהתקיים בתאריך ז' בכסלו תשפ"א (23.11.20) המשיב לא הופיע. הוא גם לא שלח כתב הגנה. גם כשהתבקש להגיב שוב על כתב הערעור ועל הפרוטוקול, לא עשה זאת.
הצדדים התגרשו בתאריך י"ח בסיון תשס"ד 07.06.2004. בהסכם הגירושין מתאריך ז' בניסן תשס"ד (29.03.2004) התחייב האב לשלם מזונות עבור שני הילדים בסך של 2,700 ש"ח לחודש, מעבר להתחייבותו להשתתפות בהוצאות חריגות. הואיל והאב לא שילם מזונות, האישה גבתה את המזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי, מתאריך א' בתשרי תשס"ד (27.09.2003) ועד לתאריך א' בניסן תשע"ד (01.04.2014).
החל מחודש דצמבר 2013, התובעת החלה לקבל קצבת נכות, ומחודש ינואר 2017 מקבלת קצבת נכות 100%. התקבל אישור כי נכון לתאריך ינואר 2019 קצבת הנכות כוללת תוספת עבור הילדים בסך של 951 ש"ח לילד ולשני הילדים סך של 1,902 ש"ח. המוסד לביטוח לאומי הפסיק לשלם את דמי המזונות עם תשלום קצבת נכות לאישה.
האם תבעה בבית דין קמא את מזונות ילדיה החל מחודש מרץ 2013, וכאמור לצורך כך היא זקוקה להחלטה שיפוטית כדי שתוכל לממש את תביעתה באמצעות ההוצאה לפועל.
בית דין קמא האריך בעניינים שונים, ולדעתנו יש לדון בכמה נקודות.
חיוב מזונות עבר מכוח פסק דין ומכוח הסכם גירושין
חיוב האב במזונות ילדים שנעשה במסגרת הסכם גירושין, הוא חיוב מוחלט, ואינו תלוי אם הילדים אכלו וכמה אכלו. דעת המיעוט קבעה כי החיוב הוא 'להאכיל את הבן', ולכן כשחלף הזמן והבן אכל ממקור כל שהוא, חיוב זה פג. על כך השיב דעת הרוב:
"עמיתי נקט בעניין זה עמדה נחרצת מסברא, שאין אפשרות לגבות חוב עבר למזונות, באשר מהותו של חיוב זה היא 'להאכיל את הבן', ולפיכך מרגע שחלף הזמן והוא אכל ממקור כלשהו, הרי שחיוב האב כלפיו פג, ולכל היותר - מי שזן אותו יוכל לתבוע את האב להחזר הוצאותיו.
אלא, שדעתו זו נסתרת מסוגיית הגמרא (כתובות צו,א), שדנה לגבי חוב היתומים למזונות האלמנה – למי מהם יש נאמנות במקרה של הכחשה ביניהם האם ניתנו מזונות. ולדעת התוספות ועוד ראשונים שם - הנידון הוא לגבי מזונות העבר.
אין מדובר שם בתביעה של צד ג' שזן אותה, אלא בתביעת האלמנה עצמה, ואם כן, הרי שכל הנידון הינו רק אם נאמנים היתומים בטענת פירעון, אך על עצם החיוב, ככל שידוע שלא שולמו המזונות, אין ספק שהוא קיים גם לגבי העבר, ולכאורה אין סברא לחלק בין מזונות אלמנה למזונות ילדים בעניין זה. וכפי הנראה צריך לומר, שאמנם ביסודה חובת האב היא לזון ולכלכל את בנו במזון וכדו', אך במידה ואינו עושה כן - החובה מתורגמת לחיוב כספי שניתן לתביעה בדיעבד, ומכאן גם החילוק בין מותר מזונות שהוא לבעל – משום שהוכח במציאות שלא היה צורך במותר זה, ועל כן הבעל לא היה מחויב בו – לבין אם צמצמה והותירה, שאז המותר הוא לאישה – משום שהמזונות שניתנו אכן היו נצרכים, ולכן זכתה בהם אף אם הרעיבה עצמה ולא השתמשה בהם בפועל.
כמדומה שבפדרי"ם שנדפסו נקטו כך כדבר המובן מאליו, ובנוסף אציין לתשובת נודע ביהודה (מהדו"ת אבן העזר סימן צה), שגם הוא נקט כך בפשיטות."
נוסיף ונאמר, גם אם הדבר היה נכון כדעת המיעוט שהחיוב פג, במה דברים אמורים בפסק דין למזונות ילדים. אולם כאשר החיוב נעשה במסגרת הסכם גירושין, מדובר בחיוב בתמורה, שהרי הסכם גירושין כולל בענייניו נושאים שונים, שיש לעיתים לראותם כמקשה אחת, האחד מוותר בנקודה זו, ושכנגדו בנקודה אחרת. התחייבות זו אינה תלויה במה שתעשה האם עם הכסף שהתחייב האב. מדובר בהתחייבות מוחלטת וגמורה, שכל עוד הילדים במשמורת האם, האב חייב לשלם את הסכום שהתחייב. כמובן בשינוי נסיבות ניתן להגדיל או להפחית, מכוח האומדנא שבהתחייבות זו, אולם אין לומר שכיון שהילדים כבר אכלו, אי אפשר לתבוע חוב זה.
ראה בעניין זה מה שכתב אב בית הדין בדעת הרוב:
"מאידך, יש לטעון כנגד סברא זו כדלהלן: התחייבות הבעל למזונות הילד במסגרת הסכם גירושין אינה עומדת בפני עצמה מול הילד, אלא הינה (רק או בנוסף) חלק ממכלול הסדרים שבין ההורים לצורך הגירושין, ולעיתים נקבע כנגד ויתור כזה או אחר באחד מהרכיבים, ו/או כנגזר מיכולתו הכלכלית של הבעל. משום כך, במקרים רבים גובה המזונות שנקבע בהסכם אינו משקף בהכרח את הצרכים האמיתיים, לכאן או לכאן.
נוסף על כך: באופן טבעי, כאשר הילד נמצא במשמורת אימו אין הפרדה בין המשק הכלכלי שלה ושל הילד, היות והוא ניזון יחד עם אימו, ומשכך – גובה דמי המזונות עשויים להשליך במידה מסוימת גם על ההתמודדות הכלכלית של האם עצמה.
כתוצאה מכך יש לומר, שמלבד שהאם הינה צד לגיבוש סעיף המזונות בהסכם (חילוקו השני של החכם צבי) – היא אף במעמד של מוטב בסעיף זה, ולפיכך יש לבחון גם את אומד דעתה בעניין.
ניכוי חיוב מזונות האב מקצבת נכות של האם